שערי עזרה קעה

שנשתלטה בהן לאח"מ והלכה ואמרה לב"ד ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה לעצמי כל מה שעשתה בנכסי המט' השביחה לעצמה ואפי' שלא נשבעה ולא גבתה. הילכך אל' זו בין נשבעה בין לנ"ש הנכסים בחזקתה ויכולה היתה לומר שלא נטלה מזו' ומעש"י שלה וגם על הנכסים היתה נאמנת לומר שלא נפלו מש"ב כלום ונכסים אלו נפ"ל מבית אביה או שהרויחה אותן ממקו"א ולפיכך כולם בחזקתה. אלא שאחיה הודו וכו' ואילו טענו כטענת יורש דעלמא לומר נכסים אלו מוחזקין ביד אחותינו היו ב"ד טוענין להם ככל הטענות שאמרתי. אבל שטענו בטוען ברי לומר שהיא הראתה הנכסים בב"ד אם לא פי' שגבתה ולא שאמרה ראו מה שהניח לי בעלי ואני משבחת לעצמי מעתה אין ב"ד טוענין בשבילה כיון שהן טוענין בטוען בריא. ומ"מ אפי' למה שטענו כיון שאמרו שנשבעה והראתה הנכסים לב"ד בברור לא לחנם עשתה כן אלא שגבתה או שאמרה ראו מה שהניח לי בעלי ואני עושה לעצמי או שגילתה דעתה מתוך כך שהיא רוצה לעשות בהן לעצמה והו"ל כגזלנית אלא שא"כ משלמת הגזילה ליורשה"ב ואי"כ יודע כמה ולפיכך היורשין פטורין מתשלומין ממין כ"ד ואפי' יטענו היורשין שעיקר ממון העזבון היה ק' מנה ויורש"ה אמרו ידענו בברור שהיה קצת ממון והשאר לא ידענו אין אלו כמחויב שבו' שא"י לישבע שמשלם דיורשין אינו בדין זה ע"כ יעוש"ב. הרי לך כמה עדיף נ"ד דנתנו לה היורשין מעות בתורת גבית כתו' להרויח בהם לעצמה ולעשות בהם כחפצה ורצונה והיתה נו"נ בהם דאפי' שלנ"ש הנכסים הם בחזקתה ויכולה לומר וכו' דעדיף טובא מההיא שאמרה ראו מה שהניח לי וכו' מאחר דהם היורשין נתנו לה בתורת גביה המעות בידה ועל דעת כן בודאי הגמור שהם בחזקתה והוא פשוט וברור. ועיין באבק"ר סו"ס ק"ג בההיא דאמרה ראו מה שהניח ל"ב הריני עושה לעצמי דה"ה לעצמה ע"ש

וראיתי להכנה"ג אה"ע סי' צ"ו בהגה"ט אוכ"ב שכתב דהרשב"א בח"ב סיל"א כתב דעל יורשיה להביא ראיה שנשבעה ע"כ. ועינא דחזי דהן אמת דבתחי' כ"כ האמנם בסוף שם כתב דהנכסים הם בחזקתה ואפי' לנ"ש ואפי' שאם היא היתה בחיים עליה להביא ראיה שנפ"ל מב"א אפי"ה עכשיו שמתה על יורשה"ב להביא ראיה. ועוד שהרי רחל מוחלקת מהם ואינה נו"נ בתוך הבית וכל שאינה נו"נ בתוך הבית אלא שדרה בפ"ע כל הנכסים שנמצאו לה ה"ה בחזקתה ואפי' ניזונית מהן וכו' הילכך כל מה שנמצא בידה ה"ה בחזקתה והמוציא מידה עליו הראיה יעו"ש. ואולי י"ל דכונת הכנה"ג היא לומר דדוקא שם כתב הרשב"א כן דאיכא הוכחה אבל בעלמא דליכא הוכחה ס"ל דעל יורש"ה להביא ראיה שנש' ושכן מוכח מדברי הרשב"א הראשונים והאח' כיעו"ש ועוד האריך שם לומר דאם הדבר ספק אם נשבעה או לנ"ש על יורשה"ב להבי"ר ע"ש

