שערי עזרה קע

ז"ל דלא הבי"ד לסיעתם לדבריהם. ותבט עיני בעיקר דברי הרשב"ץ וראה ראיתי דאחהמ"ר אין ראיה מדבריו דשם הוא מדבר לפי התקנות שתקנו בארצותם דבג"ח הא' היא ניזונית כ"ז שלא תבעה כתו'. והיורשים א"י להכריחה לקבל כתו'. משא"כ לאחר הג"ח הגם דניזונית כ"ז שלא תבעה כתו' אך יש רשות ביד היורשים להכריחה להגבותה כתו' ולסלקה מהמזונות. ובתר הכי דדבריו הם במה שהוא לפום דינא לא כ"כ ואדרבא במ"ש שם ה"נ דין הוא שתהא ניזונית זו ג"ח הא' ע"כ יש להוכיח מדבריו אלו דס"ל איפכא. האמנם מאחר שדבריו אלו הם עמוסי ההבנה מעט כאשר יראה הרואה לכן אין להוכיח ולהביא ראיה מהם כלל. ומורם ז"ל בהגהה ס"ג כתב ויכולין ב"ד לתקן במקומן שהיתומים יסלקו אותה כשירצו ב"י וריב"ש ז"ל סי' ק"ז. וכ' הח"מ שם זולת מג"ח הא' שם בהריב"ש. והב"ש כתב הטעם הואיל והיא אסורה להנשא מחמתו י"ל מזונות בע"כ לפי"ז ה"ה כל היכא דאסורה מחמתו א"י לתקן לסלקה ולהפסידה מזונות ע"כ. והי"א בהגה"ט אות ט' כתב ע"ז ויש מי שר"ל דאפי' תבעה כתו' בב"ד י"ל מזונות משך ג"ח הא' וליתא דאם תבעה כתו' אי"ל מזונות אפי' לג"ח הא' ה' בעל פנים מאירות ח"ב סי' ק' ע"כ. ודברי הפ"מ אלו העלם יעלימו מעי"ק השיו"ט ונשמ"ח ז"ל שלא הביאום לסיעתא שהם נגד דברי הרב"ד ז"ל. שו"ר דהי"א ז"ל בעצמו באו"פ באותו סי' בהגה"ט אות י"ט הבי"ד הרב"ד הנ"ל בסתם בלתי שום חולק ולא העיר עליו דדבריו הם נגד דברי הפ"מ. דמזה נר' דס"ל דאין הנדונות שלהם שוים ואין להביא ראיה מהם. ואנכי בעוניי כעת שאין ספר הפ"מ מצוי תח"י לראות בשורש הדברים נ"ל דיש להביא ראיה מדבריו הנ"ל דס"ל דלא כהרב"ד ז"ל

אחכ"ר להזכו"ל ז"ל בחאה"ע אות מ' שהביא דברי הי"א במ"ש באות י"ט דברי הרב"ד וכ"ע וז"ל וע"ש באות ט' שהביא משם הפ"מ להיפך שאיבדה מזונות של הג"ח ג"כ ע"כ. הרי שנתכוונתי לד"ע. גם ה' פ"ת סק"ו הבי"ד הפ"מ בביאור יותר שכן ס"ל לאפוקי ממאן דס"ל איפכא וסיים שם שכ"כ בגליון ש"ע הגאון רע"ק ז"ל ע"ש. וראיתי לה' ברכות המים בד' קי"ד דהבי"ד הרב"ד ז"ל והאריך ומסיק לדעתו ז"ל דד"ז במחלוקת הוא שנוי בין הפ"מ והרב"ד ז"ל וכיון שכן אם אין האל' תפוסה יתר על כתו' מזונות הג"ח א"י להוציא מהיורשים דאינהו אמרי קי"ל כהפ"מ ומה גם שכן מוכח מתו' של רא' שהביא שם. ואם היא תפוסה גם במזונות הג"ח יכולה לטעון קי"ל כהרב"ד ז"ל יעוש"ב. ונר' דמ"ש כן הוא יען דנעלם מעי"ק דברי הי"א ז"ל וראיה לזה מדלא העיר ע"ד כלום. גם דברי השיו"ט והנשמ"ח ז"ל דדחו דברי הרב"ד ז"ל נעלמו ממנו ולזה דן דנשארו הפ"מ והרב"ד ז"ל שני רבנים הם זה כנגד זה ולכן כתב הז"ל דיכולה האשה אם היא תפוסה לטעון קי"ל כהרב"ד. אכן אנן בדידן דראו ראינו דכל הפוס' ז"ל דחו דברי הרב"ד ז"ל מהלכה וס"ל בהיפך וכנ"ל א"כ מעתה א"י לטעון ולומר קי"ל כוותיה שהיא סברא יחידאה שהיא דחויה מכל הפוס' ז"ל כנודע

