שערי עזרה קפג

ואין מוציאין מידם עיין בש"ע סי' ק"ז ודוקא היכא שתפסה מחיים הגם שהוא יותר מהראוי לה אזי אין מוציאין מידה. משא"כ עכשיו שתפי' היא לאח"מ וזו אינה תפי' כלל. דלאח"מ היא ושכן היא ס' מרן ז"ל כמ"ש בתשו' אזי אם תפסה יותר מהראוי לה מוציאין מידה ונותנין אותם ביד נאמן. ומה שסיים עוד דאף למ"ד דתפיסה לאח"מ מהנייא ה"מ במונחים בר"ה וכו' והביא ראיה לזה מהמרדכי היינו דשם במרדכי פ' אל' ניזונית הביא מ"ש בג' אמר רב לא אמרו אלא למזו' אבל לכתו' מפקי' מינה ופירש"י דכל הנכסים הם בחזקת היתו' ואינם משועבדים לא לכתו' ולא לב"ח אלא למזו' בלבד ואם תפסה לכתו' לאח"מ יחזרו ליורשיו. והרב תמה ע"ז דהאידנא מ"ט משתעבדי לכתו' ולב"ח ואמאי לא מהני אפי' תפי' לאח"מ אפי' לכתו' וכתב דטעמא דידיה הוא משום דלא מהני תפי' אלא היכא שצבורים ומונחים בר"ה או בסימטא אפי' לר"ט דאמר תפי' לאח"מ הילכך כשהנכסים מונחים ברשות המת מיד כשמת נכנסו בחזקת היתומים ע"כ. והראיה היא דכי היכי דהאידנא דמט' משתעבדי לכתו' וגובה מהם אפי' בלא תפי' עכ"ז אם תפסה המט' לאח"מ ורוצה לעכבם תחת ידה לשתהיה גובה מהם את כתו' לאח"ז קאמר דלא מהנייא תפי' אלא היכא שמונחים בר"ה או בסימטא וכו' כן ג"כ לגבי המזו' אם תפסה יותר מהראוי לה דגם דאיכא למ"ד דתפי' לאח"מ מהנייא ה"ד כשתפסה בר"ה או בסימטא אלו כונת דברי מרן ז"ל לפי קוצר ע"ד. דבזה תחילת דבריו ז"ל הם קרובים ומוסכמים עם דברי החבי"ב ז"ל בס' ד"ד הנז"ל

אשר מזה ת'ם אני במ"ש הוא ז"ל בכנה"ג אה"ע סי' צ"ג הגב"י אונ"ב דעמ"ש מרן ז"ל בב"י ונ"ל שטעמו וכו' ציין על דבריו שבתשו' אה"ע סי' ה' מדיני כתובה והוק"ל ע"ד דהא דתפי' לאח"מ ל"מ היינו לדינא דג' דמט' דיתמי למ"ש לא לב"ח ולא לכתו' אבל לבתר דתקון רבנן בתראי דמט' משתעבדי לכתו' אפי' תפי' דלאח"מ מהנייא ואפי' לא תפסה גבייא מהם ע"ש. ואנכי העבד לא ידענא מאי קק"ל דמרן ז"ל בטעמו הוא ע"ד רי"ו ז"ל שהם סובבים ע"ד הרי"ף ז"ל להיכא שתפסה מט' לאח"מ למזו' ממון רב ליותר מהראוי לה ורוצה לעכבם תח"י שע"ז קאמר רי"ו ז"ל דמוציאין מידה וכו' על זה הוא שבא מרן ז"ל בנותן טעם וכו' דהגם דלבתר תקנת הגאו' מט' דיתמי משתעבדי לכתו' וגובה מהם אפי' לא תפסה ה"ד אם היא רוצה לגבות כתו' עכשיו אזי אין דבר חוצץ. אבל אם רוצה לעכבם תח"י לשתהיה אח"ז אם רוצה לגבות כתו' שיהיו מצויין תח"י כדי לגבות כתו' מהם בזה לא שמעי' לה ומוציאין מידה ונותנין אותם ביד נאמן. כן הוא הדין באם תפסה למזו' ביותר מהראוי לה שיהיו מעוכבין תח"י דתפי' זו דלאח"מ לא מהנייא מידי לענין זה ומוציאין מידה ונותנין אותם ביד נאמן. והוו דברי מרן ז"ל בב"י ממש כדברי החבי"ב ז"ל בס' ד"ד דלפי' ר"ח דמפרש הסוגייא בתפי' דמחיים ודוקא למזו' מהני וכו' ונפק"ל מזה ג"כ לדידן בתר תקנת הגאו' אם תפסה לאח"מ למזו' יותר מהראוי לה לא מהנייא לה וכו'. כן הם ג"כ כונת דברי מרן ז"ל בב"י דמאחר דתפסה לאח"מ יותר מהראוי לה לא מהנייא לה תפי' ומוציאין מידה וכמו שביאר זה בדבריו בתשו' סי' ה' דדברי רי"ו ז"ל דקאמר דנותנין אותם ביד נאמן וכו' הם בתפסה יותר מהראוי לה דהרי"ף ס"ל דאין מוציאין ואיהו ס"ל דמוציאין מידה לישא וליתן בהם ע"י השליש זולת מה שתפסה למזון הראוי כפי תקנת חז"ל זהו מה שמניחים בידה ולא יותר. וגם הריב"ש כ"כ והגם שלא רצה לסמוך ע"ז למעשה וכו' אין ספק דאי הוה שמיע ליה להריב"ש הא דרי"ו הוה ממטי ליה אפריין. וגם שם בתנאי הששי דכתב דתפי' ל"מ אלא כשהיו מונחים בר"ה וכו' כמ"ש במרדכי בפ' אל' ניזונית וכו' הוא כונתו כמ"ש וביררנו לעיל באופן דדבריו ז"ל מ"ש בב"י ומ"ש בתשו' הם מכוונים יחד וברורים ואין מקום לתמיהות החבי"ב ז"ל כלל כאשר יראה הרואה. ומ"ש עו"ש דאם יש מקום לישב דברי רי"ו הוא כשנאמר דס"ל דמיירי בתפסה אפי' ביותר מיב"ח וכו'. לע"ד הן הם דברי מרן הב"י ז"ל וכמש"ל ושיש הכרח לזה דמיירי דתפסה ביותר מהראוי לה ממ"ש הרי"ף ז"ל בין תפסה רב וע"ז הוא דקא' רי"ו דמוציאין מידה וכו' וכמש"ל ותול"מ

