שערי עזרה קפב

איזה תכשיט יהיה מי שיהיה כ"א כפי כחו א' המרבה וא' הממעיט נתונים נתונים המה לשם מת"ג אין ס' שגם הז"ל יודה דזכה הבן בכל מה ששלח האב לכלתו וכו' וא"כ אף שראובן תפוס מנכסי בנו ל"מ ליה תפיסתו ואין זו תפיסה אלא תקיפא ע"ש. והן הם הדברים כמש"ל בעניותין לנ"ד בעירנו דמשק שמנהגם כמנהג עיר לארסו דודאי דמה שנתן שהם לשם מת"ג וכבר כתבתי דבנ"ד יש עוד כמה הוכחות וראיות ברורות דהוו לשם מת"ג וגם שהוא הבן הראשון דלאו כ"כ לומר דבתחי' התנה עמו דלשם הלואה ושאלה נתנם וזוכה האל' לגבות כתו' מהם

ועיין במשכה"ר מער' שי'ן אוכ"ה במנהגם פשוט בעיר דאפי' נכבדים ועשירים שואלי"ם הלכו תכשיטי כו"ז לשולחם וחוזרים והאל' תפסה והאב תפס כנגדה דהאריך והביא דברי הפוס' ז"ל לזכות האב בתפיסתו למנהגם דיש כמה צדדים לזכותו עכ"ז אסו"ד כתב דיש לילך בתר רובא דאיתיה קמן דס"ל דאפי' נשתלחו לה בסתם ה"ה כפי' וזכתה האל' בתכשי' כשתשבע שלא אמר חמיה בפי' דלשם הלואה הוא נותן ולכשיטעון בבריא שכך אמר בפי' ושהאל' יודעת דב"ז עש"ב. דמדבריו יש ללמוד במכ"ש לנ"ד דזוכה האל' בדינה למיגבא כתו' מהם ולא מהניא תפיסת האב מהטעמים האמורים לעיל. הנלע"ד כתבתי וציי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט: סימן ט"ז

אלמנה שתפסה מטלטלין ואין שטר כתובתה בידה אם יכולה לגבות את כתובתה מהם אחר שתשבע שבועת האל' או לא

