שערי עזרה קפו

ראיה דההיא מיירי ביבם כמ"ש ה' נבמ"כ ודברי מרדכי ובאל' דעלמא ל"מ תפי' דלאח"מ וכנ"ל. ומהתימה עליו שלא זכר לדברי מרן ז"ל שבתשו' סי' ה' ובב"י סי' צ"ג דס"ל דגם האידנא תפי' דלאח"מ ומרשות המת ל"מ ובמקומו הם גרירי אחרי מרן ז"ל ואיך יפסוק נגד דבריו. ועיין ג"כ בתשו' שבס' אבק"ר סי"ק במה שהשיב למוהר"י ן' וירגא ז"ל באל' שנתנה מתנה קודם שנשבעה דכתב שנ"ל דברי הגאון עיקר שפסקו אין מתנתה קיימת דנכסי בחזקת יתמי קיימי ואפי' אם אחר שנתנה נשבעה מ"מ בשעה שנתנה לא הי"ל כח שלא היו הנכסים שלה אלא שעבודא בעלמא וכו' בנ"ד אין מתנתה קיימת אפי' במט' דהא נשי דידן אינם נושאות ונותנות. וגם אל' זו לא תפסה מחיים אלא נשארה מוחזקת בבית בעלה ונכסיו עם בניה וזו אינה תפי' כמבואר בתשו' הריב"ש וכו' ועוד דאפי' אי הוי נ"ד נשאת לבעל שני ותפסה מחיים ונשאה ונתנה בהם ימים רבים לא היתה מתנתה קיימת משום דזו אין כתובתה בידה כפי הנראה וכו' וכיון שאין כתו' בידה שמא לא היה בכתו' כ"א דבר מועט ביותר פחות מסך הבתים מאוד וכו' ואין לה כח לתת יותר מכדי כתו' אפי' אי הוו כל הנך מילי דהוו כעובדא דר"ב. וכ"ש דלית חד מהנך מילי דלד"ה אין מתנתה מתנה אפי' במט' כ"ש במקרקעי אע"ג דאתו מכח מט' ע"כ. הרי בפי' אע"ג דכבר נתנה במתנה לאחרים דיש בכלל רשות אחרים ג"כ מלבד התפי' ועכ"ז קאמר מרן ז"ל דאי ליכא חד מהנך מילי דאין במתנתה כלום דס"ל דתפי' דלאח"מ אינה תפי' וכיעוש"ב. ועיין במוהרשד"ם ז"ל חאה"ע סי' קמ"א דהצריך שני תנאים לשתועיל התפי' א' שלא, ראה אותם אדם בשעה שהיא באה לב"ד לגבות כתו' דאיכא מיגו דלהד"מ. ועוד דליכא סהדי דידעי במט' הללו דבחזקת הבעל הוו דהשתא איכא מיגו דשלי הן ע"ש. וה' משאת משה חאה"ע סי' כ"ח כתב ע"ד דמריהטט לישניה מוכח דהנהו תרי תנאי צריכים הם למען שלא תועיל תפיסתה היכא דאיכא עידי ראייה השתא וגם עדים דבחזקת הבעל הוו. דאילו בבציר מהני תרי או שחיסר א' מהם היא נאמנת כמו שיעו"ש אלמא בנ"ד דהא' אינינו ועד אין בה דמעות הללו משל בעל נינהו תהא במאמינה שלא גבתה במיגו דאי בעיא אמרה שלי הן ה"ד במוחזקת בהם וישנם תח"י דאיכא טעמא דלהד"מ וכמ"ש הרא"ש בתשו' והביאה הריב"ה בסי' צ"ו משא"כ בנ"ד דהני זוזי לא חשיבא איהי מוחזקת בהן דליתנהו תח"י ולא מצייא לטעון להד"מ. וא"כ חזר הדין דבבציר א' מהנה לא מהימנא והכי מתבאר מתשובת הרשב"א שהביאה מוהריק"א סי' הנ"ל שכתב בנושאת ונותנת בתוך הבית וכו' ע"ש. ומדברי מרן ז"ל שם בתשו' יש במשמע לומר דכל שהם ידועים לבעל ל"מ התפי' בהם דכתב דמט' נמי בחזקת יתמי קיימי כמו הקרקעות אלא מיהו הנ"מ במט' הידועים שאינה יכולה להטמין ולהכחיש. אבל אם היתה יכולה להטמין ולהכחיש היו בחזקתה כעין מ"ש הרא"ש וכו' וכיוצא בזה כתב הרשב"א בתשו' ובכה"ג הוא מ"ש הרא"ש במתנתה במט' קיימת הגם שלא נשבעה אבל במט' הידועים שלא היתה יכולה לטעון אין בידי כלום מודה דאין במתנתה כלום דמהיכא תיתי שהרי כתב הוא עצמו בתשו' שאי"ל ע"נ בעלה אלא שעבוד כשאר בע"ח. ועוד גריעא טפי דאינה נפרעת אלא בשבועה ושמא לא תשבע הילכך אפי' נשבעת אח"כ לא חיילא המתנה למפרע. ואעפ"י שנר' מדבריו באותה תשובה דבקרקעות הם אמורים מ"מ מינה נשמע למט' הידועים שאינה יכולה להכחישם ולהטמינם דבחזקת יתמי קיימי עכ"ל דנר' מדבריו שאי"צ שיהיו ב' תנאים לשלא תועיל תפי' דהיינו שראו עתה קודם ביאתה לב"ד שהיו בידה וגם שיהיו ידועים לבעל כ"א במה שהם ידועים לבעל סגי לשלא תועיל תפי'. האמנם מאחר דמוהרשד"ם ז"ל דהצריך שיהיו ב' תנאים הנ"ל עיקר סמך שלו ע"ד הרשב"א שהובאה בב"י כמו שמבואר בדבריו שכתב דנתברר בה דצריך ב' תנאים וכו' כיעו"ש. ומרן ז"ל הביאה בפי' בב"י וגם רמזה בתשו' הנ"ל א"כ מוכר"ל גם בדעת מרן ז"ל דס"ל דצריך הב' תנאים כדברי מוהרשד"ם ז"ל ולא הוצרך שם לבאר זה בפי' כ"א שרמז אותה בכלל דבריו שכתב אבל במט' הידועים שלא היתה יכולה לטעון אין בידי כלום מודה וכו'. והיינו ודאי דכדי שלא תוכל לטעון אין בידי כלום צריך התנאי האחר דהיינו שראו אותם שהם תח"י דאזי אינה יכולה לטעון אין בידי כלום. דאיל"ה דליכא כ"א תנאי הא' שהמט' ידועים הם לבעל ולא ראו אותם שהם תח"י עדיין היא יכולה לטעון אין בידי כלום א"ו דגם הוא ז"ל מצריך שיהיו ב' תנאים ונרמז זה בדבריו. ועיין ג"כ בדבריו שבב"י סי' צ"ו שכ"כ בישוב תשו' הרא"ש דקשו אהדדי וציין ג"כ על דבריו שבתשו' ע"ש. דגם שם הם מתפרשים דבריו ע"ד האמור הנ"ל

