שערי עזרה קסט

לה ואת תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי אבל בבת אשתו לא ע"כ. ותמהני דאפי' מזונות לפי ברכ"ה נמי לית לה. ועוד דהך בביתי קמא לא דרשי' ליה כלל וכו' ע"ש. ונר' דכונתו לתמוה דא"כ דמחמת דכתיב בביתי דייקינן דאם אינה יושבת אצלם אין נותנין לה מזונות מושלם היה מהראוי דאפי' מזונות לפי ברכ"ה נמי לא ניתיב לה כיון דאנו הולכין אחר דיוק הלשון דכתב לה בביתי דמזה משמע דדוקא בביתו הוא דמחייב במזונות אבל כשאינה בביתו אינו חייב א"כ היה מהראוי שלא יתחייב כלל אפי' לפי ברכ"ה שכן הוא משפט הלשון של דיוק תיבת בביתי לפי דעת הר"ן ז"ל. ואנן אמרי' בש"ס דלפי ברכ"ה מיהא יהבי לה. ולפי דבריו מהראוי הוא לפי דיוק הלשון דאפי' לפי ברכ"ה לית לה. א"ו הטעם הוא דהתם מחייב עצמו בחוב משא"כ הכא וכו'. והרמ"ז והב"ד ז"ל הק' עליו דעיקר טעם הר"ן הוא לומר שיש גילוי גמור בתנאי זה שכל עצמו על מזונה מברכ"ה משא"כ בבת אשתו דלא נזכר כלל ברכ"ה ואין כונת הר"ן אלא על פשיטות התנאי וכעין דתניא הכא בברייתא עכ"ל. והיינו לומר דכונת הר"ן היא דפשט לשון התנאי הוא מורה דאית לה מזוני מברכ"ה. וא"כ ליכא תו להק' דמהראוי הוא דאפי' לפי ברכ"ה נמי לא ניתיב לה מאחר דפשט לשון התנאי יש בו גילוי גמור דמזונה מברכ"ה

ור"א ור"ן עמיתי בתורה מע' ה' המו' כמוהר"ר נתנאל חבובא יצ"ו במכתבו אלי תמה ע"ד התוס' יו"ט ז"ל דטעמו של הר"ן ז"ל טעמו בו כל הפוס' עיין בהג"א מ"ש בשם המרדכי שהבי"ד ר"ת ור"ב ז"ל וכ"כ המבי"ט והרשב"ץ ומרן ב"י ח"מ סי"ס בשם הריטב"א ז"ל גם מורם וב"ח ז"ל והכנה"ג ח"מ סי' ר"ז הגב"י אות רל"ז האריך בזה והביא דברי מוהר"א מיטראני ז"ל דכולהו ס"ל דבין באשה בין באיניש דעלמא המתחייב לזונו דאם לא רצו ליזון בביתו דנותנין להם לפי ברכ"ה ואית להו טעם הר"ן ז"ל. ואיך התוס' יו"ט כתב היפך מזה דאפי' לפי ברכ"ה לית ליה זת"ד יצ"ו. ואנא דאמרי דאין שום ותימה על התוס' יו"ט כלל דהוא ז"ל בא להק' על עיקר הטעם שנתן הר"ן ז"ל דלפי טעמו היה מן הראוי דאפי' לפי ברכ"ה לא ניתיב לה. וקושיתו היא נופלת בין ע"ד הר"ן ז"ל בטעמו בין על שאר הפוס' דכתבו טע"ז דהיה מן הראוי דאפי' לפי ברכ"ה לא ניתיב לה ומאי עדיפותייהו דשאר הפוס' מהר"ן ז"ל. וס"ל דעיקר הטעם מ"ש הוא ז"ל דבת אשתו הוא משום דמחייב עצמו וכו' ולא פשיט ליה להתוס' יו"ט היפך דברי הפוס' דאפי' לפי ברכ"ה לית לה כמ"ש רו"מ יצ"ו. דודאי לדינא כן ס"ל כס' הפוס' וכמו שכן הוא בש"ס אלא דתמיהתו היא על עיקר הטעם דלפי טע"ז היה מן הראוי דלא ניתיב לה אפי' לפי ברכ"ה ונופלת תמיהתו ע"כ מאן דאית ליה האי טעמא. והוצרך הוא ז"ל ליתן טעם אחר מדיליה וע"ז באו הרמ"ז והב"ד ז"ל וכתבו דעיקר הטעם של הר"ן ז"ל הוא משום דיש גילוי וכו' וכנז"ל ותול"מ

