שערי עזרה קעב

נגד דברי הגב"ע ז"ל ויש להתישב בזה. ובזה"ז הרבה יש שמשיאים הקטנה קודם הגדולה ושוב אח"כ משיאים הגדולה ובפרט אם הקטנה היא יפה יותר מהגדולה וקפצי אינשי לישא אותה בנדונייא מועטת. ושוב אח"כ כשיזדמן בן זיווגה להגדולה משיאים אותה ונותן לה נדוניא אביה ביותר כו"כ והו"ל כההיא שאמרו דבזה"ז גובין אף ממט' וכההיא שכתב מוהרשד"ם ז"ל וסי' לגבי אם מת האב והניחה בוגרת דבזה"ז יש לה פרנסה וכנ"ל

ג. אם נוטלת הבת בכל מה שהניח האב אעפ"י שיש לו חוב או דבתחי' ישלמו החוב ומהנשאר תטול עישו"ן גם אם החוב קודם לעישור הבת. ה' ב"ד פאלקון ז"ל בד' י"ט כתב דוק במ"ש בש"ס גבי עישור אי הויא ב"ח דאב או דאחי ע"כ. ומדברי מוהרימ"ט ח"א סו"ס כ"ח נר' שמנכים החוב מקודם ומהנשאר תטול עישו"ן דכתב שם דזה העישור הוא ממה שנשאר חוץ ממה שנתפזר במיתתו וקבורתו אלא מנכסים הראוים לירש. אבל יותר ע"כ מיקרי עבורי אחסנתא מדקאמר בגמ' עד כמה עד עישו"ן משמע שהוא מהנכסים שיורשים הבנים חוץ מן ההוצאות ע"כ. מדקאמר שהוא מנכסים שיורשים נר' דישלמו החוב ומהנשאר תטול עישו"ן דהחוב שעליו אינם ראוים לירש אותו דמוטל עליהם חיוב לפורעו והוי בכלל הוצאות מיתתו וקבורתו. גם ה' דרכי נועם חח"מ סי' מ"ד גבי עישו"ן של נכסי הזקן כ"כ בפשיטות דנוטלת עישו"ן מהחובות שגבו אחר מיתת הזקן שהי"ל על הזולת אחר שיפרעו איזה חובות שהיו על הזקן ע"ש. גם במור"ם בהגה"ה ס"ב בשם מרדכי אם היו כאן ב"ח והבנים אומרים לסלקן בקרקעות וכו' מבואר כן ע"ש ובבאה"ט שם סק"ט דכתב בע"ח היינו בע"ח של אביהם שהם מוקדמים לפרנסת הבנות שהן בע"ח של האחים ע"כ. עו"כ שם ועישו"ן קודם כתובת ב"ד וכן מזונות אלמנה עיין בהר"ן ועיין בסמוך ב"ש

ד'. ה' חכמה ומוסר בקונט' חקה"נ אוק"ז הביא בשם הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' תנ"ו בראובן שמת והניח בן ושתי בנות ובאה הגדולה להנשא דקי"ל דנוטלת עישו"ן והבת השניה לא יש לה כ"א עישור מה שנשאר. אבל אם באו שתיהם כא' להנשא חוזרות וחולקות השני עישורים בשוה ע"כ. ולא היה מהצורך להביאו בשם הרדב"ז ז"ל דכבר הוא מבואר בדברי מרן ז"ל בש"ע סי' קי"ג ס"ד בפי' ושורשו פתוח בש"ס כתובות דס"ח ע"ש. ומה שסיים שם הז"ל וז"ל ואנחנו פצ"י נוהגים דלעולם חולקים השני עישורים בשוה אפי' שלא באו כא' להנשא עכ"ד. אנכי הדל הוק"ל ע"ז דאיך נוהגים כן והוא נגד פסק מרן בש"ע והם בתריה דמרן גרירי ובפרט שכן הוא מבואר בש"ס. ואולי שכן היו נוהגים מקדם בדורות הראשונים ונשארו במנהגם גם עכשיו אחר שקיבלו עליהם הוראות מרן ז"ל וכמו שכ"כ הפוס' ז"ל דאם היו נוהגים מקדם קדמתה נגד פסק מרן ז"ל הם נשארים במנהגם. ואנחנו פה מתא דמשק יע"א נוהגים כפסק מרן ז"ל: סימן י"ט

