שערי עזרה קסח

טורפת מהם ואין מקום לספק בזה כלל. אלא בהיות שבזמנים האלה בעוה"ר עם בני ישר' נזורו אחור מדרך התו' ורובם יקריבו את משפטם לפני הערכאות ודיינים אחרים ולא צייתי ד"ת ובדיניהם כל שמכר הבעל אין האשה טורפת מלקוחות. וכיון שכן יש לנו לחוש שמא כשתבוא לגבות לא יקבל הלוקח את הדין ויד עכו"ם תקיפה עלינו ולא נוכל להוציא מידו זכות האשה וא"כ ה"ז מזיק שעבודה ויכולה לעכב בידו. וכל מה שהבאנו ראיה דלא מצייא לעכב היינו משום דמיירי בזמן דצייתי דינא ולעולם תוכל האשה להוציא מיד הלקוחות ע"כ. הרי דהרב ז"ל חשש בזה"ז לשמא לא יקבל הלוקח ד"ת ולא נוכל להוציא ממנו וכתב שיכולה לעכב עליו. וכ"ש בנ"ד דרוצה למכור ע"י השררה יר"ה בנייר טאבו. וגם בלא נייר טאבו בזה"ז שכפי נימוסיהם אם היא תח"י טו"ש ויתברר זה בעדים וראיה דהוייא שלו בהחלט כנ"ל דודאי דסובר הרב ז"ל דיכולה לעכב. אם לא כשיכתוב עליו הלוקח נייר שתועיל גם כפי נימוסיהם דכשתצטרך האשה לטרוף הקרקע ממנו דהוא מחזיר לה הקרקע בלי דו"ד אזי אפשר דבאופ"ז אינה יכולה לעכב כיון דשעבודה יהיה קיים. אך אמנם סיים ה' ז"ל שם אף בזו מצאתי בדברי הרשב"א ז"ל שאינה יכולה לעכב דכתב בתשו' וז"ל בעל שמוכר בנכסיו לגוי במקום שאין בני חורין לא טוב עשה שמזיק שעבודה. אבל משורת הדין א"א לה למחות בידו דדילמא לא תבוא לגבות ממנו לעולם אף כי תבוא לגבות הרי יש בידו נכסים ממקום אחר להגבותה ואפי' אין לו עכשיו שמא יהיו ואינו מזיק מעכשיו. ותדע לך מדגרסי' בפ' האשה שנפלו שלח ר"ת לאביי וכו' והתניא אמ"ר אבא שאלתי את סומכוס הרוצה למכור בנכסי אחיו וכו' ועצה טובה קמ"ל. ואם איתא דמצייא לעכב לימא אהני דלפעמים מצי לעכב אי זבין לגוי או לגברא אלמא וכו' ודינא איכא ולא עצה טובה בלחוד. ועוד העושה אפותיקי אפי' לב"ח דעלמא לא אשכחן דלא מצי מזבין אע"ג דאילו מכרו אין ב"ח גובה ממנו. ועוד בין בעל בין בע"ח דעלמא מי לא מצי מזבין במט' אע"ג דאין בהם דין קדימה וטעמא כדאמרינן דילמא פרע ליה ממקום אחר עכ"ל. ותשובה זו הנ"ל אנכי הדל באלפי לא ראיתיה כעת בתשו' הרשב"א כ"א זאת שמצאתי בח"ג סי' מ"ג ובח"ד סי' רע"ו ובמיוחסות סי' נ"ז דכתב דהאשה א"י לעכב ע"י בעלה מלמכור ע"ש ולא נתבאר שם בדבריו אם רוצה למכור לגוי ג"כ שאינה יכולה לעכב. זולת ראיתי למורם ז"ל בחח"מ סי' קי"א סי"ג דהביא שם בהגהה בשם תשו' הרשב"א ז"ל דלוה שרוצה למכור קרקעותיו לגוי והמלוה רוצה לעכב ע"י דא"י אח"כ לטרוף ממנו דפסק דאינו יכול למחות ואיהו ז"ל כתב מדידיה דאם נר' לב"ד שלא יהיה מקום לגבות חובו אח"כ דיכול למחות ע"ש. וה' פתחי תשו' ציין שם על תשו' מוהר"ם מרוטנבורג ז"ל חח"מ סי' י"ט דהאריך בכונת דבריו שבאיזה אופן יהיה נר' לב"ד אי נימא דהכו' אם לא נשאר לו עוד קרקע אחרת. או אם הכו' דהוא עני ביותר דלא נשאר לו מאומה. או די"ל דזו"ז אינם מעכבים מכירתו דאף שאין לו עכשיו שמא יהיה לו אח"כ בזמן גבייתו אלא הכו' הוא דאם יודעין בו שמכר כדי להבריח או שרוצה להרחיק נדוד וכדומה. ומסיק דנר' פשוט וברור דכונת רמ"א כאן במ"ש דאם נר' לב"ד כחלוקה הג' הנ"ל שר"ל אם ראינו שדעתו להברחה או להרחיק נדוד וכו' ע"ש. סימן י"ב