ועיין במוהרשד"ם ז"ל חאה"ע סי' קט"ו בנדון שהיו הנכסים ביד שליש שהבי"ד הת"ה ז"ל סי' ש"ל שכתב דאין היורשים מוחזקים מב' צדדים וכו' וזכו יורש"ה הואיל ואינם צריכים להוציא דבחזקתם נמי מונח וכו' וכתב הוא ז"ל דכשהנכסים אינם ביד יורשה"ב שאין יורש"ה באים להוציא הו"ל כאילו הנכסים בחזקת יורש"ה וכו' ועוד אני אומר אעפ"י שאי"צ שרואה אני שטענות יורש"ה טענות צודקות כי אחר שיש כמה שנים כ"ה או ל' שהנכסים היו ביד האשה והיתה מוציאה ומפזרת ברצונה ואין דובר אליה דבר הדברים מוכיחים אחד מב' דברים או שיורשה"ב היו יודעים האמת שהנכסים היו מן האשה או שמחלו לה כי אין הדעת סובל שעיניהם יראו זכותם בידה ולא היו אומרים לה דבר. ואעפ"י שאני לא מצאתי ראיה גמורה לזה זכר לדבר דאמרי' האשה תובעת כתו' עד כ"ה שנה ופסקו הפוס' דה' כחכמים בזמן שהיא בבית אביה ולא תבעה מחלה. גם בנ"ד כיון שעמדו הנכסים ביד האשה כ"ה או ל' שנה ודאי מחלו יורשה"ב וא"כ הנכסים הם בחזקת יורש"ה עכ"ל. אשר מדבריו יש ראיה גדולה לנ"ד שהיו ג"כ הנכסים ביד האשה כמה שנים והיא היתה המוציאה ומביאה ומפזרת כרצונה ואין דובר אליה דבר הדברים מוכיחים וברורים שמח"ל השבו' או שהשביעוה כראוי ומכ"ש וק"ו בנ"ד שהיורשין בעצמם הם הגבוה כתו' ונתנו לה מעות בעין וכו' דבודאי דלא עשו זה כ"א באחד מב' פנים ושטר ראיה היה בידה ואבד וכנ"ל. ועיין בס' ד"ן חאה"ע סי' נ"א שהבי"ד מוהרשד"ם ז"ל וגם דברי מוהר"ם אלאשקאר ז"ל בסי' ל"ג והאריך בישוב דבריו גם הביא דברי מוהריב"ל ז"ל כ' י"ב סי' ס"ט ומוהרלנ"ח סי' נ"א דפ"ח ע"ש. ואע"ג דבנ"ד עדין לא עברו כ"א ט"ו שנים ממיתת הבעל אפי"ה אמרי' דיש ראיה שמחלו וכו' עיין בס' סמא דחיי חאה"ע סי' ג' שהביא דברי מהרשד"ם וכתב וז"ל ואי"ל דש"ה דהיו כמו ל' שנה שלא דברו אליה דבר ולכן זיכה מוהרשד"ם ליורש"ה וכו' דהא ודאי בורכא היא דאחר דעיקר הטעם הוא דאיך יראו זכותם בידה ולא היו אומ"ל דבר ודאי שמחלו וכו' א"כ מה לי יום או יומים שראתה זכותה בידה ושתקה או זמן ארוך הכל דבר אחד השתיקה לענין המחי' והרשב"א כתב בתשו' כל שידע ולא מיחה יום או יומים לכל המרבה מחל דין מצרנותו או שותפותו ואי"צ קנין במחי' הבי"ד מרן בב"י ח"מ סי' קע"ה ע"ש

ברם אנכי הדל ק"ל במה שהביא מוהרשד"ם ז"ל זכר לדבר מההיא דאמרי' האשה תובעת כתו' עד כ"ה שנה. דהרי הרשב"א ז"ל בח"ב סו"ס כ"ו בתשובה שם מרשב"ם ז"ל כתב ואי"ל כיון שעמדה רחל כ"כ שנים מרובות שהנכסים שלה הן כדאשכחן גבי אל' ששהתה כ"ה שנים בב"א איבדה כתו' דלא נתנו החכמים הכ"ה שנים לכל מילי דדוקא לאל' נתנו האי שיעורא ולא לבע"ח ואפי' לגבי כתו' נמי מחלק בין ק' ור' לתוס' וכו' והנדון ההוא שם רחל היתה שולטת בנכסים כ"ח שנים אחר פטירת בעלה בלא מערער עיין בדברי הרשב"א ז"ל בסי' ל"א שכ"כ בפירוש. הרי דההיא דהאשה תובעת כתו' עד כ"ה שנים וכו' קאמר דלא דמייא ונדחה קראו לה ואיך היתה העלמ"ה מעי"ק של מוהרשד"ם ז"ל ולי צ"י

ומוהריק"ש ז"ל בסי' צ"ו כ' היו בידיה נכסים ומתה אם אינם ידועים לבעל הן של יורשיה וכו' אין הנכסים ביד יורשה"ב הו"ל כאילו הם בחזקת יורש"ה מוהרשד"ם. בסוף הסעיף וח"מ סי' ק"ת שדין האל' ודין ב"ח שוים לכל הדינין הנז' שם ועיין מוהרש"ך סי' קע"ז. זקפו עליהם היורשין הכתו' במלוה הו"ל כפרעון וזכו יורשיה אפי' לנ"ש שכל זקיפה ה"ה כפרעון ע"כ. ובח"מ סי' ק"ח סי"א כתב דימ"ש אל' שמתה קו"ש שצריך שיתפסו היורשין באופן שלא יהיו שם עדים וראיה ועיין ת"ה סי' ש"ל ונר' דזה תלוי בס' הפוס' בענין התפי' ולא קי"ל הכי. ועו"כ שם בסי"ב דין ב"ח בחובו והאל' בכתו' שוין לכל הדינין הללו כשמתה בל"ש ע"כ. והבע"ח חאה"ע סי' י"ט אחר שכתב דאל' שמתה בל"ש ויורשיה הם מוחזקים בנכסים דזוכים בהם דהא דאין יורשיה יורשים כתו' הוא מטעם דאאמש"ל ולא נאמר זה אלא להוציא אבל להחזיק מה שבידם אמרי' אמש"ל וציין על הפוס' שכ"כ וסיים וז"ל ומפני שיטעה המעיין לומר דה"ד כשהיא מוחזקת במט' בחיי הבעל כמו שנר' מסתמיות דברי הפוס' ובפרט מדברי המבי"ט ח"א סי' רס"ו וח"ג סי' ק"ב ראיתי להעיר אוזן המעיין ולומר שהמעיין בדברי מוהרשד"ם ומוהרש"ך ומוהרא"ש ז"ל במקו' הנז' יראה דאפי' תפסה