שערי עזרה קסה

בטלה כל העדות או"ל מ"מ כבר כתבנו דבנ"ד דאיכא ריעותא אחריתי מצד ההסכמה והפקעת כסף הקי' בזה י"ל דגם החולקים יודו דבטלה כל העדות

עוד אדברה נא מענין פסלות העד הא' דהנה מבואר בתשו' מרן אה"ע סי' יו"ד בדברי מוהר"א בן נחמיאס ומרן ז"ל דפשיטא להו לרבנן לגבי המקדש דהוי מועל בחרם משעה שקידש ומאותה שעה נפסל לעדות וכל כמה שלא העידו עליו שעשה תשו' כראוי לו הוא עדיין בפסלותו ועיין בס' עדב"י סי' י"ז וי"ח מה שהאריך בזה. ועיין בס' נדי"ל ח"ב בסי' ח' מחאה"ע בתשובה שהובאה שם מתרי אשלי רברבי כמוהר"א אשכנזי ז"ל וכמוהרמ"ף ז"ל שהאריכו הרבה בענין פסלות העדים שעברו על השבועה ועל ההסכמה והחרם אי נאמנין לו' שכחנו. וגם אי נאמנין העדים לו' שלא הוזמנו לכך והבי"ד ה' החבי"ב שהוב"ד בס' עדב"י סי' י"ז שכתב דאין העדים נאמנים לו' שלא הוזמנו לכך דכל בסתמא הוזמנו חשבינן להו. וכ' דמטע"ז נר' לו' דכל בסתמא אמרי' דידעו בהסכמה ואפי"ה העידו. וה' עדב"י ז"ל סי' ח"י סתר דבריו והם האריכו לתמוה עליו. ושוב כתבו וז"ל ועכ"פ בנ"ד גם העדב"י מודה דכבר הוכחנו למעלה ראש דהעד הא' היה בחזקת פיסול דאורייתא והכשר בס' פלוגתא וקרוב לודאי ולא הוכשר א"כ אין לנו לומר עליו שנעמידנו על חזקתו דאדרבה חזקתו פסול ואף העד האחר תלוי בפלוגתא כנז' ומידי ס' לא נפקא. ומכ"ש בהצטרף ריעותא רבתי בעיקר הקי' מצד ההסכמה דאפקיעו קי' והפקירו בפי' ממונו דלכל המרבה אין צריכה גט אלא לחומרא ומדרבנן. ול"ד לנדון הכנה"ג ז"ל דהתם לא פי' הפקעה ולא הפקר דלדעת מוהריק"ו והרשב"א דמייתי ס"ל דאי עבר וקידש קי' קי' ואפי"ה עשאו לסניף ס' מוהריב"ל ומוהר"א מונסון ז"ל לא כן בנ"ד אינו סניף אלא ריעותא רבתי והו"ל כמה ספיקי א' בענין קי' עצמן ותו ס' בענין העד אי חשיב חזר לכשרותו ותרי ספיקי דהכנה"ג בענין פסלות העדים עצמן וכגו"ד י"ל דכ"ע יודו להתיר בלי פקפוק וכו' יעוש"ב

