שערי עזרה קפא

ואם לא נשא זו ישא אחרת. אבל מה שנתן האב לכלתו לא זכה נותן שהרי לכלה נתן המתנה לא לזכות לצורך הבן תדע שהרי אם נישאת פיו כותבין מתנה זו בכלל נדו' שהביאה מב"א ולכן חוזרת מתנת האב לתפיסת הבית זת"ד ע"ש. וה' נאמן שמואל ז"ל בסי' ס' כתב עליו דמשום שהיו כותבין המתנות שנותנים לכלה בכלל הנדו' לז"א שלא נתן כדי שיזכה בה בנו. הא אם לא היה מנהגם לכתוב המתנה בכלל הנדו' אדרבא הו"א דכדי שיזכה בה בנו נתן וכו' ע"ש. דהנלמד הוא דכל מה שנכלל ונכתב בכלל הנדו' שהביאה מב"א הוי דינו כנדו' ממש והוא במתנה לה. וא"כ לדידן דנוהגים לכלול הכל ולכתוב ודא נדו' דהנמ"ל מב"א הו"ל כנדו' ממש לגבות כתו' מהם ואי"ל האב דבתו' שאלה הם שלוחים אלא הם בתו' מת"ג לה ע"מ שתנשא לבנו וכבר נישאת לו. או שנאמר שמזכה אותה לבנו על ידה ע"מ שתנשא לו והרי נישאת לו וזכה הבן בהם והו"ל נכסי בעלה וגובה כתו' מהם. אבל זה הצד לא נחה דעת הרדב"ז ז"ל בו מטעמא שכוללים אותה בכלל נדו' וגם שהרי הבן לפניו למה צריך לזכות לו ע"י אחר ע"ש

ומוהרח"ש ז"ל בחאה"ע סי' נ"ג בדין מתנות וסבלו' שנותנים לחתן או לכלה הביא דברי הריב"ש ז"ל והאריך וכתב כלל הדברים דבענין המתנות שנתנו לבעל זכה בהם במת"ג אחר שכנסה לחופה. אמנם המתנות שנתן הבעל לאשתו בין בשעת נישואין או קודם לא זכתה בהם וכשנתגרשה שמין לה בכלל כתו' ומתנות ותכשי' של קרובי החתן והכלה שבשעת הנישואין כתב הריב"ש שהם שלה כנ"מ ודעתי נוטה דל"ד בשעת נישואין אלא אפי' קודם הם שלה כנ"מ ע"ש. גם מוהרשד"ם ז"ל בחא"ה סי' קנ"ב באל' שמבקשת הסבלו' ששלח לה שהם במת"ג לה השיב שאין ממש בדבריה הביאו הריב"ש ז"ל ונכתב בב"י סי' צ"ט וזה דבר ברור ע"ש. ומ"ש הריב"ש ז"ל דמתנות אחרים הם שלה דלמת"ג נתכוונו. עיין בזה בס' ב"ד חאה"ע סי' ס' שנתפשט המנהג דלא כוותיה ושכ"כ רבו ז"ל ע"ש. וכבר הכנה"ג ז"ל בסי' צ"ט הגב"י אות י"א הבי"ד מוהראד"ב ז"ל וציין ג"כ על הפוס' במ"ש ע"ד הריב"ש ז"ל. ובבית דוד סי' ס"ב ג"כ האריך בזה ועיין בס' יא"ה סי' צ"ט מה שציין בזה

ועיין בפרמ"א ח"א סי' ס"ב בנדונו דכתב דזכה הבן הקטן במתנת אביו ושגדולה מזאת כתב מוהרשד"ם ז"ל דאפי' הבן הקטן לא זכה לישא אשה בחיי אביו ושם אותו בארגז שלו דודאי זכה בו במת"ג. וכ"ש בנ"ד שזכה ליש"א בחיי אביו ושם אותם בארגז שלו דודאי זכה בהם במת"ג והביא דברי מוהרי"ו ז"ל וקאמר דשאני הכא דנשא אשה ובעת הנישואין זכה בכל כמ"ש במתני' וזכה בכ"ז משעה שנכנס לחופה וכו' ובצרכי חופה ונישואין ודאי אמרי' למת"ג איכוון דחייב אדם להשיא אשה לבנו וכל הוצאות צורכי חופה עליו וכו' והביא דברי מוהרשד"ם מ"ש במ"א דנראין סותרין זא"ז וחילק דדוקא היכא שבא בטענה מהא דהמשי"א לב"ג וכו' ע"ז דייק הרב לומר דדוקא כלי בית הנהוגים בבית קנה אבל כלי כו"ז לא וכו' אבל תכשיטי כו"ז של כלה שמשיא את בנו ודאי שמה שנתן לבנו ולכלתו למת"ג איכוון וכו' עש"ב. גם מוהר"ח כהן ז"ל שם החזיק בזה דכל מתנות בשעת נישואין אפי' מתנות מרובות תכשי' כו"ז לשם מתנה נתנם ואפי' בסתם דחיבת נישואין גורם לעשותם מת"ג ואי"צ שום דבר המוכיח דהנישואין עצמם אומ"ג דנתן במת"ג ולא לשם הלואה דאגב דמחתני אהדדי גמר ונתן לשם מתנה ע"ש

