שערי עזרה קפה

לדידן אחה"ת דלא נפק"ל מידי בזה לכן כתב הז"ל כן דלכ"ע וכו'

וראיתי להכנה"ג ז"ל בסי' צ"ג הגב"י אות נ"ו דהביא לדברי מרן ז"ל שבתשו' הנ"ל והק' עליו דדבריו שבכ"מ הם סותרים דבה' אישות פי"ח כ' הרמב"ם אל' שתפסה מט' כדי שתיזון מהם בין שתפסה מחיים בין שתפסה לאח"מ או"מ מידה וכן אם תפסה מט' בכתו' בחיי בעלה ומת גובה מהם. אבל אם תפסה אחר מותו לכתו' אי"ג מהם אעפ"י שתקנו הגאו' שתגבה הכתו' ותנאי הכתו' מן המט' לפיכך תזון האל' מן המט' אעפ"י שלא תפסה. וכתב שם הכ"מ ז"ל אבל אם תפסה לאח"מ לכתו' אי"ג מהם היינו לדינא דגמרא שאין כתו' נגבית ממט' אבל לדידן גובה מהם אפי' לא תפסה ע"כ. וכתב וז"ל איברא דלכאורה דברי הרמב"ם מוכיחים כדברי מוהר"ם מינץ ז"ל דגם האידנא אחה"ת התפי' לכתו' אינה מועילה לאח"מ אבל דעת הכ"מ ז"ל לפרש דמ"ש הרמב"ם אעפ"י שתקנו הגאו' שתגבה הכתו' אינו חוזר למעלה והוא ענין נפרד ממה שלמעלה וכו' וק' על מרן דדבריו שבתשו' סי' ה' דכתב דתפי' לאח"מ לכתו' ל"מ כ"א צריכה שתהיה התפי' מחיים הם היפך מה שהסכים בכ"מ דעכשיו גם התפי' דלאח"מ לכתו' מהנייא. ותי' דאפשר דהתם בתשו' מיירי קודם שנשבעה. וא"ת מאחר דבתק' הגאו' אפי' בלא תפי' גובה מהם כתו' מה צורך להשמיענו דתפי' דלאח"מ מהנייא. כבר הוק"ל לרבינו ב"י ח"מ סי' ק"ז ותי' דנ"מ אם אין לו עדים או שטר שזה חייב לו שאם לא הוה תפיס לא הוה מגבינן ליה ע"כ וה"נ בכתו' איכ"ל דנ"מ לכשנאבדה הכתו' ובין בחוב ובין בכתו' מיירי בדליכא עדים וראיה עכ"ל. ועיין בב"ח סי' ק"ה מה שתירץ לזה. ואנכי העבד אחהמ"ר ת"ם אני ע"ד מהיכן יצא לו בדברי מרן ז"ל בכ"מ דהאידנא אחה"ת התפי' דלאח"מ מהנייא גם לכתו'. דהרואה שם בדבריו יראה דלא איירי מזה כ"א דלמה שחילק הרמב"ם ז"ל בין תפי' שהיא למזו' דמהנייא בין מחיים ובין לאח"מ דאי"מ מידה אבל תפי' לכתו' לשתהיה גובה מהם לא מהנייא כ"א בתפי' דמחיים עז"א מרן הכ"מ דזה החילוק הוא לדינא דג' שאין כתו' נגבית מהמט' אזי משכח"ל חילוק זה אבל לדידן גובה מהם אפי' שלא תפסה. והיינו דהתפי' ל"מ ולא מורדת כלל דבלא"ה היא גובה כתו' מהם. ולא דיבר שם מענין התפי' לכתו' האידנא אם מועילה לאח"מ או לא. ואנא אמינא דסברתו לענין תפי' לכתו' דהיינו שאם היא רוצה לתופסם שיהיו מעוכבים תח"י לשיהיה אח"ז בשעת גביית הכתו' מזומנים אצלה כדי שתגבה מהם אינה מועילה תפי' זו דלאח"מ כ"א דוקא כשהיא תפוסה בהם מחיים וכמו שכן יש לפרש דבריו שבתשו' דקאמר דתפי' דלאח"מ לכתו' ל"מ היא באופ"ז שתפסה אותם שיהיו מעוכבים תח"י כדי שאח"ז כשתרצה לגבות כתו' שיהיו מצויין בעין תח"י אזי אינה מועילה תפי' כ"א כשתהיה התפי' מחיים. ודבריו שבתשו' ושבכ"מ יכונו יחד ואין הפרש ביניהם ולפי קוצ"ד גם מרן הכ"מ מפרש בדברי הרמב"ם ז"ל כמוהר"ם מינץ ז"ל דמ"ש אעפ"י שתקנו הגאו' שתגבה הכתו' וכו' הוא חוזר למ"ש למעלה דכפי"ז יוצא דאף לאחה"ת תפי' לכתו' לאח"מ ל"מ כמ"ש בתשו' הנ"ל והיא היכא שתפסה אותם לכתו' לאח"מ ואין רצונה לגבותה עכשיו אלא רצונה שתעכבם תח"י לשתגבם אח"ז כשתרצה תפי' זו ל"מ אפי' האידנא בתר תקנת הגאו'. עוק"ל במ"ש ה"נ בכתו' י"ל דנ"מ לכשנאבדה הכתו'. דלפי"ד מרן ז"ל בכ"מ דבריו הם בתפי' דלאח"מ שמועילה לגבות הכתו' היינו להיכא שנאבדה הכתו'. וא"כ מהו זה שהוק"ל מדבריו שבתשו' והוצרך לתרץ דבתשו' מיירי קודם שנשבעה. הרי התם בתשו' לאו בנאבדה הכתו' הוא אלא שרצונה לעכב הנכסי' דוקא שיהיו מצויים תח"י. ואם נאמר דקושיתו היא בדרך כ"ש דאפי' בדאיכא שט"כ ורוצה לעכב הנכסים תח"י כדי שתגבם אח"ז עכ"ז קאמר בתשו' דתפי' זו דלאח"מ ל"מ מכ"ש היכא דליכא שט"כ תפי' דלאח"מ לכתו' ל"מ ואיך בכ"מ משמע דעתו דמהניא ושע"ז הוצרך לתרץ דהתם בתשו' מיירי שתפסה קודם שנשבעה. דנר' שמפ' דבריו שבכ"מ הם שנשבעה ואח"כ תפסה דאז באופ"ז מהניא תפי' דלאח"מ לכתו' להיכא דנאבדה הכתו'. וזהו מהדוחק שנפרש בדבריו כן מה שלא נרמז בדבריו כלל ולע"ד נר' יותר לומר דבכ"מ הוא בא לומר דלאחה"ת ליכא חילוק של הרמב"ם ז"ל דבלא"ה היא גובה הכתו' מהמט' ואינו מדבר כלל ע"ע התפי' דלאחה"ת תפי' דלאח"מ מהנייא גם לכתו' וכנ"ל