עו"כ התוס' יו"ט ז"ל שם וז"ל ועוד דהך בביתי קמא לא דרשי' ליה כלל דאי דרשי' טפי איכא למדרש על הבית עצמו לכי נפל ולא דרשי' ליה כמש"ל. ועוד דאפי' בביתי תניין דמיותר וכתיב בתר ומיתזנא מנכסי מסקינן בג' סופ"ד דלא דרשי' ליה אמזוני אלא אבית עצמו דבביתי ולא בעקתי. אלא טעמא כדפרישית דשאני הכא דתנאי ב"ד הוא ובכה"ג הוא דאתקון ע"כ. ור"א כמוהר"ן חבובא יצ"ו ישב לזה דגם הר"ן ז"ל סל"ה דלא דריש בביתי לא הא' ולא הב' אמזוני אלא דכונתו היא דממילא שמעת מינה דקאי אמזוני שתהיה ניזונית בביתו דוקא דכיון שנתחייב לה הבעל שתשב בביתו וגם נתחייב לה במזונות מסתמא דהמזונות יהיו בביתו במקום דירתה שם תהיה אוכלת. או כמ"ש הכנה"ג ז"ל מדסמך התנאי השני של המזונות לדירה שהוא מתכוין שהמזונות יהיו בביתו. והאריך להביא סיעתא לזה מדברי המבי"ט ח"א סי' קס"א שיש בהם רבותא יותר כיעו"ש א"ד יצ"ו. ולע"ד שהם דברים נכונים וברורים בישובו זה. ולפי קט שכלי שדבריו אלו הם נכללין בדברי הרמ"ז והב"ד ז"ל שכתבו דיש גילוי גמור בתנאי זה דמזוני לפי ברכ"ה אית לה וכנז"ל ואנכי הפעוט יש לי להעיר דהתוס' יו"ט ז"ל בסופ"ד בד"ה בביתי כתב דבביתי יתירה היא ואמרי בג' דלמדרש בביתי ולא בביקתי וכו' ולא קאי דיוקא דבביתי אמזוני דלפי ברכ"ה מיהא יש לה ע"כ. וכונת דבריו היא לומר דאילו קאי דיוקא דבביתי אמזוני היה מן הראוי דאם אינה בביתו דלא יש לה מזוני כלל והאמת הוא דלפי ברכ"ה מיהא יש לה א"ו דלא קאי אמזוני. דאמאי הרמ"ז והב"ד ז"ל לא הרגישו עליו שם בסופ"ד דהכרח זה אינו דפשיטות לשון התנאי יש בו גילוי גמור דמזונה מברכ"ה וכמו שתמהו ע"ד ז"ל בפי"ב דכפי הנר' דתמיהתם הנ"ל היא נפול תפול ג"כ ע"ד שבסופ"ד וכנז"ל. ואיהו ז"ל בעצמו ציין עמ"ש במ"ג פי"ב ע"ש וי"ל

ודע דבשה"ג אשר סביבות הרי"ף ז"ל כתב בשם ר"ב ז"ל וז"ל שאינו מקבל עליו כך אלא כשהיא בביתו ולא בבית אחר שכ"כ את תהא יתבא בביתי וכו' ע"ש. והלשון זה אינו מובן ויש בו ט"ס. ועיין במרדכי פ' הנושא א"ה והובא שם הלשון מתוקן גם בהגה"א פי"ב ע"ש

נמ"ל מדברי הש"ס והפוס' ז"ל דדוקא בבאה בטענה מפני שהיא ילדה והם ילדים אזי חייבים היורשים לתת לה מזונות מושלם בין שהיא רוצה לדור בבית אביה או במ"א. וגם אם יהיה העיכוב מצד היורשים דינא הכי. משא"כ אם יהיה העיכוב מצדה דוקא שהיא אינה רוצה לאכול ולישב עם היורשים בלתי טענה הנז' אזי בין שהיא דרה בבית אביה בין בבית אחר בין בבית בעלה בחדר לבדה אין חייבים היורשים לתת לה מזונות אלא כפי ברכ"ה דוקא. ואינו מוכרח מש"ל בלכאורה. ופי' ברכ"ה ר"ח ז"ל פי' כי הא דאמרי' נר לא' נר לק' כל כה"ג אין נותנין לה. אבל כגון פת וכיוצא בו נותנין לה ואפי' בבית אביה וכ"ש מלבושים ומנעלים וכיוצא בהם ע"ע. זהו מה שנ"ל לדינא. גם ר"א כמוהר"ן יצ"ו האריך בראיות והעלה כן לדינא. שו"ר שה' באר המים חאה"ע סי' ע"ח כ"כ בפי' וז"ל אין לנו אלא טענה ברורה מ"ש במשנה מפני שהיא ילדה והם ילדים דהיא טענה אמיתית וצודקת אזי עלתה לה טענתה להוציא מהיורשים מזונות גמורים. לאפוקי כל דליכא להאי טענתא ממש לא. ולא זיכה בנדונו להאל' בדינה כ"א משום דאיכא כמה דמתגלגל מהם טענת המשנה יעוש"ב: סימן י"ג

אלמנה שתבעה כתו' תוך ג"ח הראשונים לפטירת בעלה כתב הרב"ד ז"ל בחאה"ע סי' ב"ן דלא איבדה מזונות ג"ח אלו ע"ש. וה' שמיו"ט בסי' מ"ב וה' נשמת חיים חאה"ע סי' ה' פקפקו בהוראתו ע"ע. גם ה' ערוך השולחן בחאה"ע סי' צ"ג אות יו"ד כ"ע דמהת"ד סי' רי"ז אין נר' כן דס"ל דהתובעת כתו' איבדה מזונותיה אפי' א"י להנשא תוך כד"ח מה"ט דע"י שנפרעת כתו' יוצא הקול דיש לה ממון ויהא לה קופצים לשדך וכו' וה"נ דכוותה. ושכ"כ הרשב"ץ ז"ל בתשו' ח"ב סי' רצ"ב תיקון ז' דאל' שתבעה מזונות תוך ג"ח איבדה מזונות ע"ש. ובלומדי דב"ק תמהתי דאיך נעלמו דברי הרשב"ץ אלו מהרב"ד ז"ל דכתב היפך דבריו וגם מעי"ק של ה' שמיו"ט ונשמ"ת