שערי עזרה קפט

מתורתו של ר"ב ומצי"ל דר"ב ס"ל כרב האי גאון ז"ל דכתב היפך מהטור דלא גביא עישו"ן מנכסי הזקן. והמש"ל ז"ל בה' אישות פ"כ ה"ו כבר תמה על הטור וכתב דהרא"ש והמרדכי שכתבו דגובה מה"ר אינו כמ"ש הטור וכו' ופי' דברי הרא"ש באו"א ודברי ר"ב כדכתיבנא. ומדברי המש"ל ז"ל נר' דנעלם מיניה תשו' מוהרשד"ם חאה"ע סי' רמ"א ורמ"ב וחח"מ סי' ש"ך ומוהרא"ש סי' קצ"ג ומוהראנ"ח ח"א סי' ס"א ע"כ. ואנכי הדל ת"ם אני ע"ד הן קדם במה שהק' ע"ד מרן בב"י ז"ל דאיך השוה סברת הרא"ש והמרדכי יחד והם חלוקין בעיסתן וכו' לא ידעתי מהיכן יצא לו זה דהמרדכי משונה טעמו מדברי הטור שהיא סברת אביו הרא"ש ז"ל ולא קאי בסברתו ג"כ עד שיגדיל התימה על מרן. והיותר תימה מאחר שראתה עינו דברי שאר הפוסקים מוהרשד"ם ומוהר"א אביוב ומוהראנ"ח ומוהרימ"ט ז"ל דכולהו צירפו סברת ר"ב יחד בחדא מחתא עם ס' הטור דכתב דהיכא דמת אביה ולא הניח נכסים וכו' דגובה מה"ר והיא ס' אביו הרא"ש ז"ל א"כ תו מה הוק"ל ע"ד מרן הב"י דוקא כאילו הוא לבדו והוא באחד קאי בפי' זה שפי' בדברי ר"ב והם רבים אשר אתו. גם מ"ש דהמש"ל ז"ל כתב דהרא"ש והמרדכי שכתבו דגובה מה"ר אינו כמ"ש הטור ופי' דברי הרא"ש באו"א וכו'. גם את זה עיני ראו בדברי המש"ל ז"ל ולא ראיתי שחילק בין פי' דברי הרא"ש לפי' דברי ר"ב כ"א שכתב דהם חלוקים בטעמם לבד אבל בפי' שכתבו דגובה עישו"ן מה"ר הם שוים והיינו מהראוי שיירש מאביו כגון מלוה ש"א או שכר פעולה ש"א או כופר וזרוע ולחיים או כשיירשו מאחר מכח אביהם דלא מצו אמרי מכחו קא אתינא כ"א מכח אביהם, אבל בגוונא דהטור ז"ל דמצו אמרי מכח אבוה דאבא קא אתינא הוא תימה זת"ד קושית המש"ל והניח בצ"ע ולעולם דהמש"ל ז"ל בחדא מחתא מחתינהו לפי' דברי הרא"ש והמרדכי יחד ודברי ה' לב מבין לי צ"י. לבד זאת היא שהוק"ל על המש"ל ז"ל דלא זכר ש"ר להחבי"ב ז"ל בס' ד"ד לאוין דף צ"ו דהסכים סברת הרא"ש והמרדכי ור"י לסבר' הטור דאם מת אביה וכו' דנוטלת מהם דחשיבי ראוי יעו"ש

והנה מוהר"א אביוב ז"ל שם הוק"ל בדברי הטור שכתב ומה"ר כגון אם מת אביה בחיי זקנה ולא היו נכסים לאביה וכו' ורצה לישבם דאם יש איזה נכסים לאביה ולמיתן לה עישור איזה כל דהו אזי לא מהדרינן אחר הראוי ליקח עישו"ן הזקן. ושוב דחה אותו ומפרש דלוקחת עישו"ן בין מנכסי אביה ובין מנכסי זקנה. ומוהרשד"ם ז"ל בסי' רמ"ב כתב דאין לדחות מה שיישב דכל עוד שאנו יכולים לקיים העישו"ן בנכסי האב מעט או הרבה נקיים ולא נחוש לתת מה"ר. ועוד ישב דהוא חוזר לענין בינונית וכו' ולעולם דנוטלת עישו"ן בין מנכסי אביה ובין מנכסי הזקן ע"ש וגם בחח"מ סי' ש"ך. גם מוהראנ"ח ז"ל סי' ס"א פי' כן בדבריו דנוטלת עישו"ן מנכסי שניהם אלא דהאריך להביא דד"ז דנוטלת בראוי בפלוגתא מיתנייא. ומוהרא"ש ז"ל בסי' קצ"ג דאפ' כישוב מוהר"א אביוב ז"ל שדחה אותו ומוהרשד"ם ז"ל שקיימו. וגם איהו מפרש דמ"ש נוטלת בראוי הדברים הם כפשטן היינו דנוטלת עישו"ן הזקן ממש. גם מוהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' ס"א נר' שמפרש הדברים כן כפשטן. גם הפרמ"א ח"ב סי' ס"ז פי' כן דלרבותא נקט הטור כן דהוה אפש"ל כיון דלא ירשו מאביהם כלום נפטרו אלו הבנים מדין עישו"ן דאינם חייבים אלא מנכסי אביהם ואלו נכסים שירשו ממורישים אחרים הם נכסים שלהם והם אינם חייבים להשיא הבת כי אם מנכסים שירשו מאביהם קמ"ל כיון שמן הדין גובה מה"ר הו"ל כאילו הוא ממון אביהם וחייבים ולאפוקי מסברת ר' האי גאון ז"ל אתי יעו"ש. ועיין ג"כ בס' ברכות המים בד' קי"ט וק"ך באורך מזה ובס' לב מבין ד' רי"ו. באופן דכל הרבנים ז"ל הנ"ל הם מפרשים בדברי הטור שכ' דגובה מה"ר וכו' דברים כפשטן דהיינו שלוקחת עישו"ן הזקן. והוצרכתי לכ"ז יען שראיתי לה' חלקת מחוקק ז"ל דעל מ"ש מרן ז"ל וגובה מה"ר נ"ט לזה וסיים וז"ל ומ"מ אינה גובה רק עישו"ן האב ע"כ. ותמהני על המראה דהרי כל הפוס' הנ"ל פי' דברי הטור כפשטן דלוקחת עישו"ן הזקן. ובודאי שגם דברי מרן ז"ל בש"ע הם מפ' כן. ולא מצאתי לו חבר להח"מ ז"ל והוא פסקיה לדינא בסכינא חריפא דאינה גובה רק עישו"ן האב כאילו ד"ז הוא פשוט ומוסכם וכעת לא מצאתי לו חבר כי אם להיפך. ומהתימה על ה' ברכות המים שהביא בד' ק"ך תחילת דברי הח"מ ז"ל במה שנ"ט להא דגביא מה"ר ולא נתעורר מסוף לשונו הנ"ל