גם ראיתי להגאון החק"ל ז"ל חח"מ ח"א סי' ע"ד שהבי"ד מוהרמ"מ ז"ל מה שהבין בדברי הרמב"ם ז"ל וגם הבי"ד הכ"מ ז"ל ואזיל בכונת דבריו כמו שהבין הכנה"ג דהאידנא תפי' דלאח"מ לכתו' מהניא ובכל מקום והרחיב הדיבור בזה לבאר סברת הפוס' שכן ס"ל. ובסוף כתב דהמ"ג בתשו' סי' ע"ה סמך ע"ד מרן ז"ל בב"י סי' צ"ג דגם עכשיו אינו מועיל תפי' מרשות המת ושלא זכר מ"ש בכ"מ והוא העיקר דעכשיו בכ"מ התפי' מהנייא ע"כ עש"ב. ואחהמ"ר לע"ד נר' דיש לידחק קצת בדבריו שבכ"מ ולפרשם להסכימם עם דבריו שבשאר המקומות דכתב בפי' דגם האידנא תפי' דלאח"מ ומרשות המת לכתו' ל"מ ולא לסבול הדוחק העצום בכונת דבריו שבכ"מ וגם שיהיו דבריו סתראי נינהו וכנז"ל. שו"ר בס' דב"מ ח"א בחאה"ע סי' מ"ג דעמשה"ק הכנה"ג על מרן מדבריו שבתשו' ע"ד שבכ"מ וגם בהבנת דבריו שבכ"מ האריך להק' עליו ודחה דבריו ככל מש"ל בעניותין ובכלל דבריו דברי וכיונתי לד"ע דמרן ז"ל בכ"מ נחית לומר דהשתא לדידן אחה"ת גובה מהמט' אפי' שלא תפסה ולאפוקי דקוה"ת שלא היתה גובה מהמט' אפי' תפסה. ולא נחית שם לומר לענין התפי' דאם תפסה כדי שתגבה מהם אח"כ דאין מוציאין מידה כדין המזו' דהא ודאי דלא מהני וכו' והפליג שם לומר דלא נמצא מאן דס"ל דעכשיו אחה"ת מהנייא תפי' לכתו' אף לאח"מ זולת להרשב"א ור"י לדידהו דתפסי דגל הקי"ל לכן פסק מר אביו ז"ל בס' כר"ש חאה"ע סי"ל דאין להוציא מידה אף דלהרי"ף ולהרמב"ם וסי' אינו כן עש"ב וירווח לך

נמצ"ל כפי מש"ל דלדעת מרן ז"ל גם האידנא אחר הת' תפי' דלאח"מ לכתו' שיהיו המט' תח"י לשתגבם לאח"ז בכתו' ל"מ כ"א כשתפסה מחיים. וההיא דהריב"ש ז"ל סי' שס"ד דגם תפי' דלאח"מ לכתו' מהנייא ההיא מיירי ביבם דוקא. גם ה' דברי מרדכי קרישפין ז"ל כ"כ דההיא דהריב"ש מיירי ביבם דוקא וליכא מינה ראיה לאל' בעלמא ע"ש. והיכא שאין שט"כ בידה אפי' אחה"ת תפי' דלאח"מ אפי' שתגבה הכתו' מיד לא מהנייא כלום וכאמור לעיל. דכפי"ה מ"ש ה' ב"י עייאש ז"ל חאה"ע סי' י"ז אל' שלא נמצא שט"כ בידה דיש קצת תקנה לה לענין אם תפסה מנכסי בעלה והביא דברי מוהר"ש צרור ז"ל דכתב דאם תפסה וליכא עידי ראייה שהם בידה קודם שעמדה בדין וגם ליכא עידי תפי' שתועיל תפי' אפי' שאין שט"כ בידה. ואע"ג שהטור כתב בח"מ סי' ק"ז דבעי תפי' מחיים והאל' הזאת לא תפסה מחיים לפי שכל ימי היות בעלה חי אעפ"י שנכסי בעלה תח"י לא מיקרו תח"י לענין תפי' דלאו ברשותה קיימי ואין נקראת תפי' רק לאח"מ הבעל והוייא תפי' דלאח"מ כבר כתב הריב"ש סי' שס"ד דהאידנא מהנייא תפי' אף לאח"מ וכו' ע"ש. אחהמ"ר דמההיא דהריב"ש ליכא