שערי עזרה יח

וכמ"ש מרן ז"ל והרי אין כאן אפי' ב' פסוקים שלמים כ"א פסוק אחד וחצי והרי לא מצי לברך אחר הקריאה דאין מברכין בתו' אא"כ קורא ג"פ ובכן מה הועילו חכמים בתקנתם להוציא ס' אחר ולא יברך דעיקר התקנה משום ברכה אחרונה. ואין לומר דממקום שנמצא הטעות לאו דוקא ומתחיל מפסוק אחר קודם וקורא ג"פ דהא ודאי ליתא דאם אתה קורא אפי' אות אחת מקודם מקום הטעות טעו אינשי דקי"ל דהקריאה בס' הפסול לא עלתה ואנן קי"ל כהוראת מוהריב"ד ז"ל דעלתה הקריאה בס' הפסול וע"כ דייק הש"ע דמתחיל ממקום שנמצא הטעות בדוקא. וכן הסכים הרב"ד ז"ל בסי' ס"ג דצריך לקרות בס' הכשר לפחות ג"פ דבלא"ה א"י לברך וכונתו מבוארת וכו' וכיון דלא מצי לברך בכגון נ"ד משום דהוי פחות מג"פ מאין הרגלים לומר דיוציאו ס' אחר בכדי והנכון כאשר הורתי לסיים הקריאה בס' הפסול ולא יברך ברכה אחרונה עכ"ל. דלע"ד אחהמ"ר דאותו הפסוק שנמצא הטעות בו צריך לחזור ולקרות אותי מתחילתו בס' הכשר וכנ"ל ומאחר דאין חוזרים לקרות כ"א אותו הפסוק דוקא לא אתו למיטעי כלל ומה שהבין הוא ז"ל בכונת דברי הרב"ד ז"ל הם נגד מה שהבין הנה"ש ז"ל בסו"ס קמ"ב ועיין בס' זל"א ח"ג אות ס' ובס' ספר חיים סי' י"ד אות י"א ע"ש

א'. בס' בית מנוחה בד' קע"ד אות כ"ז כתב וז"ל פ' בלק לך נא אקחך אל מקום אחר לדידן מוציאין ס"ת אחר דצ"ל לכה משג"ב בהשמטות לד"א ושם במשג"ב כתב בשם שו"ת מעיל צדקה סי' ל"ה דאין להוציא ס"ת אחר בזה. ואין בידי ספר מעיל צדקה לראות טעמו. ולי אי"ש צעיר נראה דגם למור"ם צריך להוציא ס"ת אחר בזה משום דמשתנה הענין דלכה בכ'ף וה'א הוא לשון הליכה משא"כ לך ובכל מקום שהוא לשון הליכה כתוב לכה עכ"ל, ודבריו הם תמוהים שהרי באותה פרשה בעצמה איכא תיבת לך בלא ה"א ופירושה לשון הליכה והוא פסוק לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם. ואחהמ"ר הכרעתו לאו הכרעה כלל ודבריו צ"י

ב'. עו"ש בד' קע"ו אות ל"ג בדין אם נפלה טיפת שעוה על האותיות והם נראין כתב בשם הלד"א דלא מפסיל בהכי. ועיקרם הם מהלק"ט ח"א סי' צ"ט וראיתו מערוה בעששית דאסור לקרות ק"ש כנגדה משום לא יראה וכו' וראיתי לה' באר המים חא"ח סי' י"ג דהביא בשם הדב"מ ח"ג חיו"ד סי' ט' דחלק על הלק"ט ושיש להחמיר ולחוש לס' בר"ל דשעוה דינה כדיו וכי היכי דבנפל דיו בין אות לאות אין לברך עד שיגרור הדיו ה"ה בשעוה. והבאה"מ ז"ל כ"ע דלא דק דע"כ השעוה לא נפלה כ"א אחר הכתיבה ולאחר הכתיבה לא בעי מוקף גויל כמ"ש מרן בסי' ל"ב ע"כ. ואנכי לא ידעתי מהיכן פשיט"ל מסי' ל"ב דאחר הכתיבה ל"ב מוקף גויל ואדרבה שם בסעיף י"ח נר' בביאור בהיפך דכתב שם אם נדבקה אות לאות בין קודם שגמר בין אחר שנגמרה פסול. אחכ"ר שם בסי' י"ד דהוכיח מדברי הש"ע בס' י"ו ופי' להא דכתב מרן בין אחר שתגמר היינו אחר שנגמרה צורת האות כהלכתה אלא שהסופר לא סילק ידו מהאות לגמור הכתי' שהאריך בה ביותר אבל כל שגמר לכתוב וסילק ידו והיה גויל מקיפה בשעת הכתי' תו לא מפסיל משום היקף גויל ע"ש. ועיין בס' זכו"ל חא"ח אות ס' דציין על השמ"ץ סי' נ"ט דגם הוא פסק כהלק"ט ע"ש. ועיין ג"כ בס' זכור ליצחק הררי ז"ל סי' ל"ז שכן ס"ל כהבאה"מ ז"ל יעוש"ב: סימן ט'