ובחפשי ע"ז באמתחות הס' ראתה עיני בס' דרישת ארי על ש"ע אה"ע דהביא דברי הח"מ ז"ל וכ"ע וז"ל ולכאורה לא משמע מהטור דממ"ש שלא היו נכסים לאביה משמע שנוטלת עישו"ן מהירו' שירשו מזקנה ודלא כמ"ש הח"מ ז"ל. אבל לאחר שנדקדק בדברי הטור מוכח כדברי הח"מ דקשה מ"ש הטור ולא היו נכסים לאביה שפת יתר הוא דהא אף אם היו נכסים לאביה א"ש ד"ז דנוטלת עישו"ן גם מהירושה שירשו מזקנה. אבל לפי מ"ש הח"מ דאינה נוטלת עישו"ן מהירו' רק מה שמגיע לה עישו"ן מנכסי האב גובה מהירושה וקשה מנ"מ במאי דנוטלת מה"ר ועכצ"ל דנ"מ היכא דלא היו בנכסי מקרקעי רק מט' ובנכסי הירושה איכא מקרקעי וקי"ל דלפרנסה אינה ניטלת אלא מקרקע כמ"ש המחבר בסעיף זה א"כ נ"מ דגובה העישור של המט' של נכסי אביה מקרקע של הירושה. אבל אם לא היה דנוטלת מה"ר לא היתה נוטלת כלום. ולפי"ז מ"ש הטור ולא היו נכסים לאביה היינו מקרקעי ודין זה א"ש לשי' הטור דהא דקי"ל דלפרנסה אי"ג אלא מהקרקעות דוקא לגבות אבל כששמין הנכסים שמין אף מט' כמ"ש רמ"א לקמן בהגהה שפיר איכא נפקותא בזה במאי דנוטלת מה"ר. אבל לדעת הי"א שהביא הרמ"א לקמן בהגהה והיא דעת הרמב"ם דאף כששמין אין שמין אלא בקרקע א"כ ליכא נפקותא כלל במאי דנוטלת מה"ר כיון דאינה נוטלת עישור מהירושה כמ"ש הח"מ א"כ מוכח דהמחבר שכתב ד"ז דנוטלת מה"ר דפסק דלא כהרמב"ם. אבל נר' דאף לדעת הרמב"ם איכא נפקותא דהא קי"ל דהבת בעישור זה היא כבע"ח ונוטלת מהבנונית כמ"ש המחבר לקמן בס"ג א"כ י"ל דנ"מ היכא דבנכסי אביה ליכא בינונית ובנכסי הירושה איכא בינונית דנוטלת מהבינונית וטעם לזה שכתב הח"מ דאינה נוטלת וכו' נ"ל דהוא מבואר לקמן בס"ד בהגהה דמשערין לפי מה שהניח בשעת מותו. משמע דאם היו הנכסים בעת מותו ונתרבו אח"כ אין נותנין לה רק כפי מה שהיו בשעת מותו. ומטע"ז אי"נ מה"ר דהיינו מהירושה דהוי כמועטין ונתרבו אח"כ דאי"נ רק כפי מה שהיו שוין בשעת מותו וכו' ונ"ל דהא דכתב הח"מ אף דגובה מה"ר מ"מ אי"ג אלא עישו"ן האב ה"ד בהך ראוי שכתב הטור והביאו הח"מ שם שמת אביה בחיי זקנה וכו' והטעם כדפי' לעיל וכו' אבל בהראוי דהמלוה נוטלת עישור גם מהמלוה גופה דהא המלוה היה בשעת מיתה עכ"ל. והוצרכתי להעתיק כל לשונו יען דהס' הלז אינו מצוי. ועיין בס' ד"ן חח"מ סי' מ"ד שכן מבואר בדבריו דנוטלת עישור מהמלוה ע"ש. הרי דה' דרי"א ז"ל לענין דינא אזיל בסברת הח"מ ז"ל וחיזק דבריו מדברי מורם בס"ד וכנ"ל. ועם דיש