אלמנה שיושבת בבית בעלה בחדר לבדה וצריכין היורשים ליתן לה מזונותיה אם צריכים ליתן לה כל ההוצאות המצטרכים לה. או דוקא מה שעולה לה כפי ברכת הבית של היורשים

הנה לכאורה ממה שראינו דמרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' צ"ד לא פסק להא דלפי ברכ"ה כ"א בס"ו גבי אלמנה שאמרה איני זזה מבית אבי וכו' נר' דדוקא שם הוא דאמרי' הכי. משא"כ בדרה בבית בעלה בחדר לבדה ל"א הכי אלא שנותנין לה כל המצטרך לה כפי מה שהיתה אוכלת ושותה בחיי בעלה. וכן מסתמיות דברי הש"ס והפוס' ז"ל דלא כתבו האי דינא דברכ"ה כ"א גבי ההיא שאמרה איני זזה מבית אבי וכו' נר' כן. ויש לדייק כן ג"כ ממ"ש יכולין היורשין לומר לה אם את אצלינו יש ליך מזונות ואם לאו אין נותנין ליך אלא כפי ברכ"ה. ועוד דהדבר הוא מוכרח מהדעת דאם היא דרה במדור לבדה ואוכלת לעצמה והיא צריכה להוצאותיה למזונות כ' גרוש בשבוע וכפי ברכ"ה אינו עולה לה כ"א ט"ו גרוש מהיכן היא מביאה החמשה גרוש לתשלום הכ' דמעשה ידיה פוחתין אותם הב"ד מהקצת המזונות יען דמעשה ידיה הוא ליורשין. ועיין בהרשב"ץ ח"ד סי' י"ז אות ו' דכתב ומה שרצו היורשין לומר לאל' ליטול מע"י למזונותיה אין ממשות בדברי היורשין ואפי' באשה דספקי לה מעש"י אנו פוסקין לה מזונות. ואם ימצאו לה היורשים אח"כ מעש"י יתבעוה בהם ואם לאו ילכו להם וע"כ אין שומעין לדברי היורשים וכו'. אמנם הב"ד כשיפסקו לה מזונות הם נותנים על דעתם כמה הם מעש"י וכמה תצטרך תוס' על מעש"י ופוסקים לה. וכל מה שיוותר אח"כ לה הוא ליורשים שאפי' צמצמה על עצמה במזונותיה המותר הוא ליורשים ע"כ. דנר' כמבואר בדבריו דפוסקים לה כל מאי דצריך למזונותיה. גם בדברי ה' מג"ס בד' ל"ב דקדק מסוגית הש"ס שאמרה על הא דתנן האשה שאמרה א"א לזוז מבית אבי וכו' על דברי המרדכי שכתב בשם ר' צמח גאון ז"ל דמשמע מדבריו שאינה דרה עמהם בבית א' אפי' הבית גדול. דאי הכי מאי ברכת הבית מרובה איכא ובפרט לפי' ר"ח שכתבו התוס' שם וכ"כ במרדכי שם והניח בצ"ע יעו"ש. דיש במשמע מדבריו דכשאינה דרה עמהם בבית א' ממש לא אמרי' במזונות כפי ברכ"ה כ"א שנותנין לה כל מאי דצריך להוצאת המזונות איברא דמאי דדייקינן לעיל ממ"ש יכולין היורשין לומר לה אם את אצלינו וכו' לאו דיוקא כיעו"ש במשנה בכתובות פי"ב ופי' הרע"ם ותוס' יו"ט ז"ל. ועיין ג"כ בס' הפלאה על מס' כתובות דק"ג שכתב עמ"ש בש"ס וליתבו לה לפי ברכ"ה ה"נ וכו' וז"ל נר' דכן משמע לשון מתני' אם את אצלינו יש ליך מזונות ואם אין וכו' דהול"ל אין אנו נותנין ליך מזונות או הול"ל אי"צ ליתן לה מזונות משמע דה"ק אם את אצלינו יש ליך סיפוק מזונות בברכ"ה. אבל כשאין את אצלינו לא יספיק ליך זה למזונות. וממילא דנותנים לפי ברכ"ה שזהו טענתם עכ"ל. דלפי"ד אלה בפי' המשנה אין לדייק מהלשון דקאמר יכולין היורשין וכו' כמו דדייקינן לעיל. וליכא כ"א הכרחיות אחרים הנ"ל

ובדרך לימודי ראתה עיני להתוס' יו"ט בפי"ב מ"ג. בד"ה ואם אין את אצלינו אין ליך מזונות דכתב וז"ל כ"א לפי ברכ"ה כמ"ש. אבל בפוסק לבת אשתו דלעיל דתנן מוליך לה מזונותיה כלו' כל המזונות מושלם. וה"ט דהתם מחייב עצמו בחוב משא"כ הכא דבין כתב בין לא כתב מתחייב מכח תנאי ב"ד ומעיקרא כי אתקון הכי תקינו כנ"ל. והר"ן כתב ברי"ף דבאל' כתבי