שערי עזרה קסז

וכן הוא הנוסח בלשון התשב"ץ ז"ל בעיקרו בסי' כ"ג בח"א ע"ש. ולא כמ"ש הב"מ ז"ל דבעי' שיאמר תהא מקו"ל דאדרבא בלשון זה לפי"ד המבי"ט ז"ל מיגרע גרע וכנ"ל. ומ"ש וצריך שיאמר לה לשון המוכיח להבא הוא לאפוקי ל' עבר אבל לעולם בעי' שיהא משמעותה להבא לאפוקי לשעבר וגם צריך שיהא משמעותה ג"כ שהוא מעכשיו ולא לעתיד וכמ"ש המבי"ט ז"ל ועיין בס' התשב"ץ שם שיש הגהה על דבריו אלו בהגה השנית דאינה מובנת היטב וצריכה ביאור

ועיין בס' שני המאורות הגדולים בתשו' מוהרי"ח סי' א' דפקפק בנדונו שאמר שתשמור זה לקידושין ממ"ש מוהריב"ר וכו' משא"כ בלשון הרי את מקודשת דשפיר מוכח שמקדש עתה שנית דבלשון הרי את מקו' יש הוכחה להבא אבל בנ"ד כפי הנר' הוא ל' שאינו מוכיח להבא וכו' ושוב דחה פקפוקים הנ"ל מכח דמוהרלב"ח ומוהרמ"א פליגי על מוהריב"ר וכו' וגם הא דבעי' שיהיה ל' שיוכיח להבא גם זה דחה מכח דברי הרבה רבני האח' ז"ל שלא פקפקו מצד לשונות כאלו וכו' ע"ש ועיין ג"כ בסי' ב' בד' ע"א ע"ד מ"ש עוד בזה ובסוס"י ס"ט מ"ש בזה מוהרח"ש ע"ש. ועיין בהלק"ט ח"א סי' מ"ד וז"ל שאלה האומר לאשה הרי את מקו"ל ונתן לה הכסף ולא אמ"ל בזה. תשובה האי מילתא תלייא בבעיא דלא איפשיטא אי בעי' ידים או"ל בעי' מיהו אי אמ"ל בטבעתי אפשר דאע"ג דלא אמ"ל זו דמקו' דגדולה מסירת הטבעת עכ"ד. ובס' הלכה רווחת הנד"מ כתב ע"ז דפלוגתא דתנאי במתני' דגיטין דפ"ה דפליגי בידים מוכי' וכו' ותו בעו התם אי בעי' ודין או"ל ולא איפשיטא ופליגי בה הפוס' והטור והש"ע א"ה סי' קכ"ו פסקו דצריך לכתוב ודין משמע אי לא כ"כ לא מהני וה"נ בנ"ד דלא אמ"ל בזה י"ל דידים שאינן מוכי' הן דאמרי' בדיבור בעלמא קידשה והכסף מתנה עיין י"א ריש סי' ז"ך בהגה"ט אות ז' שכ' בשם הרב"ד א"ה סי"כ שספק הנ"ל נסתפק בו ה' בנימין זאב ותלה אותו בפלוגתא הנ"ל דידים מוכי' הויין ידים או"ל כמ"ש הלק"ט ומסיק א"כ לדידן דקי"ל בקי' ידים מוכי' לא הויין ידים אינה מקו' והב"ד דחה דבריו. ועו"כ הי"א שהמבי"ט בח"א סי' רנ"ז כ' דאין צ"ל בכסף זו וכו' ובסי' רצ"א כ' דלכתחי' צ"ל זו ובדיעבד ל"מ ול"מ אבל אמר תהא מקו' צ"ל בזה וע"ש הטעם ותמה על הלק"ט איך לא הזכיר דברי המבי"ט הנ"ל ואינה תמיהא שכבר הוכחתי בכ"מ שדרך ה' ז"ל לחוות דעתו דוקא הגם שתהיה היפך א' מהפוס' וכו' ומ"ש אפשר דהוי מקו' כ' אפשר אעפ"י דאמ"ל בטבעתי מ"מ איכא למימר דלא הויין ידים מוכיחות דמה שאמ"ל בטבעתי אינו על מסירת הטבעת שנתן לה עתה אלא על טבעת אחרת שעתיד ליתן לה עיין ביד אהרן סי' הנ"ל עכ"ד יצ"ו. ואנכי הרואה דדברי מרן ז"ל בתשו' בדיני קידושין בסי' א' הנ"ל דנר' שכן ס"ל דאם לא אמר בזה דאינו מעכב וכמש"ל. הם נעלמו מכל הרבנים ז"ל הנ"ל מדלא הזכירו דבריו כלל: סימן י"א