ומוהרי"ד ז"ל הוב"ד בס' דב"מ ח"ב סי' ע"ג למד מדבריהם לנדונו בענין הסיניביט'י דזכה בו הבן הקטן ע"ש. והגם דהרדב"מ ז"ל שם פליג עליו כיעוש"ב. מ"מ ה"ד במקומו שכן הוא מנהגם וגם דיש כמה אומדנות המוכיחות דלאו לשם מת"ג הוא אלא לשם הלואה ושאלה כיעו"ש. משא"כ בעירנו זאת דליכא כי האי מנהגא והגם דהמצא ימצא קצת ממנהג זה דבעת השי' או אחר איזה ימים דנותנין איזה תכשיט בשאלה. מ"מ זה לא נמצא כ"א בקצת אנשים מועט מן המועט וגם זה הוא דוקא בשאר אנשים שאין לאל ידם לקנות תיכף תכשיט לתתו לכלה אזי לוקחים בשאלה לשעתו ואחר עבור מעט זמן קונים תכשיט ומחזירים הא' לבעליו. אבל אנשים שהם גדולי העיר שידם משגת בפי' ואמודים בממון אין נוהגים בזה כלל לתת בדרך שאלה כי חרפה היא להם. ועוד אפי' בשאר העם אינו נמצא לתת בשאלה כ"א תכשיט אחד או ב' בשביל ראיה וכיוצא והוא לזמן מועט בכדי שיקנו אחר במקומו. אבל כל המוהר של החתן שיהיה בדרך שאלה זה לא נשמע מעולם בעירנו ששום אדם לא יעשה כן ובודאי הגמור דטענה כזאת אינה אמת. ועיין במוהרשד"ם ז"ל חאה"ע סי' ל"ב הא' דכתב דפשוט הוא שכל מי שטוען דבר מחודש עליו להביא ראיה וכמ"ש פ"א באורך שהטוען תמורת המנהג אינו נאמן אפי' להחזיק במה שבידו וכו' ואשה זו כיון שנתנה כמנהג העולם לתת סבלו' בפומבי והמנהג הפשוט והברור שסבלו' הניתנים הם מנכסי הבעל או מנכסי הבן על הסתם והיא ג"כ לא פירשה אלא שנתנה סתם מסתמא ע"ד הסתם נתנה אלא שעתה כונתה להוציא מיד ראובן מה שאינו שלה ולמדוה לשקר ע"כ. כי מדבריו נקח לנ"ד ודו"מ ואו"ב ועיין ג"כ בדבריו שם בסי' קי"ז. ואפי' בשאר אנשים שהיה קשר השי' ביניהם בדברים בעלמא הם מקיימים דבריהם ואי"ח בהם לקיים משה"כ שארית ישר' לא ידברו כזב וכל מה שהתנו גומרים אבות הבנים והבנות ונותנים להם במת"ג אגב דמחתני אהדדי הגם שיש לבן ממון לעצמו כ"ש היכא דאין לו לבן ויש לאב והוא אמוד בנכסים דבודאי שכל מה שנותן הוא במת"ג ולאו כ"כ עכשיו לומר דבתחילה התנה עמו שהם בדרך שאלה והלואה. וכבר מילתי אמורה דבנ"ד שכל המוהר שנתן אבי החתן נכלל בכלל הנדו' שהכניסה עמה מב"א ונכתב בכתו' הכל על שמה דהיא הנע"ל מב"א ונעשה זה ברצון וידיעת האב בפירוש בזה כ"ע מודים דרבנן דמאותה שעה זכתה היא בהם זכיה גמורה ומה גם דכולם הגיעו לידה ורשותה ונשתמשה בהם כחפצה ורצונה דו"ה חדשים ואין לזרים אתה ולא לחמיה רשות להשתמש בהם כלל הא ודאי הגמור ע"כ אלין דהוו כ"ע מודו שהם במתנה גמורה לה. וטענת האב שטוען עכשיו דבתחילה היה התנאי עם בנו דלשם הלואה ושאלה נתנם לו לא מגרע כחה שלא תגבם בכתו'. וגם כבר כתבנו דמתשובותיו שהשיב להם בראשונה ובשניה ניכר דטענתו זאת של עכשיו היא חדשה ואינה אמיתית וכנז"ל

ועיין בס' אשדות הפסגה חאה"ע סי' ז' בראובן שהשיא בנו ובעת הנישואין שלח לכלתו תכשיטי כו"ז ומלבושים וכן עשה מלבושים לבנו לפי כבודו ושוב אח"כ תפס מנכסי בנו ורוצה לעכבם בשביל התכשי' ששלח לכלתו ובנו טוען דלשם מתנה הם. והאריך והביא דברי התוח"ס סי' רמ"ז והמבי"ט ומ"ש עליו הבנ"מ ז"ל ודברי מוהרשד"ם ז"ל סי' קפ"א שבנ"ד אפי' ששלח בסתם אמרי' סתמו כפי' דלשם מת"ג איכוון וזכה בהם הבן ושכן דעת הרב"ד ואף שהרדב"מ פליג דלא זכה הבן היינו משום דפשט המנהג בעיר סלוניקו דכל מה ששולחים אבות החתנים מעשים בכ"י שחוזרים ולוקחים אותם וכו'. ברם אנן דמנהג לארס'ו הוא דאפי' אחד מהבנונים ששולח