שערי עזרה קסו

הוא פשוט בדברי הפוס' ז"ל ומכללם עיין במוהרשד"ם ז"ל בסי' י"א שכ' דאעפ"י שאפשר שלא כיוין אלא לבתו של ר' יוסף מ"מ בנדון כזה אין אנו הולכין אחר כונתו ואמרי' דברים שבלב אינם דברים לכ"ע עש"ב עכ"ד. ועיין עי"ש בסוסי"ח שכתב שם בנדונו וז"ל עוד זאת אמינא בזה לע"ד דאף להמחמירין בההוא פלוגתא בשלא אמ"ל לי היינו שאמ"ל ל' הקי' כתקנן ע"כ איכ"ל דהויין ידים. אמנם כאשר נלוה אל הידים הנ"ל האי לישנא בישא דאמ"ל מקדשת אשר אין במשמע שמקדש אותה א"כ חסרון הלי הוי כמעט הוכחה שלא לעצמו מקדש אותה ולא חלו בה ידים לא מצדו ולא מצדה כלל וזה נ"ל ברור אף אם היתה משודכת עכ"ד ז"ל. כי ממנו נקח לנ"ד ונאמר דמאחר דהעד הא' אית ביה פסלות מקודם מעת שקידש הוא את הנערה מזה גו"ד שנים או מחמת הקי' האלו לכמה פוס' דס"ל כן והגם שנאמר שלא הורע כחו של העד הב' מסיבתו ונשאר עדות הב' בתוקפו והו"ל מקדש בע"א דיש לחוש להמחמירין במקדש בע"א ולהצריכה גט מ"מ ה"ד בשאמר לשון הקי' כתקנן משא"כ כשאמר לישנא קטיעא מקדשת לי דאין במשמעות שמקדשה לעצמו לכ"ע אין לחוש ואינן קי' כלל. ומכ"ש וק"ו כשהעד הא' לא ראה וידע וגם שהוא מעיד ששמע שאמר מקדשת לישנא קלילא דמלבד שהוא באחד וגם איכא תרתי לריעותא בודאי הגמור דלכ"ע אין שום חששא כלל בהני קי' ולא בעיא גט ומותרת להנשא לכתחי' לכל גבר די תצביי והוא פשוט וברור. הנלע"ד כתבתי וציי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט: סי' יוד

