שערי עזרה קעא

כן והפרמ"א בח"ב סי' ס"ז הק' כן וגם הק' ע"ד רב האי גאון ז"ל ותירצם והוא ז"ל הק' על תירוצים הנ"ל וישב איהו מדיליה לקו' שקשה על רב האי גאון ז"ל דאמאי הוצרך לומר טעם אחר משום דהו"ל ראוי ולא אתי עלה מטעמא דמצו"ל מכח אבו' דאבא קא אתינא. דנ"ל דהיא היא דכיון דס"ל לר' האי ז"ל דהאי ממון שנפל להם מנכסי זקינם ראוי מיקרי ואין הבנות נוטלות ממנו ע"כ ה"ט דמצו"ל האחים אנן מכח אבו' דאבא קא אתינא עש"ב. ות'ם אני מאחר דראתה עינו עינא דשפיר חזי לדברי הנ"מ ז"ל בדי"ו במה שהק' על הטור וכמ"ש הוא ז"ל מקודם. ושם באותו דף בע"ג הבי"ד מוהראנ"ח ז"ל בסי' ק' וקט"ו שכתב דדעת הרמב"ן והרא"ש והר"ש מלוניל ז"ל הוא דטעמא דמכח אבו' דאבא קאתינא וטעם ראוי הכל דבר א' דמ"ד דמצו"ל מכח אבו' דאבא קאתינא הוא מטעם דהו"ל ראוי וכו' והאריך שם הנ"מ ז"ל להשיב אפו עליו דהיאך הרכיב שני הטעמים האלו בקנה א' ועל דעת א' לא יסמוכו ולא ראי זה כר"ז וכו' ע"ש שהאריך. ואיך איהו ז"ל ישב לדברי ר' האי גאון ז"ל בדר"ז דהוא מוקשה והוא מהתימה עליו. ברם מה שהק' שם ע"ד ה' דינא דחיי לאוין דצ"ו במה שחילק אי הבת בע"ח של אחין דגובה מה"ר כגון וכו' ואם בע"ח של האב אי"נ בראוי לפי שיכולין לומר חנן מכח אבו' דאבא קאתינן ושכ"כ הרא"ש ובנו בעה"ט והמרדכי ורי"ו ז"ל דאמאי איצטריך לומר ה"ט דמכח אבו' דאבא קאתינא וכו' תיפו"ל דאינה נוטלת בראוי וכו' ושכ"כ איהו גופיה בכנה"ג סי' קי"ג הגב"י או"ח ע"ש. נר' דקושיא חזקה היא ולא יכולתי אנא זעיר'א לבוא לכלל ישוב כ"א שנאמר דמ"ש טע"ז הוא באשגרת לישן ואינו מן הצורך. ועין בס' פרי האדמה ח"א דס"ד מ"ש מענין זה

ולענין אם טוענין האחים להבת שתשבע שלא התפיסה אביהם צררי. עיין בס' ד"ד שם בסוה"ל דעלתה הסכמתו דאין בטענתם זו כלום דלא עביד איניש דמתפיס צררי לבתו בשביל פרנסתה. ושכנ"ר דעת כל הפוס' דשתקי מלהביא דעת ההגהות דס"ל דאם טוענין האחים כן דאז חייבת לישבע דמדשתקי מלהביא דבריהם נר' דלא סל"ה ע"ש. גם בספרו כנה"ג הגב"י או"ט כתב דדברי ההגהות הם תמוהים במאוד וכו' הילכך לית דחש להו וזהו שלא הביאם ה' המחבר ז"ל ע"כ

עוד ראיתי לכתוב מאי דשייך להנ"ל מ"ש ה' חכמה ומוסר בקונ' חקה"נ אונ"ג בשם הרדב"ז ז"ל החדשות סי' ר"ה דאפי' בזה"ז אין נגבין ממט' ומרן ז"ל פסק דבזה"ז גובין ממט' וכן ס"ל למוהריב"ל ומוהרשד"ם ז"ל ואף הרדב"ז עצמו כתב במ"א דמנהג מצרים לגבות ממט'. ומה שתמה עליהם המשפ"ץ ז"ל דלמה לא יוכל המוחזק לומר קי"ל י"ל דבימי הנהו רבוותא קמאי לא היו רואים דעת האב שבכל יום נותן לבתו מט' דאילו היו רואים בימיהם כן הוו מודו. ולא נשאר כ"א הרדב"ז דס"ל דאף בזה"ז אין שמין במט' והוי יחיד לגבי מוהריב"ל ומרן ומהרשד"ם ז"ל ע"כ. ויש להעיר עליו דהו"ל לצרף עמהם גם סברת התוס' והסמ"ג דפסקו דבזה"ז גובין ממט' ושכ"כ הטור בשם סה"ת. דאי לא הוו כ"א הני תלתא הנ"ל עדין יש לבע"ד לחלוק ולומר דהמוחזק יכו"ל קי"ל כפ' היחיד נגד ג' וכמו שכן הוא רשום בזכרוני שכ"כ ה' פ"מ ז"ל וה' פ"ת ז"ל סק"ג כתב דה' ב"מ ז"ל הניח הדבר בצ"ע היכא דמתו האחים ולא ירשו אלא מט' י"ל דתו אי"ג מהם העישור דנהי דנעשו בע"ח דהאחים האידנא ע"י ירושת המט'. מ"מ כיון שמתו ונעשו מט' דיתמי דמדינא לא משתעבדי ותקנת הגאונים לא נתקן על עישור כמסקנת רוב הפוס' מאין יגבו וכו' אמנם י"ל נמי וכו' והניח הדבר בספק יעו"ש. ועיין ג"כ בבאה"ט שם סק"ו בישוב דברי הרדב"ז אהדדי דמ"ש בח"א סי' קנ"ה הוא מדינא קאמר ובסי' ק"ך הוא מן התקנה יעו"ש

