שערי עזרה קעו

אחרי מות בעלה אי"מ מידה ע"כ. ועיניך תראינה בדברי הפוס' רבותא יותר דאיכא דס"ל דאפי' שהיא לא תפסה המט' כ"א שיורשיה תפסו אותם אחרי מיתתה דמהנייא להו התפי' וכמו שכנ"ר מדברי הפ"מ סי' ע"ב. גם הכנה"ג חח"מ סי' ק"ח הגב"י סוף אות ל"ג כ"כ בפי' דל"ד כשהאשה מוחזקת אלא ה"ה אם היורשים תפסו לאח"מ וכו' וכנ"ר מדברי שאר הפוס' יעו"ש. ולע"ד דגם מרן ז"ל סל"ה שהרי בח"מ סי' ק"ח גבי ב"ח כתב אם תפסו היורשין וכו' וכבר הבאנו לעיל בשם מוהריק"ש ז"ל שכתב שדין ב"ח והאל' בכתו' שמתה בל"ש שוין לכל הדינין

וראיתי לה' בני יאודה ח"ב סי' קכ"ג בדקצ"ד דהביא דברי הרשב"ץ ז"ל ומה שתמה עליו מרן ב"י ז"ל בח"מ סי' רנ"ב מחו"ג דא"י מנין לו זה דכל שלנ"ש משמע לי דל"מ לה תפי' ויורשה"ב מוציאין מיד יורשיה ע"כ. והוק"ל עליו מסי' ק"ח בדין מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה דכתב הטור קדמו יורשי המלוה ותפסו אי"מ מידם. וכ' מרן בב"י שם שכ"כ הר"ן בשם קצת מר, הצרפתים והבעה"ת ושר' האי חולק בדבר ובאות כ"ב כתב ע"ד הר"ן שכתב דר' האיי חולק וז"ל ול"נ דלא קאמר ליתא לגמרי אלא ליתא לכתחי' ומיהו דיינא דעבד כר"א עבד וגם בעה"ת בשי"ד כתב דאם קדמו ותפסו אי"מ מידם ולא כתב שום חולק בדבר ע"כ. הרי דדעת מרן ברורה דס"ל דמהנייא תפי' וכ"כ הש"ע סי"א סתם בלי שום חולק ובודאי שאין חילוק בין שט"ח דעלמא לשט"כ דמאי שנא ואע"ג דהטור וש"ע באה"ע סי' צ"ו לא הזכירו דין דתפי' היורשים וכו' סמכו עמ"ש בח"מ סי' ק"ח וכו' והיה אפש"ל דס"ל למרן ז"ל דהא דמהנייא תפי' ליורשים ה"ד בדליכא עדים שהמט' הם לבעל וגם לא ראו עתה שהם ביד היורשים ולכך מחזקינן להו בידם בכח מיגו דלהד"מ. אבל כל דליכא מיגו ל"מ תפי' ונדון הרשב"ץ משמע דאיכא עדים וראו ואהא ק"ל למרן דמנין לו זה שתועיל תפי' בכה"ג וכו' ושוב הניח בצ"ע ועוד האריך שם בדין תפי' וכתב דמתבאר מהטור וב"י סי' ק"ז דעכשיו בזה"ז דתקנו הגאו' לגבות מהמט' מהנייא תפי' אף לאח"מ. וציין על ה' בנ"ח באה"ע סי' צ"ו בהגה"ט דהביא רוב דעות האח' ז"ל דמהנייא תפי' בין להאל' בין ליורשיה. ושוב הביא דברי חוט המושלש סי' י"ח דתפי' האל' שנוי במחלוקת בין הפוס' וכו' יעוש"ב ומה שרצה לישב דמרן ס"ל דבמט' שא"י לבעל מהנייא תפי' וכו' הם נגד דברי מרן שבתשו' אבק"ר סי' ק' וק"ג דכתב דאף מט' שא"י לבעל ל"מ תפי' בהם אם לנ"ש ומתה כיעו"ש. ובאמת שגם אנכי הפעוט פליאה דעת ממני אחר שדין הב"ח ודין האל' הם שוים בדינם וכמש"ל בשם מוהריק"ש ושאר פוס' ז"ל איך יכונו דברי מרן ז"ל שבאק"ר. והכנה"ג ז"ל בח"מ סי' ק"ח בהגב"י סוף אות ל"ב ובסי' רנ"ב הגב"י אות מ"ו תמה על תמיהת מרן ז"ל ב"י על הרשב"ץ ורצה לישב דבריו דנדון הרשב"ץ מיירי דאיכא עדים וראו ושוב כתב אך קשה דמי הגיד לו דנדון הרשב"ץ לא היה בתפי' שי"ל מיגו והניח בצ"ע. וה' מטה יוסף חאה"ע סי' ד' כתב עליו דנתבאר לו ממ"ש סתם בפשיטות כיון דהנכסים הם מט' ולא חילק בין ידועים לשאינם ידועים ע"ש וה' בני יאודה כ"כ ולא זכר ש"ר שכבר קדמו המט"י ז"ל. וכבר כתבתי אני הדל דלפי"ד מרן שבאק"ר לא יתיישבו דבריו וכנ"ל. וה' שמחת יאודה בד' ס"ב האריך בישוב דברי מב"י ז"ל ושוב הוק"ל מדבריו גופיה בח"מ בב"י סי' ק"ז דהביא תשו' שמ"כ בראובן שי"ל שטר על שמעון ונפטר שמעון ותפסה האל' קצת מהמט' לכתו' ואח"כ מתה גם היא וירשוה בניו בני שמעון וכו' דמתוך דברי התשו' זאת נר' להדייא דאף שלנ"ש שבו' האל' כל שתפסה האל' בחייה תפי' מעלייא היא ומדלא השיג על אותה תשו' שם כמו שהשיג בסי' רנ"ב אלמא דס"ל דתפי' מהנייא וכאן בסי' רנ"ב כתב להיפך וצ"ע ע"ש. ומאי דרצה בתחילה לישב דברי מרן דיש לחלק בין כתו' אל' לב"ח בעלמא ולכן ק"ל למרן על הרשב"ץ ז"ל ושוב הוק"ל ע"ז דכיון דאיכא מ"ד דבכתו' נמי אם תפסה לא מפקי' מיורשיה א"כ שפיר י"ל דכן הוא דעת הרשב"ץ ומה גם דרובא דרבוותא הכי ס"ל וא"כ מסתמא כוותייהו נקטי' ע"כ. כבר כתבנו לעיל דמוהריק"ש כתב ע"ד מרן שדין הב"ח והאל' שוים לכל הדינים וכ"כ הפוס' ז"ל. וגם בחוט המשולש שבס' התשב"ץ בח"ד סי' י"ח הביא שם מחלוקת הפוס' בתפי' האל' אי מהנייא או לא ונטה דעתו לס' האומרים דמהנייא ושנטו לדעת זו כמה גאוני עולם ע"ש. ובלא"ה כבר הוא ז"ל כתב דבדבריו שבב"י סי' ק"ז נר' להדייא דס"ל דתפי' האל' מהנייא