מי שנתחייב לזון את חבירו אם רפואה בכלל החיוב או לא. הנה הטור אה"ע סי' קי"ד בדין המתחייב לזון בת אשתו הביא בשם אביו הרא"ש ז"ל דכתב אם חלתה אינו חייב לרפאתה אע"ג דתנן במזון האשה דרפואה שאי"ל קצבה ה"ה כמזונות הנ"מ כשאוכלת בתנאי ב"ד שהוא חייב להספיק כל צרכה. אבל המקבל עליו לפרנס את חבירו אין הרפואה בכלל ע"כ. ודברי הרא"ש ז"ל הם בכתובות פ' הנושא. ומרן ז"ל בב"י לא כתב ע"ז כלום וה' ק"נ כתב ע"ד הרא"ש כן מוכת מפירש"י בפ' הנזקין דנ"א שפי' שם מזונות של ה' שנים מיקרו קצובים ולעיל פ' אעפ"י דנ"ט קרי לה התלמודא מזונות לא קייצי. ובחי' הרשב"א גטין תופס לרש"י בקושיא זו. ועפ"י מש"כ ניחא דודאי מזונות דהתם של האשה איל"ק דרפואה בכלל. אבל ה' שנים שמקבל לזון בת אשתו אין הרפואה בכלל. אבל התוס' לעיל דנ"א ד"ה ומאי דרפואה בכלל אם קיבל עליו לזון בת אשתו ה' שנים ודאי קושית הרשב"א במקומה עומדת ע"כ. ומאי דציין ע"ד התוס' בדנ"א כנ"ל כעת אני הדל לא מצאתי שם מזה כלום. והכנה"ג בהגה"ט שם אות י"ז כתב ע"ד הרא"ש וז"ל נ"ב זה סותר לתשובת הרא"ש ז"ל שהביא ר' בעה"ט בח"מ סי' קע"ז אות ד' ועיין מ"ש שם בהגב"י ז"ל ע"כ. ושם בהגב"י אות ז' האריך בזה והביא הקו' הנ"ל ותי' דשות' שמוציאין מזונותיהם מתפיסת השות' הוי כאלמנה הניזונית מנכסי בעלה וכו' עש"ב

וראיתי לה' משכה"ר מער' מ' אות רמ"ח דנשאל בראובן שמטה ידו ולא נשאר לו כ"א גוייתו ואדמתו ואמ"ל לשמעון טול קרקע זו ע"מ שאהיה מאוכלי שולחנ' כל עוד נפשי בי ואף כי אחרי מותי אתה תהיה מטפל בצורכי קבורתי ליקח לי ארון ותכרי' וכיוצא בזה. ולימים חלה ראובן ויהי כי ארכו לו הימים ענה שמעון ואמר לראובן ע"מ לזונך מזון הבריאים תנאי היה ביני וביניך. אך מזון החולים שהוא מאכל קל ונקי ורפוא ירפא טעון מתן דמי'ם לא בא לכלל התנאי. וראובן משיב כיון שאף בצורכי קבורתי אתה חייב לי. במזונות הצריכים לחוליי ולרפואתי מי פטרך מהם. והשיב הרב ז"ל דמרן ז"ל בב"י ח"מ סי' ר"ז כתב בשם הריטב"א ז"ל דהמתחייב לזון חבירו וחלה אינו חייב ברפואתו אבל צריך לתת לו דמי מזונות שהיה צריך כשהיה בריא ע"כ. ופסקו מור"ם ז"ל בהגה"ה בסי' ס' ס"ג. ויש לחלק בין נ"ד לנדון הריטב"א ז"ל דהריטב"א מיירי שלא קיבל המקבל מידי שבעבורו חייב עצמו י"ל דמילתא דל"ש לא קיבל והו"ל להתנות. אך בנד"ז שחייב עצמו תחת הקרקע שקבל ממנו סברא היא לומר דנכנס הקרקע תחת כ"ד הצריך לו די מחסורו אשר יחסר לו. תדע שהרי בחלתה האשה חייב ברפואתה כמ"ש מרן באה"ע סי' ע"ט ואע"ג דהתם משום תנאי ב"ד דאלים טפי כמ"ש הסמ"ע וש"ך ז"ל בסי' ס' סקי"ד היינו דתנאי ב"ד אהני דאע"ג דעיקר חיוב רפואתה כנגד מציאתה דכי לא מצאה נמי מציאה חייב והיינו דאלים כח תנאי ב"ד אבל בנ"ד הנותן כבר נתן והלה קיבל ממנו ודאי דאמרי' דרפואה נמי קיבל עילויה. ובכה"ג במ"ש מרן שם במחייב עצמו לזון חבירו או ליתן לו ה' זהובים לשנה דנפטר בשנה א' ע"ש כתב הכנה"ג סי' קס"ג הגה"ט אות קכ"ב דה"ד במחייב עצמו בלי קבלת שום דבר תמורת החיוב ההוא אלא דמעצמו רצה ונדר והיינו דדייק לישניה דמור"ם וכתב דנפטר מנדרו וכ"ה לשון הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ז' סי' י"ח דר"ל דלא הוי אלא משום נדר. אבל במחייב עצמו חיוב גמור בלישנא מעלייא או שמתחייב בעבור איזה הנאה שקיבל ממנו פשיט"ל דלא מיפטר ואזלי' בתר אומדן דעתא כמה אדם רוצה להתחייב לזון כדי לקבל מתנה זו ה"נ דכוותא בנ"ד. ושו"ר לה' בנ"ש בסי' ס' דחילק כה"ג לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל בדאי"ק שאינו מתחייב דדוקא במתחייב בלא קבלת שום דבר הנאה וכו'. ועוד כיון דראובן איש תככים דאידלדולי אידלדול היעלה על הדעת שיתן לו קרקע שלו וכשיחלה יפול אל הקופה