בעל שרוצה למכור קרקע בזה"ז אם מצד הדין יכולה האשה לעכב ע"י מלמכור מחמת שעבוד כתובתה שיש לה: הנה מרן ז"ל בחאה"ע סי' צ' פסק בסי"ג בעל שמכר קרקע בנכסי אשתו בין נצ"ב בין נ"מ לא עשה כלום. ושם בסי"ז כתב בעל שמכר נכסיו ואח"כ כתבה אשתו דו"ד אי"ל עמך והסכימה למעשיו אעפ"י שקנו ממנה ה"ז טורפת וכו' ויש לה לומר נח"ר עשיתי לבעלי וכו' ע"ש. וה' כרם חמר חאה"ע סי"ע כתב דבנצ"ב שהכל לבעל גוף ופי' והם באחריותו לכל דבר אינם כנכסי הבעל ממש ואי"ל עליהם אלא שעבוד בעלמא וזה עיקר הדין שהיה הבעל רשאי למכור בהם כשאר נכסיו ויהיה המכר קיים עד שעת טירפא אלא שחז"ל חשו לטורח האשה ותקנו שיהא המכר בטל מיד כמבואר בטור וב"י סי"צ וכו' ע"ש. והבאה"ט בסקכ"ט כתב בשם מוהראנ"ח ח"א סי' צ"ה דאפי' היא מרוצה במכר אלא שאינה רוצה למכור לראובן אלא לשמעון המכר בטל. ומוהרימ"ט ח"א סי' שי"ט ורע"ד כתב כשם שא"י למכור כך א"י לשעבד ולהקדיש ע"ש. והרב"א ז"ל בשי' מקו' כתובות על דף פ"א דאמרו בש"ס אי מצי למיזבן מי לא זבין וכו' הביא בשם הרא"ש ז"ל דבאותן ג' שדות מקחו בטל בשעת טריפא. אבל כ"ז שהיא תחתיו א"י לבטל המכר והמתנה בשביל שעבוד כתובתה. וששוב מצא להר"י מטראני ז"ל שפי' וכו' ואע"ג שכל אשה דעלמא א"י לעכב על בעלה מלמכור נכסיו אלא אם רוצה מוכר והיום ומחר אם תתאלמן או תתגרש אם לא תמצא ב"ח גובה מהם. אבל כ"ז שהיא תחתיו א"י לעכב מכירתו. התם מפני שאין לאשה על נכסי בעלה אלא שעבוד כתובתה והרי היא כב"ח דעלמא מה ב"ח א"י לעכב ע"י מלמכור וכו' הה"נ האשה. שהרי אין לה על נכסיו אלא שעבוד בעלמא ולא גוביינא דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים ואפי' אם ימכור שעבודה קיים הוא הלכך יכול למכור חוץ מג"ש וכו' עש"ב. ובס' שע"א סי' קי"ז ובהציונים שהביאו שם באורך דמבואר דיכול הבעל למכור קרקעותיו וא"י האשה לעכב ע"י. ברם מדברי מוהרימ"ט ז"ל הנ"ל שכתב ואפי' אם ימכור שעבודה הוא קיים הילכך יכול למכור. מתבאר דאם רוצה הבעל למכור לגוי או למי שאינה יכולה לטרוף ממנו אזי א"י הבעל למכור כיון דשעבודה הוא מתבטל ויכולה לעכב בזה ע"י מלמכור. וכ"כ החלקת מחוקק בסי"צ סקמ"ז שאפשר לה למחות בו שלא למוכרן לגוי ולמי שלא תוכל לטרוף ממנו ע"כ וכ"כ בשמו השע"א ז"ל שם

אשר מזה יש ללמוד דבזה"ז דהקונה קרקע לא ס"ד כ"א עד שיכתוב לו המוכר נייר טאבו בערש"ג אצל השררה יר"ה שכן הוא דינא דמלכותא עד שיתקיים המקח ביד הקונה וכשכותב הבעל לקונה נייר טאבו שוב אח"כ אין יכולת ביד האשה לטרוף מהקונה כלל ושעבודה אזל וערק הו"ל ממש כמוכר לגוי ולמי שלא תוכל לטרוף ממנו ויכולה לעכב ע"י שלא למכור בנייר טאבו כ"א בשטר דוקא כדי שישאר שעבוד כתובתה קיים לטרוף אח"כ מהקונה. ואף במוכר בשטר דוקא עכ"ז י"ל דיכולה האשה לעכב בידו מלמכור יען דכפי נימוס דיניהם הוא שכל אדם שיש קרקע תח"י ט"ו שנים ונהנה בו בדירה או בשכירות ואין מערער כנגדו הוייא שלו אפי' שאין בידו שטר מכר או נייר טאבו ודי בשיביא ראיה או עדים דמזה זמן טו"ש היא תח"י ונהנה בה בלא מערער כנגדו מחזיקים אותה בידו והוייא שלו לעולם. וא"כ מאחר שכן הוא הנימוס שלהם גם במכירה בלא טאבו כ"א בשטר דוקא יכולה לעכב בידו מלמכור דחששא קרובה היא לשמא תתעכב הקרקע ההוא ביד הקונה טו"ש וכ"ז שבעלה קיים א"י לערער ויביא הקונה עדים וראיה שהיא בידו טו"ש ושוב אינה יכולה לטרוף ממנו דבדיניהם לית להו דין טירפא משעבוד כתו' ואזי כתובתה פורחת באויר לכן גם שרוצה למכור בשטר בלא נייר טאבו יכולה לעכב בידו. וכמו שכ"ר למוהראנ"ח ז"ל בח"ב סי' ק"ב שכתב דאם ירצה הלוקח לקנות והבעל רוצה למכור דמצי מזבין וא"י האשה לעכב דלא ניתנה כתו' ליגבות מחיים והמקח קיים עד שימות הבעל או יגרשנה דאז