ויש להתיישב עוד בזה אם יש לצרף סברת ימ"ש שהביאה הפ"מ ז"ל עם סברת הרב"ד ז"ל לומר קי"ל כוותייהו. דאע"ג דהיא לא הובאה כ"א בהפ"מ והוא ז"ל דחאה מהלכה וידוע מ"ש הפוס' ז"ל דכגו"ד לא מצי"ל קי"ל כוותה. מ"מ עדין אפש"ל דה"ד היכא דליכא חבר לאותה סברא ומאן דפליגי עלה הם מועטים ויש באפשרות לומר קי"ל כוותה ע"ז הוא דאמרי' דמאחר דאנן לא ידעינן סברא זו כ"א מאותו פוסק שהביאה ומפיו אנו חיים והוא דחה אותה לכן אמרי' דלא מצי"ל תו קי"ל כוותה. משא"כ היכא דמצאנו חבר לאותה הסברא א"כ י"ל דחזייא היא לאיצטרופי לומר קי"ל כוותייהו נגד סברת פוס' אחרים גם כי רבים הם. ע"כ צריך להתיישב בזה עוד. ועיין בס' מטה לחם למוהרח"מ יצ"ו הנד"מ על אה"ע דבסו"ס ט' הבי"ד הערוה"ש ז"ל הנ"ל דכתב דמדברי התה"ד סי' רי"ז אין נר' כן וכו' ותמה עליו דהרואה בהרב"ד שכבר נרגש מדין מינקת הנז' דמפסדא מזונות וחילק בין הנושאים בין היכא דאינה יכולה להנשא מחמת הבחנה של ג"ח להיכא שא"י להנשא בזמן ההנקה כיעו"ש והניחו בתימה יעו"ש: סי' י"ד

שאלה איש אלמון שיש לו בנים גדולים ונשא אשה אלמנה והכניסה עמה נכסים בנדונייתה וגם אחר שנשאת לו נפלו לה נ"מ מבית אביה סך שמונים זהובים לירא פראנסיס והיתה מלוה אותם ועושה סחורה בהם ומרווחת ע"י איש נאמן ואח"ז ג"ש מחל לה הבעל כל הריוח שעלה מהם מהנ"מ בימים שעברו וגם סילק עצמו להבא מהנ"מ הנ"ל ומפירותיהם וכו' עד עולם בחייה ובמותה בקנין ושטר כתחז"ל ע"י עדים כשרים ותמיד היא היתה נו"נ בהם ועושה כחפצה ורצונה ומסתחרת בהם לעצמה באין אומר ודברים יען כי הוא איש אמוד בנכסים והיא לא זכתה להבנות ממנו בבנים. ואחר המחילה והסילוק הנ"ל בזמן דו"ה שנים בעלה נלב"ע וחלי"ש ונשארו אחריו אלמנתו ושלשת בניו הגדולים והניח להם עזבונו חצר גדולה ומט' והלואות והיורשים רצו לתת להאל' כתו' ולהוציאה מהחצר ולהפרידה מעליהם והסכימה היא עמהם וע"י בו"ג אנשים רשומים פרעו לה כתו' מעות בעין וגם מקצת מט' וקרעו את הכתו' והוציאוה מהבית והלכה ודרה בבית אחר בשכירות. ומאותו זמן והלאה היא נו"נ בהנ"מ ובפירותיהם ובסכי הכתו' שהגבו אותם לה בהלואות וסחורות ומטפלת לעצמה בהוצאות וצרכי הבית ולתת ג"כ צדקות ומתנות מהם כחפצה ורצונה באין אומר וא"ד כלל. ואחר עבור כמה שנים נתנה סך כמה זהובים לגדול היורשים וכתבה עליו בהם שטר משכנתא כנהוג ודרה בביתו זמן מה ושוב אח"כ יצאה מביתו ולקחה הסך ההוא ממנו ודרה במקום אחר באופן שנפרדה מיורשי הבעל ולא נשאר להם זע"ז כלום וגם היורשים חלקו ביניהם את כל נכסי עזבון אביהם. ואח"כ האשה ההיא עשתה שטר צוואה להקדש בחגו"ש לפו"ד במעכשיו ושע"א קו"מ בש"ח בביטוי שפתים ובקבלת ס' הפוסק עליה ועב"כ לקיום ההקדש בכל אשר ימצא לה בשעת מיתה מלבד מה שהניחה לעצמה סך קצוב לצורך הוצאתה וקבורתה והקריאות וגם מלבד מה שהניחה סך קצוב ליורשיה. וכ"ז נעשה ע"י שני ת"ח רשומים הי"ו כדין וכתחז"ל וגם מינתה בשטר לת"ח אחד להיות הוא אפוט' ממונה ומשגיח על ההקדש הנ"ל בעזרת ג"כ שני אנשים רשומים וגדולים מיחידי העיר יצ"ו וכולם ניקבו בשמות בשטר האפוט' הנ"ל. ואחר זמן יב"ש מזמן שטר ההקדש האשה נלב"ע וחלי"ש. והגדול מיורשי הבעל ערער על ההקדש לבטלו בטענה שהיא לא נשבעה על כתו' בשעה שהגבוה את כתו' וגם לא מחלו לה השבו' וחזרו הנכסים לבעלה והם יורשים אותו וההקדש בטל כי אין אדם מקדיש דש"ש. והאנשים שהיו ביניהם בשעת גביית הכתו' ליתנהו בעולם שכבר נלבע"ו והרב ומו"ץ לא היה בעיר כ"א היורש הגדול לבדו לכן אין הוכחה לאמת הדבר ויורשי האשה והאפוט' טוענים דמאחר דפרעו לה כתו' והוציאוה מהבית והלכה ודרה בבית אחר וקרעו