שערי עזרה קעז

והרשב"א ז"ל בח"ד סי' קמ"ב באל' שלנ"ש ומכרה מהבתים ואחרי מיתתה מערערים ע"ז השיב דאם הבתים ידועים לבעל אעפ"י שהאל' החזיקה שנים הרבה בהם אי"ל חזקה לפי שהאל' י"ל דירה במדור שהיה בעלה דר מתנאי כתו' ואת תהא יתבא בביתי כ"י מיגר אלמנותיך ואי"ל חזקה בנכסי בעלה כל שי"ל זכות דירה או מזו'. ולא עו"א כ"ז שהיא נו"נ בתוך הבית אפי' היו אונות ושטרות יוצאות על שמה אינה נאמנת לומר שלי הם עד שתביא ראיה לדבריה שהי"ל נכסים ממקום אחר ע"כ. ומרן בב"י א"ה סי' צ"ו רמזה והביאה קצת בארוכה בח"מ סי' קמ"ו מחו' ו'. כן מצויין שם. ועיין בס' ערוה"ש א"ה סי' צ"ו או"ז

וראיתי לה' מזבח אדמה בדכ"ט סוע"ד דציין על הבני חיי א"ה סי' צ"ו אות א' כל מה שרשם שם בזה ובח"מ סי' רנ"ב אות ג' תי' דדברי מרן היינו בתפסו יורשיה אבל תפסה היא בחייה לכ"ע מהני תפיסתה והבי"ד מוהרש"ך ח"א סי' ק"ן ע"כ. ות'ם אני דעיין שם בהב"ח דלא כ"כ דשם הביא מה שהק' מב"י ז"ל ע"ד הרשב"ץ ז"ל וכתב ע"ז וז"ל נ"ב וק' דלעיל סי' ק"ח הביא הטור בשם הרמ"ה דאם קדמו יורשי המלוה ותפסו מנכסי הלוה אעפ"י שמת לוה בחיי מלוה אי"מ מידם ומרן ז"ל אצל אות כ"ב כתב בשם הר"ן ז"ל שקצת מרבותינו הצר' ס"ל שאם תפסו היתו' אי"מ מידם ושרבי' האי חולק בדבר. ולכאורה נר' דע"כ ל"פ ר' האי אלא בתפסו יורשיה אבל אם תפסה היא בחייה לכ"ע מהנייא תפי' וכ"כ מוהרש"ך ח"א סי' ק"ן ואע"ג שנאמר דאי"כ דעת מרן אלא אין הפרש בין תפסו היורשים לתפסה האל' מ"מ ק' דמה לו על הרשב"ץ כיון שסברת קצת מרבו' הצר' וסברת הטור היא וכו' וסו"ד הניח בצ"ע ע"ש. הרי כתבו דדעת מרן אין הפרש וכו'. ועוד במאי יתורץ דברי מרן בש"ע סי' ק"ח דפסק דאם תפסו היורשים אי"מ מידם. וליכא הפרש בין אל' לבע"ח וכנז"ל. ולהכי הבנ"ח הניח דבריו בצ"ע וכתב ששוב מצא להכנה"ג שהק' עליו כן ע"ש