הנה הסמ"ג לאוין פ"א כתב וז"ל גרסי' בכתובות דצ"ו אמ"ר אלעזר אל' שתפסה מט' במזונותיה מה שתפסה תפסה. אמר רבינא לא אמרן אלא למזוני אבל לכתו' מפקי' מינה. מתקי"ל מר בר אשי מ"ש לכתו' ממזוני הלא דין שניהם שוה לגבות ממקרקעי אלא בשניהם מה שתפסה תפסה. אמ"ל ר"י בר נפתלי לרבינא הכי אמרי' משמיה דרבא כוותיך. והביא פי' ריב"ן דדוקא בתפיסה דלאח"מ אבל תפי' מחיים אמר רבא גופיה בפ' הכותב דפ"ד דמהנייא אף לכתו' וכו' וכן בפ' אל' דצ"ח ההיא איתתא וכו'. הואיל דרבא ורבינא בשי' אחת פוסקין הג' והרמב"ם כמותם. ואעפ"י שבתשו' הגאונים פסק הלכה כמר בר אשי בכוליה תלמודא בר ממיפך שבועה ואודיתא איכ"ל דדברי מר בר אשי אינן אלא אתקפתא בעלמא ולא שיסבור כן. אמנם ר"ח פסק כמר בר"א וגם פי' דדברי רבינא בתפי' מחיים כרבא בפ' הכותב ובפ' אל' דצ"ו ודר"י בר נפתלי שאומר דרבא כרבינא ליתא דודאי דרבא כמר בר"א ס"ל. ואפשר שר"י בר נפתלי סובר דההיא דהכותב אתפיסת בע"ח קאי ולא אכתו' וההיא דכסא דכספא נעמידנה כשתפס אח"מ. ומ"מ המסקנא כדברי ר"ח שהלכה כמר בר"א ואף לדבריו מועלת תפי' לכתו' מחיים עכ"ד. ומרן החבי"ב ז"ל בס' ד"ד דר"צ כתב ע"ז וז"ל כלו' אעפ"י שיש הפרש ביני רבוותא לענין הפי' אין הפרש ביניהם לענין הלכה בתפי' מחיים לענין כתו' דכי היכי דלהרמב"ם וסי' מהנייא תפי' מחיים אף לענין כתו' ה"נ מהני לר"ח תפי' מחיים לענין כתו' וכו' פסקן של דברים לדעת הרי"ף והרמב"ם וסי' אשה שתפסה מט' מחיים בין למזו' בין לכתו' מה שתפסה תפסה. לאח"מ למזו' מה שתפסה תפסה לכתו' אין תפי' תפיסה. ואי קי"ל כמר בר"א לפי פי' זה אף לכתו' לאח"מ מה שתפסה תפסה אבל לא ראיתי מי שפי' מימרא זו בתפי' דלאח"מ ויפסוק כר' אשי. ולדעת בה"ג וסי' אם תפסה מחיים למזוני תפי' מועלת. לכתו' אינה מועלת. ואם תפסה לאח"מ לפי"ד הה"מ אין מועלת בין לכתו' בין למזונות ולפי"ד המחבר מועלת בין לכתו' בין למזו'. ולפי' ר"ח וסי' אם תפסה מחיים בין לכתו' בין למזו' תפי' תפיסה וה"ה לאח"מ לפי"ד ה' המחבר ולפי"ד הה"מ אין תפי' תפיסה בין למזו' בין לכתו' והוי יודע דכל זה דוקא לדינא דש"ס דמט' דיתמי ל"מ לכתו' אבל השתא דתקנו הגאונים דכתו' נגבית אפי' ממט' וה"ה תנאי כתו' לדברי כולם ניזונית ממט' בין תפסה בין לא תפסה דמזו' תנאי כתו' ותנאי כתו' ככתו' דמי. ותמהני מה' המחבר ז"ל שלא הזכיר דלתקנת הגאו' הדין שוה לכולם. ואפשר שלא הזכיר זה משום דאפי' לאחר תקנת הגאו' נפק"ל טובא אי מהנייא הך תפי' היכא דתפסה יותר מן הראוי דוקא כשתפסה מחיים או"ד אפי' לאח"מ וכו' אבל לא ראיתי לה' המחבר דהכא מיירי בשתפסה יותר מן הראוי וכו' ואפשר דבכלל לישנא דש"ס שהביא הוא בכלל וכו' והריב"ש בתשו' סי' ק"ז כתב אי לאו דמסתפינא הייתי אומר שלא נאמר בג' אל' שתפסה מט' וכו' אלא לדינא דג' דמט' דיתמי ל"מ לבע"ח אבל לבתר דתקנו הגאו' שתיזון מהמט' מה לה לתפוס וכו' ע"כ ולא נתברר אצלי עכ"ד יעו"ש. ודבריו ברורים במ"ש דאפי' לאחר תקנת הגאו' נפק"ל אי מהנייא הך תפי' היכא דתפסה יותר מן הראוי. דמן הדין אפי' לאחר התקנה אם לא תפסה לא יתנו לה אלא לל' יום והיא תפסה הרבה ככ"ז אי מוציאין מידה ונותנין אותם ביד היורשים לשאת ולתת ולהרויח בהם ושיתנו לה מזו' על יד ע"י ולא מהנייא תפי' כ"א כשתפסה מחיים דוקא או"ד תפי' מהניא אפי' לאח"מ. דלפי' ריב"ן דמפרש הסוגיא דהיא בתפי' דלאח"מ דלמזו' מהנייא א"כ גם עכשיו לאחהת"ק דניזונית מהמט' אם תפסה לאח"מ יותר מהראוי לה תפי' מהנייא. ולפי' ר"ח דמפרש בתפי' דמחיים ודוקא למזו' מהני לדעת רבינא. ומר בר"א ס"ל דאף לכתו' מועלת תפי' דמחיים והלכתא כוותיה א"כ גם עכשיו אחהת"ק דניזונית מהמט' אם תפסה לאח"מ יותר מהראוי לה לא מהנייא ומוציאין ממנה ונותנין ביד היורשים זהו כונת דבריו ז"ל. ומרן ז"ל בב"י סי' צ"ג הביא דברי רי"ו ז"ל דכתב בשם הרי"ף ז"ל בתשו' שהאשה שתפסה מט' למזו' כשחזרה מקבר בעלה ואינה רוצה לישבע ולא לגבות כתו' ויש שם יורשים אין מוציאין מידה ואין משערין לה כדי מזונותיה בין תפסה רב או מעט ע"כ וסיים הרי"ו ונר' דאין מוציאין מידה לתת ביד יורשים אלא נותנין אותם ביד נאמן. וכ' הב"י ז"ל ונ"ל שטעמו מפני שתפי' זו אינה כלום משום דלאח"מ היא ואפי' למ"ד תפי' דלאח"מ מהנייא ה"מ במונחים בר"ה או בסימטא אבל מרשות המת לאו תפי' היא לדברי הכל וכמבואר במרדכי פ' אלמנה ניזונית עכ"ד. וכונת דברי מרן ז"ל היא לומר דעמ"ש הרי"ף ז"ל דהאשה שתפסה מט' למזו' לאח"מ אפי' שתפסה יותר מהראוי לה וכמ"ש בין תפסה רב אין מוציאין מידה ושע"ז בא רי"ו ז"ל לומר דמאחר שתפסה רב מוציאין מידה ונותנין אותם ביד נאמן ה"ט מפני שתפיסה זו אינה כלום משום דלאח"מ היא. דאפי' לבתר תקנת הגאו' דניזונית ממט' דיתמי ואפי' לא תפסה מ"מ לא העדיפו כחה כ"כ דאפי' תפסה ככ"ז שישארו תחת ידה לשתהיה ניזונית מהם אלא מוציאין מידה ונותנין אותם ביד איש נאמן כדי לישא וליתן בהם והיא ניזונית מהם על יד ע"י. ומה שאין נותנים אותם ביד היורשים הוא כדי שלא ימכרו אותם ותשאר היא בלא מזונות דאף לבתר תקנת הגאו' אם מכרו היורשים את המט' מה שמכרו מכרו