עוק"ל ע"ד בס' ד"ד דאחר שהביא דברי הריב"ש ז"ל שכתב ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר שלא נאמר בג' אל' שתפסה מט' וכו' אלא לדינא דגמרא וכו' אבל לבתר דתקנו הגאו' וכו' כתב ע"ז ולא נתברר אצלי ע"כ. דמאחר דהריב"ש בעצמו כתב דזה היה נר' לו מסברא אבל לא מצא לאחד מהפוסקים שיאמר כן ואדרבא מדברי הרמב"ם בה"א פי"ח נר' היפך מזה וכו' וביטל דעתו ולא סמך על סברתו כיעו"ש א"כ מה זה שכתב עליו שלא נתברר אצלו הלא בלא"ה הוא בעצמו ביטל זה. ועוד דאיהו ז"ל בעצמו בכנה"ג אה"ע בלשון הנ"ל כתב דהנכון אצלו בפשט דברי רי"ו ז"ל דק"ל דהאי דאמרו בג' מאי דתפסה תפסה פי' הוא שאין מוציאין מידה לתת ליד היתו' אבל מ"מ מוציאין מידה לתתו ביד נאמן כדי שלא תבזבז היא יותר מדאי ושמרן ז"ל בתשו' סמך ע"ד רי"ו ע"ש. ובדברי מרן בתשו' שם מוכח בבירור דדברי רי"ו ומה שעלה בדעת הריב"ש שניהם עולים בקנה אחד דעכשיו בתר תקנת הגאו' אי"ל לתפוס ביותר ולמנוע היתו' מלפקח וכו' כיעו"ש ואיך כתב בכאן שלא נתברר אצלו ודבריו לע"ד צ"י. שו"ר בס' דברי מרדכי קרישפין ז"ל בחאה"ע סי' יו"ד בדין אל' שתפסה כ"ן בעלה למזו' שהאריך בזה אי מהנייא תפי' והביא קו' מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג ע"ד מרן ז"ל והאריך לישבם והמכוון הוא כאשר כתבנו אנן בעניותין לעיל וכוונתי לדעתו ז"ל. ומה שפי' בכונת ראית מרן ב"י ז"ל מדברי המרדכי לע"ד מה שפי' אנכי הדל לעיל בכונת ראיתו היא יותר נכונה כאשר יראה הרואה

ברם חזות ק"ל ע"ד שם דעמ"ש מרן ז"ל בסי' צ"ג סכ"ג אפי' תפסה ככ"ז אי"מ מידה. וכ' מורם ז"ל י"א דלא הוי תפי' אלא מרה"ר או מסי' אבל לא מרשות היורשים הר"ן פ' אל' ניזונית בשם רש"י וי"ח כך משמע מלשון הריב"ש סי' שס"ד ע"כ. תמה עליו דמסי' שס"ד לא מכרעא וכו' אבל אם יש להוכיח די"ח בזה מתשו' דסי' ק"ז דהתם באלמנה מיירי וכתב שהבית והתיבות והמט' הכל ברשות היורשים ואינה נקראת תפוסה מפני תפיסת המפתחות. דנר' דאי תפסה באחת מדרכי הקניינים מהני לה תפי' אפי' מרשות המת. וסיים עו"ש וז"ל ונר' דמשום דהריב"ש לא ראה דברי מרן ב"י שהוא אחרון כנודע משו"ה לא נסתייע בתשו' הנז' לרפאת שבר התפי' מההיא דהכותב דלדינא דג' תפי' מר"ה או מסימטא בעינן דוקא. אבל אילו היה רואה הריב"ש דברי מרן הוה ממטי ליה אפריין דהשתא נכסים בר"ה או בסימטא מילתא דלא שכיח הוא ובנקל מתרפא שבר זה דתפי' למזו' בנכסים רבים מיהא כיון שרובם תפיסתם מרשות המת ולא מהנייא תפי' כזו אפי' לכתו' וב"ח אלא מרה"ר או מסימטא עכ"ל. ודבריו הם תמוהים דמ"ש דהריב"ש לא ראה דברי מרן ז"ל בב"י וכו' ואילו היה רואה וכו' הם דברי תימה דהריב"ש הוא הקודם ומרן ז"ל הוא שמביא מהריב"ש ובאותה תשו', דסי' ה' הביא לדברי הריב"ש ואיך שייך בלשון לומר אילו ראה הריב"ש דברי מרן וכו'. ועוד מה שהוכיח מתשו' הריב"ש