והנה כל זה שכתבתי הוא כפי הבנתי שהבנתי בדבריו שבתשו' ובב"י הנ"ל במ"ש במט' הידועים שהכונה היא הידועים לבעל ולכן הוצרכתי לדייק ממ"ש אבל במט' הידועים שלא היתה יכולה לטעון אין בידי כלום מודה וכו' דמזה משמע דצריך גם תנאי האחר דראה וכו' וכאמור. וכ"ר אח"כ בס' פני משה ח"א סי' ע"ב בדקע"ה שכן הבין בדברי מרן הב"י יעו"ש. אכן שוב עיינתי היטב בדבריו וראיתי דהאמת הוא דהבנת דבריו בתשו' ובב"י במ"ש מט' הידועים הכונה היא דראו אותם קודם בידה דאזי שוב אינה יכולה להטמין ולהכחיש ולו' אין בידי כלום אזי אינם בחזקתה כ"א בחזקת יתמי ואין במתנתה כלום. שאם היתה יכולה להטמין ולהכחיש כלו' דליכא עדים וראיה היו בחזקתה ומתנתה קיימת וכל דבריו הוא בתנאי האחד דאיכא עדים וראיה או לא. אבל בתנאי הב' אם הם ידועים לבעל או לא לא בא בפיהו מזה כלל כיעו"ש היטב בדבריו. וה' פנ"מ ז"ל הבין בדבריו בפשיטות כדכתבתי אני בעניותי בס"ד מעיקרא ועפ"י הבנה זו האריך להביא סברת הפוס' ז"ל כמו מוהר"ם אלאשקאר ז"ל וסי' דס"ל דבמט' הידועים לבעל ל"מ תפי' בהם ובחזקת יתמי קיימי כמו הקרקעות דארעא בחזקת מרה קיימא. ושכן ס"ל למוהר"ם ות"ה ז"ל וע"ז כתב שעוד צריך תנאי אחר בהדי הך דהמט' הידועים לבעל והוא דאיכא ראיה דאז דוקא אין תפי' מקרייא חזקה מעלייתא ע"ש ובדקע"ו ע"ג דכתב דמאן דס"ל דבמט' הידועים מתנתה קיימת היינו מדין שכבר היתה תפוסה בהם וכו' ע"ש. ולע"ד נר' דהאמת הוא דמרן ז"ל לא דיבר מזה לענין מט' הידועים לבעל כ"א מענין אי איכא ראה וידע או לא וכנז"ל כאשר יראה הרואה שם בדבריו היטב. ולא אכחד דעדין רפייא בידי מכח מ"ש אח"כ ובכה"ג הוא מ"ש הרא"ש במתנתה במט' קיימת אפי' שלנ"ש אבל במט' הידועים לבעל מודה דאין וכו' ע"ש

וראיתי בס' משכה"ר מער' מ"ם אות רצ"ג כתב דמוהרשד"ם ז"ל אה"ע סי' קמ"א ביאר דעתו דהא דאם תפסה ל"מ מינה דוקא במט' שאין אנו יודעין שהיו של בעלה וגם לא ראינו אותם בידה קודם דאית לה מיגו שהם שלה או נאבדו ע"ש. ולי ק"ל ע"ד דשם במוהרשד"ם ז"ל כתב דכדי שלא תועיל התפי' צריך ב' תנאים א' שראו העדים שהמט' הם עתה תח"י קודם בואה לב"ד לגבות. ותנאי הב' שיודעים שאלו המט' הם היו בחזקת הבעל דבאופן זה ליכא מיגו דאינה יכולה