בענין קידושין שאמר המקדש הרי את מקודשת לי ולא אמר בזה. הנה לכאורה יש להביא ראיה מדברי הש"ס דהיא מקודשת וליכא חשש בהאי קי' ממ"ש בקי' די"ג ההיא איתתא דהוה קא מיזבנא ורשכי אתא ההוא גברא חטף ורשכא מינה אמ"ל הבה ניהלי אמ"ל אי יהיבנא ליך מיקדשת לי שקלתיה ואישתיקא ואר"ן יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי ואותביה רבא קידשה בגזל ובחמס וכו' מקודשת ותי' התם בדשדיך דמשמע מינה דלא מיעכבא תיבת בזה או בו. גם בד' נ"ב ההוא גברא דחטף זוזי מחבריה ושדא לה אמ"ל מיקדשת לי אתא ההוא גברא לקמיה דרבא אמר לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים הוי. דמשמע דאי קי"ל כר"ש הוייא מקו' אע"ג דלא אמר בזה אלא אמר סתם. אלא דיש לדחות דהתם עדיפא מינה קאמר או די"ל דהש"ס לא נחית לאשמועינן מאי דאמ"ל בל' הקי' אלא לאשמועינן בענין אחר והלשון אינו בדיוק. וכן יש לומר ג"כ במ"ש מרן הב"י ז"ל באה"ע סי' כ"ח בשם הרשב"א ז"ל באשה שאמרה לאיש אחד שיתן לתקן טבעתה לאומן וכאשר נעשה אמר אראה אם יכיל אצבעך ואמר בפ"ע הרי את מקודשת לי ע"ש דלא אתי עלה מטעם דלא אמר בזה או בו כיעו"ש. וכן בתשו' הרשב"א ז"ל בכו"כ מקומות עיין בסי' תשע"ד ותקנ"א ואלף קפ"ט ואלף רכ"ד דלא נזכר תיבת בזה ולא נחית לה מר מצד זה. ועיין בהמבי"ט ת"א סי' רצ"א דכתב דבנ"ד שאמ"ל תהא לי מקו' ולא אמר בזה קאמר שם דיל"ד דאע"ג דהברייתא דכיצד בכסף תניא אמ"ל הרי את מקו"ל הרי אח מאור"ל וכו' ולא תניא בכסף זה וכו' היינו משום דלא אתייא הך ברייתא אלא לאורויי לן לישנא דקי' דצ"ל הרי את מקו"ל ולא סגי אי לא אמר לי דהויין ידים שאינן מוכיחות ולא נחת לפרושי בלישנא דקי' במה מקדשה דהא תניא ברישא בכסף או שו"כ אבל אה"נ דס"ל בכסף זה או בטבעת זו וכ"כ הרמב"ם בריש פ"ג וכו' ואע"ג דנר' דהיינו לכתחי' אבל בדיעבד אפי' לא אמר בזה כיון שנתן כסף או ש"כ ואמר ל' קי' מהני נ"ל דהיינו בל' הקי' כי הא דתניא הרי את מקו"ל דמשמע דעכשיו היא מתקדשת לו במה שנותן לה אבל בנ"ד דאמ"ל תהא לי מקו' הוה צ"ל בזה דל' תהא משמע לעתיד תהא מקו' ובשלמא בהרי את ה"ה מקדשה מעכשיו ומקו' אבל בתהא צ"ל בזה דלא לישתמע דמדבר לה שתהא מקו' לו לעתיד כשיתן לה דבר אחר או שתשמור זה לכשיקדש אותה וכו' ועוד צריך ראיה לענין זה לסמוך בו יע"ש. והוק"ל בדבריו דכיון דלישנא דתהא משמעותה לעתיד או שיתן לה ד"א או שתשמור זה וכו' א"כ מה יושיענו אם אמר תיבת בזה דגם אי אמר בזה עדיין יל"פ דתהא היא לעתיד ולא הוו קי'. גם במה שסיים שם דבענין עדות משה קטלאן נר' שיש הכחשה מעדותו לעדות אהרן בענין שתיקה דלאחר מתן מעות וכו' כיעו"ש. דלמה לא נכנס בזה הרב ז"ל שם לומר דיש ביניהם מצד תיבת בזה כי בעדות אהרן לא אמר בזה ובעדות הב' איכא תי' בזה ולפי"ד בתחילה תיבת בזה מעכבת וא"כ איכא ג"כ הכחשה ביניהם בתי' בזה. ולזה י"ל דמאחר דקודם לזה כ' וסיים שם דצריך ראיה לענין זה לסמוך בו. לכן שוב לא תפס ה' ז"ל דיש הכחשה ביניהם מצד תיבת בזה. ועכ"פ ס"ל להרב ז"ל דבנ"ד דלשון הקי' כהוגן תיבת בזה לא מיעכבא גם מדברי מרן בתשו' בדיני קי' סי' א' נר' שכן ס"ל דאי לא אמר בזה לא מיעכבא שכ' וז"ל אעפ"י שהעדים אלו הכחישו זא"ז שהא' אמר שכשמנה עד ד' אמר תהא לי מקו' והב' אמר שלא אמר כן וכו' וכן הכחישו זא"ז שהא' אמר שאמ"ל בזה והא' אמר שלא אמ"ל בזה מאחר דקי' חשבינן להו כד"מ להר"י והרמב"ן והרשב"א והריב"ש וכו' הו"ל עדות המוכחשת בבדיקות דכשרה בד"מ דה"מ דהכחישו וכו' דלא עדיפי הכחשות הללי מזה אומר מנה שחור וזה אומר מנה לבן נמצא שמצד זה אין לבטל עדות זו ע"כ. ואם איתא דס"ל למרן ז"ל דתיבת בזה גם בדיעבד מיעכבא לא הו"ל לדמות הכחשה זו לזה אומר מנה שחור וכו' ולקיים עדותן אלא ודאי דס"ל דבדיעבד לא מיעכבא וגם בנדונו דאמ"ל תהא לי מקו' דיש במשמעותה שהיא לעתיד עכ"ז קאמר דמצד זה אין מקום לבטל עדות זו. ומכ"ש היכא דקאמ"ל הרי את מקו' לי דס"ל דתיבת בזה לא מיעכבא. ועיין בס' משכה"ר במער' קו"ף אות נ"ה בד' ש"ד ע"ג שכתב שם בנדונו שאמ"ל יא אסתר יא אסתר מקו' לי. וז"ל משוער אצלי דבקריאת שמה יא אסתר יא אסתר הוי כעין הרי את. ואעפ"י שלא אמר בזה כבר הורה גבר ה' המבי"ט ז"ל ואינו מעכב והכי שמיע ליה למוהרש"א בס' משחא דרבותא שהוא ג"כ דעת הרשב"א ז"ל ובירר לו זה הדרך שהיא דרך ישרה ושלא כדעת הרב אביו בנימוקיו שם שהפליג לס' המבי"ט ז"ל ע"ש

וראיתי בס' בני משה סי' ל"ח דע"ה דכתב וז"ל ויש לצרף לזה מ"ש מוהריב"ר בשם מוהרי"ד דלא מהני באומר קבלי זה לקי' דאנן בעי' לשון עתיד שיאמר תהא מקו"ל אבל כל שלא אמר כן אי"מ והבי"ד בהגה בש"ע וכ"כ מוהר"ב שם בתשו' להרשב"ץ ז"ל עכ"ד. ויש לעמוד בדבריו דמדברי המבי"ט ז"ל נר' דבלשון תהא מקו"ל דהוא משמעותו לעתיד מגרע גרע דצריך שיאמר הרי את דאזי הוא מורה דהוא מקדשה מעכשיו משא"כ בלשון תהא מקו"ל דמישתמע שהוא לעתיד ומגרעות נתן היפך דברי הב"מ ז"ל. ומ"ש דהבי"ד בהגה בש"ע הרואה יראה דשם לא כ"כ וז"ל בסי' כ"ז ס"ה וצריך שיאמר לה לשון המוכיח להבא כגון שאומר הרי הן קי' או קידושין יהיו אבל אמר הן קי' לחוד אינו כלום ע"כ.