דהיוצא מהאמור לנ"ד דהעד הא' שמזה זמן גו"ד שנים נפסל ע"י שעבר על החרם במה שקידש בלי רשות ב"ד ועד עכשיו הוא בפיסולו דליכא עדות עליו שעשה תשו' כלל ואדרבא סופו הוכיח וכו' כמש"ל ופיסולו הוא מדאו' שעבר על החרם דהגם שנאמר שלא בטלה כל העדות מצדו כדין נמצא וכו' עכ"ז לכל המרבה אי"ץ גט אלא לחומרא ומדרבנן. מאחר דאיכא כמה ריעותות בדב"ז דגם לגבי העד הב' ליכא גביה כ"א ידיעה בלא ראייה ולס' הרשב"א ז"ל כל היכא דליכא ידיעה וראייה לב' העדים אף דאיכא ידיעה וראייה לעד הא' מהם לא מהני כמו שפי' רבני אר"ץ ז"ל בכו' מחלוקת הרשב"א והמרד' דלהרשב"א ס"ל גם אם הא' אית ליה ידיעה וראייה מאחר דהב' לית ליה ראייה ל"מ. וכיון שכן איכא כמה ספיקי חדא ס' הרשב"א ז"ל דס"ל דאי ליכא ידיעה וראייה לשניהם יחד ל"מ ואף את"ל דיש לחוש לס' החולקים ולהצריכה גט ה"ד היכא דהעד שראה הוא בחזקת כשרות משא"כ בגוונא דנ"ד שהוא בחזקת פיסול ל"מ כלל דלא נשאר כ"א ע"א בלא ראייה דבודאי הגמור דלאו מידי הוא. ואף אם יש לעלות על הדעת ולומר דאפי' לא יש עדות על חזרתו בתשו' תלינן לומר שמא עשה תשו' מ"מ בנ"ד דסופו הוכיח על תחילתו ליכא למימר הכי והאיכא ג"כ ריעותא בעיקר הקי' מצד ההסכמה והפקעת והפקר הקי' דבכגו"ד יש להתיר בלי פקפוק ומכ"ש אם נאמר דמצד פסלות ראובן פוסל ע"י גם עדות הב' כדין נמצא א' מהם פסול וכו' שבטלה כל העדות דודאי לא בעייא גט כלל והוא פשוט וברור לע"ד. וכ"ז דאמרן דאיכא ריעותא בעיקר הקי' מצד ההסכמה וכו' היינו דחשבינן לה לריעותא חדא דכשנצרף אותה לריעותות האחרות הו"ל תלתא ספיקי. ומכ"ש וק"ו אי אמרי' דמצד ההסכמה לבדה יש לנו בקי' אלו ב' ספיקות גמורים לעשות ס"ס אחד מצד פסלות העדים בקי' ההם ואחד מצד הפקרת כסף הקי' שהפקירו אותם בפי' ועיין בס' שער אשר קובו בתשו' חאה"ע סי' ל"א שהאריך בזה וחשיב אותם לתרי ספיקי יעוש"ב. ועם דהספק האחד מצד פסלות העדים בהקי' ההם ס' זה הוא נגד סברת מרן ז"ל דס"ל דאינם נפסלים כ"א מכאן ולהבא כבר אני הדל בתשו' אחרת אשר לי בענין קי' הבאתי דרבני האח' ז"ל הסכימו דבמקום דאיכא גם ריעותות אחרות עבדינן ס"ס אף נגד מרן ע"ש. והגם דבנ"ד העד השני חשיב כאילו באקראי ולא נפסל וכמש"ל מ"מ מלבד דגם לגבי דידיה יש בו מהפקפוק דכיון דבתחי' דיברו מענין הקי' שרוצה לקדשה מהראוי הוא דהי"ל לברוח משם ולא ישב שם כלל והיו מתבטלים הקי' מכל וכל שלא היה מקדשה כלל. וא"כ גם מצדו יש לתלות הסירחון. עוד בה מצד העד הא' שבמרד ובמעל עשה אלו הקי' ויש בו פיסול מצד הקי' האלו בעצמם לכמה פוס' דס"ל הכי ועי"כ פוסל לאחר עמו וא"כ הו"ל תרי ספיקי מצד ההסכמה עצמה א' מצד פסלות העדים וא' מצד הפקרת כסף הקי' וכנ"ל. וכבר כתבתי בתשובה אחרת דמבואר יוצא בדברי מרן ז"ל ומוהרא"ן ז"ל בתשו' סי' יו"ד דהפסול מדרבנן אלים כחו לפסול ולבטל עדות עד הב' והארכתי בזה וא"כ הכא בנ"ד דהעד הא' הגם שלא היה בו פיסול מקודם קי' אלו כ"א עכשיו שעשה קי' אלו לכמה מהפוס' הוא פסול בזה ופיסולו מדאורייתא בודאי דלדידהו אלים כחו לבטל עדות העד הב' שעמו ושפיר הוי מצד ההסכמה עצמה תרי ספיקי וכאמור ומאחר דבנ"ד דאיכא הפקרת מעות כסף הקי' בפירוש ומעיקר הדין בהפקרת כסף הקי' אי"ץ גט דהפקר ב"ד הפקר וכמ"ש הריב"ש ז"ל דמצד חומרא הוא דמחמרינן להצריכה גט ממילא היכא דאיכא ריעותא וספיקא אחרינא גם מאן דמחמיר מודה דשוב לא חיישי' לאותן הקי' כלל ועיין בכנה"ג חאה"ע סי' כ"ח הגב"י או' ל"ז שכ"כ בפירוש בדעת המחמירים יעו"ש ובנ"ד בלא"ה איכא כמה ריעותות וספיקות וכנז"ל דבודאי הגמור לכ"ע הני קי' בטלים ומבוטלים וחשובים כחרס הנשבר ולית בהו ממשא כלל

עוד איכא צד ריעותא בהקי' הנ"ל מטעם דהוו בלילה ומוהר"י מינץ ז"ל בסדר הגט סי' נ"ז כ' דקי' בלילה הוו ספק ע"ש וכבר אני הדל כתבתי בזה בתשו' הקודמת באורך דאף דלא הוי זה ס' גמור כשאר הספיקות מ"מ הוי צד ריעותא וסניף בעלמא לכשיצטרף, לשאר הספיקות בפרט לעירנו הזאת נעמי דנוהגים שלא לקדש בלילה עש"ב

עוד איכא ריעותא אחריתי בנ"ד מצד שינוי הלשון דהעד הב' העיד ששמע שאמ"ל הרי את מקדשת ותיבת מקדשת שינתה משמעות לשון הקי' שאין במשמעותה שהיא מקו' לו. ועיין בס' ישמח לב חאה"ע סי"ז בתשו' ה"ה כמוהר"ח רומאנו ז"ל שכתב דלדברי העד הא' שאמר מקדשת אין כאן קי' כלל יען כי מלת מקדשת היא פועל יוצא לאחרים ופירושה שהיא תקדש אותו ותתפרש דברים אחרים א"כ ליכא עדות כלל. גם ה' ישמ"ל בסי' ח' ד' י"ז ע"ב כ' וז"ל גם לדברי העד הא' שאמר מקדשת ומלה זאת מתפרשת לכמה פי' שונים כמ"ש ה' הפוסק יצ"ו והגם דאנן סהדי בכו' הבחור המקדש שרצה לקדשה לעצמו ומקדשת שאמר היינו מקודשת אלא שלא ידע להוציא המילה מחמת חמרות דאית ביה. מ"מ אין אנו הולכין אחר האומדנא והכונה דבעינן בקי' פיו ולבו שוין ודב"ז