ס"ת. לענין שמות הקודש בס"ת אי בעי כתיבתן כסדרן או לא. עיין להגו"ר ז"ל בחא"ח כלל ב' סי"ב שכתב דבעו כסדרן. ועיין בס' בית יאודה עייאש ז"ל בדיני מנהגי ארגיל דק"י ע"ב אות י"ג שהביא דבריו וכ' שם בשם רבו ז"ל דאמר דלפי"ז אין חילוק בין דיבוק שיהא בגוף האות מתחילה בין כשנכתב נכתב בכשרות ואח"כ אירע בו דיבוק ע"י תגין וכיוצא ע"ש. וע' בס' זרע אמת חא"ח סי' ו' דכתב דלא צייתינן להני כללי דכייל הגו"ר ז"ל לפסול בשביל זה השמות ומי יאמין לשמועתו העושה חדשות שלא שערוהו הראשונים דלא משתמיט שום תנא או אמורא או פוסק לרמוז פיסול זה אפילו דרך רמז. וגם מצינו מבו' בגדולי האח' היפך מדבריו ה"ה הר' דב"ש בתשו' סי' שמ"ח ביו"ד של שם הוי"ה ולהר' ליה רבה סי' ל"ב סקל"ג באל"ף של שם אלד'ים שנגעה היו"ד של האל'ף בגוף האל'ף וכו' ע"ש. גם בספרו זר"א חיו"ד סוס"י ק"ך בנדונו שם בס"ת שיש בו שמות הרבה של אלדי"ם שיו'ד האל'ף דבוק לגמרי לגג שתחתיה והאריך בזה הרבה ודעתו להלכה ולמעשה לתקן האלפין. אך צריך לעיין אי שרי בשביל זה למחוק כל אותיות השם דהא בלאו"ה יהיה פסול לדעת הגו"ר ז"ל דס"ל דאי כתב אותיות השם שלכ"ס פסול אך הר' א"ר ז"ל בא"ח סי' ל"ב סקל"ג כתב תקנה ע"ז לעבות למעלה ביו"ד ולא חש לכותב השם שלכ"ס וכו' גם תנא דמסייע ליה הר' דב"ש בתשו' סי' שמ"ח וכו' לענין יו"ד של שם שהיא רחבה כרי'ש וכו' בר מן דין נר' דהגו"ר גופיה לא כתב כן אלא בשם הוי"ה לא בשאר שמות וא"כ בנ"ד דבשם אלקי"ם עסיקינן אם יש מקום לעבות ראשי היודי"ן של האלפי'ן של השמות לדידיה נמי יש להתיר ויותר טוב לעשות כן מלהתיר המחיקה וכו' יעוש"ב

ודבריו אלו אחר המחי"ר צל"ע שהרי שם בהגו"ר מבואר דגם בשאר שמות הקדש כתב כן דבעו כסדרן ולאו דוקא בשם הוי"ה ע"ש במה שהביא ראיה לדבריו דבשמות הק' בעו כסדרן מהא דקי"ל דאותיות הנטפלות לשם שמלפניו נמחקין ושמלאחריו אינם נמחקין ואם איתא דבאזכרות ל"ב כסדרן הרי יש במציאות שיהיה הדין להיפך שלאחריו נמחקין ושלפניו אינם נמחקין שכתב למפרע ויראת מאלקי'ך שהכ'ף נכתבה למפרע בתחילה אין בה צד קדושה כלל והמ"ם הראשונה כיון שכבר קדם לה כתיבת השם יתפשט עליה קדושת השם וכו' ע"ש. דמזה נר' דלאו בשם הוי"ה ס"ל אלא בכל האזכרות ס"ל כן דבעו כסדרן. ויותר מבואר באר היטב בפירוש שם בדבריו שאחר שהביא ראיה לדבריו מדברי הזוה"ק ג"כ כתב ואע"ג דבס' זוה"ק לא קא מיירי רק בכתיבת השם הקדוש שם ההוי"ה הרי משם יש ללמוד להצריך כן בשאר שמות הק' מאחר שכבר מצינו שכולם שוים לכמה דינים מסתמא יש ג"כ להשוותם לדין זה יע"ש. ובודאי הגמור דכשכתב ה' זר"א ז"ל זה לא ראה באותה שעה דברי הגו"ר ז"ל בשורשם וסמך על זכרונו שהגו"ר ז"ל לא כתב כן כ"א דוקא על שם הוי"ה לבד. והאמת אינו כן שהגו"ר ז"ל איהו ס"ל דבכל האזכרות בעו כסדרן

ועיין בס' צפיחית בדבש סי' ח' דהביא בשם הרדב"ז ז"ל דס"ל דבשם הק' שרי למכתב שלא על הסדר דל"ב כסדרן אלא בתפילין. והביא שם דברי ה' גו"ר ז"ל שבסי' יו"ד וי"א וי"ב וי"ג. ושוב הביא דברי הזר"א ז"ל חא"ח דחלק עליו ושכ"כ בחיו"ד ולא העיר על הזר"א ז"ל במה שהערנו אנן בעניותין עליו. וסיים שם דרבו הסוברים כוותיה דהרדב"ז ז"ל להתיר ודחו סברת הגו"ר ז"ל ע"ש. ועיין ג"כ בס' בני בנימן סי' א' בדברי המגיה הוא ניהו מע' הרה"ג עט"ר ראש"ל כמהר"ר יש"א ברכה יצ"ו דכתב וז"ל א"ה עיין לה' חת"ס חיו"ד סי'