א. כתב ה' נאמן שמואל ז"ל בד' קל"ט דאם הבת הקטנה בגרה בחיי אביה לא יהבינן לה עישו"ן כיון דהר' יונה והרא"ש ז"ל ס"ל שלא תיקנו עישו"ן אלא במי שמת והניח בנות קטנות וכו'. אע"ג דהרמב"ם פליג מ"מ נ"ל בא מטעם תקנת חז"ל והיא נקראת מוציא ועליה להביא ראיה כמ"ש מוהריב"ל ח"ג סי"ק בפלוגתא אי אמדי' באב להוסיף על עישו"ן או לא יעו"ש עכ"ד. והנה הגם דמור"ם ז"ל בהגה"ה סי' קי"ג ס"ז הביא סברא זו דאם הניחה בוגרת אין לה פרנסה טור בשם הר"י והרא"ש. כתב ע"ז הב"ש ז"ל בשם הט"ז בסקי"ט דבזה"ז אנחנו במתי מעט הכל מודים דלא איבדה פרנסתה דאין ראיה במה שלא השיאה די"ל דלא איזדמן זיווג הגון ע"כ. גם מוהרשד"ם ז"ל בחח"מ סי' שי"ג כתב דדברי הר"י והרא"ש אינן בזמן הרע הזה שרוב הבחורות בוגרות בחיי אביהם ואח"כ משיאן ע"ש. גם ה' עבודת הגרשוני סי' ט' נשאל ע"ז אם יכולים האחים לומר קי"ל כר"י והרא"ש ז"ל והשיב דאי"ל קי"ל כיון דבזה"ז אין משיאין בנותיהן קודם שתבגר אפי' עתירי נכסי ולאחר הבגרות כשיזדמן להם זיווג הגון משיאין בנותיהן כל א' וא' כפי יכולתו ודאי אמדי' דעת האב דלא ניח"ל שתשב בתו עד שתלבין ראשה עלובה וגלמודה יעוש"ב. ועיין בס' חו"י סי' פ"ב ופ"ד ופ"ה ופ"ו מ"ש שם בזה באורך. והי"א הגב"י אוי"ב ציין ע"ד הנ"ל. ולא הו"ל להנאמ"ש ז"ל לפסוק הדין בסכינא חריפא ושלא לחוש לדברי הרבנים הנ"ל ולדידן לא נפק"ל מידי מאחר דמרן ז"ל בס"ז תפס הוא ג"כ לשון הרמב"ם ממש וס"ל כוותיה ואנן בתרייהו גרירין וא"כ אפי' שבגרה בחיי האב יהבינן לה עישו"ן

ב. בת שהי"ל מום שאינה ראויה לינשא אי"ל עישו"ן משום דמה שתיקנו חז"ל לבת עישו"ן הוא לצורך נישואיה ואמדו דעת האב שאינו רוצה שתתבזה בתו. וכיון שזאת הבת אינה ראויה לינשא אי"ל עישו"ן ואפי' שיהיה לה תקנה להתרפאות כיון שבשעת מיתת אביה שהיא שעת חלוקת הנכסים אינה ראויה להנשא לא יהבינן לה עישו"ן על הספק ולא משהינן מלחלוק. וגדולה מזו אפי' אם היא עכשיו בריאה וטובה כיון שבחיי אביה היא במומה ואינה ראויה להנשא ואביה השיא את אחותה הקטנה קודם לגדולה מה שלא יעשה כן במקומינו ולא בשים מקום לתת הצעירה לפני הבכירה א"כ ודאי דנתיאש האב ממנה מלהשיאה ולא רצה ליתן לה פרנסתה מנכסיו כיון דלא היתה ראויה להנשא ודאי דכ"ע יודו כיון דאשתהי אשתהי ואין לה פרנסה. ובפרט דזאת הבת הגדולה כשמת האב כבר בגרה דכיון שעשה האב דבר קשה כזה להשיא לקטנה קודם הגדולה אם לא בגרה גם הקטנה לא היה נושא אותה והיה מקוה עדין אולי תתרפא הגדולה א"כ מכל זה נר' דלא היה בדעת האב להשיאה וליתן לה פרנסתה והכל תלוי בדעת האב וכו' ה' גב"ע סו"ס כ"ה עש"ב. ויש לעיין בס' זר"א חח"מ סי"ל דהבי"ד מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ק"ל דכתב דאין הבנות זוכות בעישו"ן אביהם אלא בשעת נישואין וכו' והוא ז"ל הרבה להק' עליו והן בכלל כ"ע ומה שטען הרב משום לא יעשה כן במקומינו וכו' ל"מ דאטו דאורייתא היא מאן חתים עלה אנן סהדי שהרב עצמו אם יתבעו לו את הקטנה לא יעכב מלהשיאה כיון דאין איסור בדבר ואדילפת מלבן לילף מיעאע"ה שפי' ואמר ברחל בתך הקטנה אלא שלא הועיל לו שרימה אותו וכו' עש"ב. דיש באפשרות ללמוד מדבריו