ובס' ויוסף אברהם בסי' כ"א האריך בענין זה והבי"ד הרדב"ז החדשות ח"א סי' תקכ"ג דנר' מדבריו דאם היא חלוקה בעיסתה יכולה לומר מעיסתי קימצתי ואפי' שהאשה עצמה לא טענה ט"ז עכ"פ יכולים היורשין לטעון כן ואפי' שהדבר ספק וכו' זכה המקבל מתנה שהוא בידו ועל היורשין להבי"ר ושכ"כ בח"א סי' קע"ו ורכ"ג דנכסים שא"י לבעל ויש זמן בנתיים דאיכ"ל מעיסתה קימצה או מציאה מצאה או בירושה נפ"ל או במתנה תלינן בכל הני ולא מפקי' מיורש"ה אלא בראיה ברורה שיביאו יורשה"ב. ומ"ש הרדב"ז כן לאו מטעם כתו' נגע בה אלא משום דיש לתלות באופנים הנ"ל זכו יורשיה וראיה לזה מדברי הרמב"ם בפ"ט מה' נחלות אחד מן האחים שהיה נו"נ וכו' אם היו חלוקין בעיסתן על האחים להבי"ר וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' פ"ח. וגם מוהרלנ"ח ז"ל בסי' נ"ח מתבאר מדבריו שם שאם נתנה מתנה לאחר והם מוחזקים במתנה אעפ"י שהאשה בחייה לא טענה שמתנה נתנו לה וכו' או מעיסתה קימצה אנו טוענין בעד היורשין מה שהיתה היא יכולה לטעון בחייה וזכו היורשים במה שבידם ואינו מצד שיש לה כתו' ע"נ בעלה ולאו מצד שהשטר כתו' בידם וכו' ולדברי מוהרלנ"ח אף דנכסים אלו אם באה לגבות אותם מצד הכתו' אי"ג אותם כ"א בשבו' עכ"פ השתא מיהא שטענה שהם שלה לוקחת אותם בל"ש ואין עליה כ"א ח"ס ולגבי יורשיה אפי' ח"ס אי"צ ואנן טוענין בעדם שהם שלה ומעיסתה קימצה כיון שהיא חלוקה בעיסתה מהיורשין עש"ב. ויש לי לעמוד ע"ד קצת שהכנה"ג ז"ל בסי' צ"ו הגה"ט או"ה כתב וז"ל היו לה נכסים שאין לבעלה רשות בהן שידוע לנו דהנהו הוו שקלא בל"ש. ואפשר דיורשיה מצו למיטען מעיסתה קימצה אם היו לה נכסים קצת שלא יהיה לבעל זכות לפירות מוהר"ם מינץ ז"ל סי' צ"א ועיין בהרדב"ז ח"א סי' פ"ח ע"כ. ולפי"ד ה' ויוסף אברהם דברי הרדב"ז הם שלא היו לה נכסים שלא יהיה לבעל זכות לפי' עכ"ז יורשיה מצו למיטען מעיסתה קימצה ואנן טעני"ל כן ואח"ד הכנה"ג ציין ע"ד הרדב"ז אחר דברי הרמ"מ כאילו הם מוסכמים יחד ויש לישב דכונת הציון הוא לומר דהרדב"ז ס"ל דאפי' שלא הי"ל נכסים וכו' יורשיה מצו' למיטען ואנן טעני"ל כן. אבל יותר נר' דכונתו היא דגם הרדב"ז סבר כהרמ"מ ז"ל דאם היו לה נכסים קצת אזי טוענין וכו'. גם הפ"מ ח"ב בד' קס"ד נר' שכן ס"ל דאם הי"ל נכסים קצת אזי טעני' דכתב שם כיון שלאה זאת לאו חלוקה בעיסתה היתה לומר דמעיסתה קימצה והרויחה דלא נודע שהי"ל נכסים משלה לתלות בכה"ג גם לא גבתה כתו' כדי לתלות שנו"נ בהם ומשם הרויחה ע"כ. אבל ה' חוט המשולש למוהר"ש ז"ל שבתשב"ץ ח"ד סי' ח"י נר' דסבר דבכל גוונא טעני' כן דכתב שם וז"ל ועוד יש צד ואורחא אחרינא לקיים ההקדש מאחר שהאל' הזאת היום כמה שנים היא מטפלת לעצמה ונו"נ א"כ יכולין אנו לתלות ולטעון דכל מה שהיה תח"י ובחזקתה הכל הוא שלה דמציאה מצאה או במתנה נתנו לה. וכ"ש אם יש בירור שירשה שום ירושה דהא מציאתה לעצמה והסכימו בזה כל הפוס' ועתה שמתה והניחה עזבונה להקדש שהיה בידה ובחזקתה כמה שנים אמרי' דמציאה מצאה או מתנה נתנו לה כדאמרי' אחד מן האחים שהיה נו"נ וכו' וכן הדין באל' דעל היתו' להבי"ר ואם לאו הכל ליורשיה דטעני"ל דילמא מציאה וכו'. והראיה בעדים בעינן כרבה דקי"ל כוותיה ולא כר"ש וא"כ האל' הזאת מאחר שמתה אנן טעני' להקדש דמשלה הן ומציאה מצאה וכו' ועל יורשה"ב להביא ראיה בעדים שאותו ממון הוא משל בעל עש"ב. ועיין בס' שבט בנימין סי' רט"ו שהביא דברי מור"ם ז"ל שבהגהה סיצ"ו ס"ה והאריך בהם והבי"ד הח"מ והב"ש וסיים דהמובן מדבריהם דס"ל בדעת מורם ז"ל דס"ל דאף במט' שומא בעי' או אחר שנשבעה או קודם והילכך אם לנ"ש והיתה שם שומא או אם נשבעה ולא היתה שם שומא בדברים שידועים לבעל אי"מ מיד הקונה או המקבל או הבעל. ובדברים שא"י לבעל אפי' לנ"ש ולא היתה שם שומא אי"מ מיד המוחזק ע"כ. ולא זכר שר לדברי הכנה"ג הגהב"י אות נ"ו מ"ש בשם ה' כלב קאלאפו ז"ל כ"י וז"ל ומיהו נר' דאם היתה תפוסה במתנה ונתנה למקבל מתנה אע"ג דאיכא עדים וראיה שהם מט' בעלה זכה המקבל מתנה מכח קי"ל שאי"צ מיגו ע"כ. דמדברים אלו יש סיעתא למ"ש הוא ז"ל כיעו"ש

נמ"ל מהאמור דרוב ככל הפוס' הם מחזיקים ביד האשה ויורשיה ומקבלי המתנה וההקדש להיות זוכים במה שהם תפוסים. וכ"ז גם אם היתה התפיסה בנכסים ומט' דאיכא מאן דס"ל דלא מהנייא תפי' ורוב הפוס' ס"ל דמהנייא תפי' וכנז"ל. ברם אם התפי' היא במעות כתבו הפוס' ז"ל דלא שייך לומר בהם שהם ידועים לבעל כמ"ש הפ"מ ז"ל בח"ב סי' פ"ז וז"ל רואה אני שבכלל מה שתפסה לאה זאת כתוב בשאלה שהיתה תפוסה מזהובים וזהובים אלו לא שייך לומר בהו שהיו ידועים לבעלה דמטבע אי"ל סי' ע"כ. גם ה' בני אברהם חאה"ע סי' ל"ד באל' שנתנה מתנה לאחר ולנ"ש על כתו' ואינה רוצה לישבע כתב וז"ל הנה אם מתנה זו הם מעות שתפסה מעות ונתנה במתנה לכ"ע מתנתה קיימת אף שאינה רוצה לישבע שהרי כשהיא תפוסה במעות אם