גם המטה יוסף ז"ל שם האריך והביא דברי הת"ה ומוהרשד"ם ופ"מ ז"ל והוכיח דאם תפסה האל' נכסים ובאו מידה ליד שליש הם בחזקת יורש"ה מיקרו ומיקרי להחזיק ול"ד לדרו"ש דהוי להוציא ועל יורשה"ב להביא ראיה. ואם היא בחיים עדיין אף שאונות ושטרות יוצאות על שמה עליה להבי"ר. ואם מתה אף דאין אונות ושטרות יוצאות על שמה על יורשה"ב להבי"ר דאנן טעני' ליתמי ושכן מצא בהרדב"ז סי' פ"ח וכנ"ר ממוהריב"ל ח"א כי"ב סי' קס"ט דבכל גוונא זכו יורש"ה. ושגם הריב"ש ז"ל בסי' קס"ט דס"ל דבעי' שטרות יוצאות על שמה ה"ד בטענת מציאה וכיוצא אבל בטענה שגבאתם בכתו' כיון שהיא היתה יכולה לעכב בשבו' אנן טעני' ליתמי אע"ג דאין שטרות יוצאות ע"ש. ועוד חילק בין היורשין למקבלי מתנה וכו' לאפוקי מס' מוהריט"ץ דכתב דהריב"ש פליג אמוהר"ם ז"ל ולענין שבועת היורשין לא משבעי' להו. ושגם יורש"ה מהנייא תפיסתם אפי' בנכסים ידועים אם קדמו ותפסו תפי' הראויה וגם מרן ז"ל בסי' ק"ח שפסק דאם קדמו ותפסו יורשי המלוה אי"מ מידם סתם ולא חילק בין ידועים לשאינם ידועים משמע דבכל גוונא מהנייא תפיסתם ועוד האריך שם לומר דגם בלקוחות ומקבלי מתנה זכו בתפיסתם אף שלנ"ש עש"ב. גם הרב"ד ז"ל בחאה"ע סי' נ"ח דמ"ח האריך בענין אם היו הנכסים ביד ב"ד או ביד שליש אי יורש"ה מיקרו מוחזקים ואסו"ד לענין הלכה למעשה כתב כיון דחזינן דהת"ה ומוהרשד"ם פסיקא להו דכשהנכסים ביד שליש עבדי' לכתחי' כר"א וכו' ואפי' נימא דמוהרי"ו ומוהרש"ך ז"ל פליגי הא איכא הת"ה ומוהרשד"ם וכן מורי הר"ם ז"ל וא"כ הו"ל ס' בחזקה ולא ידעי' מי נקרא מוחזק שיאמר קי"ל וחזר הדין לסיני דאח"ר להטות. ובר מן דין נלע"ד דאף מוהרי"ו ומוהרש"ך ל"א דנכסי ביד שליש בחזקת יורשה"ב קיימי אלא בס' שקול כי הא דאאמש"ל דחכמי התלמוד עצמם לא הכריעו דאמרו דעבד כר"א עבד. אמנם היכא דיורש"ה זוכים בנכסים מכח רובא דרבוותא דמעיקר הד"ת אח"ר להטות אלא דאנן יתמי בדורות הללו דנתמעטו הלבבות אזלא סוגייא דדייני להחזיק המוחזק אפי' במיעוט מסייעין לו הנה בכל כי האי לא אמרה אדם מעולם שנחשוב נכסים שביד שליש כאילו הם ביד יורשה"ב כדי שיאמרו קי"ל כמיעוט המסייעין לי נגד הרוב וכו' יעוש"ב. ושם בסי' ס"א כתב כל דנמצאו המט' ברשותה שהיתה תופסת אותם ומחזקת אותם ברשות אחר נפרד שאינו במקום שכל נכסי בעלה שם כיון שהיתה אומרת וטוענת שהם שלה לכך אעפ"י שיש עדים שהם של בעלה טעני' שמכרם או נתנם לה הבעל עד שיביאו עדים שהיו בחזקת הבעל עד שעה שמת עש"ב: