שערי עזרה קסד

ידיו על עיניו כדי שלא יראה ברעה שכן כונתו שלא יהיה עד בדבר. וכיון שכן הו"ל כאילו הוא באקראי ויותר עדיף ולא נפסל לעדות כלל. עכ"ז מצדו איכא ריעותא אחריתי בהקי' הלז שלא ראה נתינת מטבע הכסף מידו לידה כלל והרשב"א ז"ל בתשו' תש"פ והבי"ד מרן בב"י סימ"ב בב' שהיו עומדים אחורי גדר בית ושמעו שאמר ראובן ללאה התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו נתינה ממש אפי' ראו האתרוג יוצא מתח"י אי"כ חשש של כלום ואפי' היא מודה וכו' דעדות ראיה ממש בעינן ע"כ. והכנה"ג סיכ"ז הגה"ט או"ד כתב צריך שיהיו העדים רואים הכסף שנותן לה ואם לאו אימק"ו כמו שנר' מתשו' הרשב"א סי' תש"ף ע"כ. גם מוהרימ"ט ז"ל חאה"ע סימ"ג והפ"מ ח"א סיכ"ט כ"כ גם מורם ז"ל סימ"ב פסק לדהרשב"א דכל שלא ראו הנתינה ממש אי"ק ע"ש. והרב בירך משה ז"ל סוסל"ג כתב אפשר דלזה נתכון הרב בלשונו שכתב לראות הנתינה ממש לידה להורות דצריך לראות כסף הקי' בעת נתינתו מידו לידה והך דינא דהרשב"א דבקי' בעי' עידי ראיה ולא סגי בעידי ידיעה קמה וגם ניצבה בס' הפוס' ראשו' ואח' ז"ל, האמנם הביא שם דהמרדכי בפ' האומר כתב בשם הרא"ם דאפי' לא ראו הנתינה אין לבטל הקי' אם ראו דבר המוכיח יכולין להעיד כאילו ראו גוף המעשה. וכ' הב"ש סקי"ב דסבר דקי' דמו לד"מ דדנין בעידי ידיעה אף בלא ראיה. וכבר האריך בזה הכר"ש ומורם בתשו' סי"ל כתב דכיון דהרשב"א ומוהר"ם חולקים על הרא"ם ראוי לסמוך עליהם. וה' דבר"י סי"ז כתב דרוב הפוס' לא ס"ל כהמרדכי וחולקים עליו. וסיים שם דבנ"ד שלא ראו העדים הטבעת כשנתן לה רק בידיעה בעלמא ליכא למיחש להני קי' לדעת רובא דרבוותא. ומ"מ משום חומרא דא"א חובה עלינו לצאת י"ח המרדכי ויש לנו צד אחר מענין ההסכמה וכו' והרי אית לן ס"ס ס' דהלכה כהרשב"א דבעי' בקי' עידי ראיה ובידיעה לא סגי ואת"ל דה' כהמרדכי דגם בעידי ידיעה סגי שמא מעיקרא קי' אלו בטלים הם מכח הסכמה כמ"ד דפקעי הקי' ע"ש ומוהריט"א ז"ל בסיל"ד שדי ביה נרגא דיש לחוש לסב' האומרים דס"ס בפלוגתא דרבוותא לא אזלינן להקל ועוד מדברי ה' ב"ה בסימ"ב שתלה דין זה דהרשב"א דבעינן ידיעה וראייה בפלוגתא דרבוותא דפליגי במקדש בע"א אי חיישינן לקי' או"ל והגם דמרן ז"ל פסק בפשי' דהמקדש בע"א אין חוששין לקי' מ"מ באיסור ערוה חיישי' לכל הסברות להחמיר אפי' נגד מרן דמיקל וכו' יעוש"ב. ומוהרמ"ג ז"ל חזר על המקרא ולהשיב ע"ד באורך ושלח את כל הפס"ד הנ"ל לרבני אר"ץ ז"ל ועל הפרט הלז האריכו למעניתם ותמהו על המראה וכתבו שהמעיין בס' המרדכי ובכל הספרים הנמשכים לשמעתיה ראה יראה דכל כה"ג בנ"ש דשני העדים לא ראו גם המרדכי מודה כוותיה דהרשב"א דלא סגי בעידי ידיעה לבד וליכא למיחש להני קי' כלל. וע"כ לא פליג המרד' אלא בדאיכא אחד מן העדים דאית ליה ראייה וידיעה והא' לית ליה ידיעה דוקא ובזה ס"ל דאיכא למיחש וצריכה גט אבל אם שני העדים לא ראו גם המרד' לדעת הרא"ם אזיל ומודה כוותיה דהרשב"א דלא סגי בעידי ידיעה לבד עש"ב

אשר לפי"ד הרבנים ז"ל הנ"ל אנו למדין לנ"ד דהעד הא' עדיין בפיסולו הוא עומד וכנ"ל והעד הב' לא ראה כלל הנתינה כ"א לשמע אוזן ששמע שאמ"ל ה"א מקו' וכו' לית ביה ממשא כלל דמאחר דהעד הא' הוא כמאן דליתיה ולא מהני מידי ולא נשאר כ"א העד הב' וגם, איהו לא ראה הנתינה מעתה הו"ל ג' ספיקי בדבר דאעיקרא המקדש בע"א איכא פלוגתא בדבר אי חיישי' לקי' או"ל חיישי' וכמו שכן ס"ל לרוב ככל הפוס' ומרן מכללם. ואת"ל דלחומרא חיישי' לס' הסמ"ג במקדש בע"א להצריכה גט ה"ד היכא דאיכא גביה ראייה וידיעה משא"כ היכא דליכא גביה ראייה וידיעה לא חיישי' ליה כלל מאחר דאפי' באיכא ב' עדים בדבר אם שניהם לא ראו לפי"ד הרבנים ז"ל גם המרד' אזיל ומודה לס' הרשב"א דלא סגי בעידי ידיעה לבד וליכא למיחש להני קי' כלל דע"כ ל"פ המרד' וחייש להני קי' אלא דוקא בדאיכא א' מהעדים דאית ליה ראייה וידיעה והב' אית ליה ידיעה בלא ראייה אבל אם ב' העדים לא ראו גם המר' מודה כס' הרשב"א דל"ס ביה ידיעה וא"כ במכ"ש היכא דליכא כ"א ע"א וליכא ראיה בודאי הגמור דליכא ביה בית מיחוש להני קי' כלל. והגם דשם כתבו איברא דמדברי הרב"ש בסקי"ב נר' לכאורה דס"ל מר דפליגי גם היכא דב' העדים לא ראו וכו' ולבסוף כתבו האמנם איך שיהיה הדברים באמת דאכתי לא יצאנו מידי ס' וכו' דהאיתא קמן לפי"ד הרב"ש גם דשניהם לא ראו הנתינה סגי בידיעה וכו' וצריכים אנו למיחש לה כיעו"ש. מ"מ לא תברא לנ"ד די"ל דדוקא היכא דאיכא ב' עדים בידיעה בלא ראייה אזי יש לחוש להאי סברא משא"כ היכא דליכא כ"א ע"א בידיעה בלא ראיה. דאעיקרא בקי' בע"א גם שהוא בידיעה וראייה מצד החומרא דוקא הוא דחיישי' להצריכה גט בודאי דאין לחוש חומרא על חומרא ולהצריכה גט וזה ברור לע"ד. ואף אם ימצא איזה סברא דחייש גם להכי מ"מ הא אית לן ריעותא מצד אחר של ההסכמה והפקעת כסף הקי' וכל זה שהארכנו הוא אם נאמר במונח דפיסול של הע"א לא מרע כ"א לנפשיה דוקא דעדותו הו"ל כמאן דליתא ונשאר העד הב' בכשרות עדותו. אכן אם נאמר דע"י פסלות העד הא' בטלה עדות של הב' כדין נמצא א' מהם קא"פ דבטלה כל העדות תו לא צריכין אנו לכ"ז דבלא"ה בטלה כל העדות

והגם דראיתי להרב משנת ר"א די טולידו ז"ל בח"א סי' קל"ג דנסתפק במקום דעדות דע"א איהנייא לן כבי תרי כעדות אשה וכיוצא ובאו ב' והעידו שניהם כא' דמת וקברנוהו ונמצא א' מהם קאו"פ אי אמרי' דזה הדין דנמצא א' מהם קא"פ דבטלה כל העדות ה"ד בעדות דבעי שנים. משא"כ במקום דמהני עדות דע"א אינו נפסל מצד העד הב' או"ד דגם באופ"ז נפסל. ובתחי' למפשט ספיקו הביא לכאורה מדברי הכנה"ג ח"מ סיל"ו ובאה"ע סימ"ב הגב"י אוי"ג דהביא בשם כמה פוס' גדולי האח' דהא דאמרו הרא"ם והסמ"ג דהמקדש בע"א חוששין לקי' ה"ד בע"א כשר ברם היכא דבאו ב' עדים ונמצא א' מהם פסול דבטלה כל העדות אי"ח דהא ליכא גבן אפי' ע"א וכו'. ושוב הביא דברי התשב"ץ ח"א סיק"ל. והמגיה שם הבי"ד המש"ל פ"ד דאישות ה"ו דהביא תשו' הריב"ש דסי' רס"ו ותמה עליו דבנ"ד ליכא אפי' ע"א אפי' למאן דחייש לקי' בע"א דהא קי"ל נמצא א' מהם וכו' עדותם בטילה יע"ש דמתבאר מדבריו דקאי בשיטת גדולי האח' שהביא הכנה"ג דהסכימו דאפי' להרא"ם והסמ"ג דחששו לקי' בע"א אם נמצא א' וכו' בטלה כל העדות. וציין על הקמ"ר שישב לקו' המש"ל בפשי' דבמקום דל"ב צירוף לא נאמר האי כללא ולא זכר תורתן של גדולי האח הנז"ל וכו' ע"ש. גם ראיתי בס' חת"ס חאה"ע סס"י פ"ד בענין עד פסול שהעיד עמו ע"א בקי' לפום מאי דמחמירינן כהסמ"ג בנתקדשה בע"א אם לא הכיר העד הכשר בעד הפסול שהוא פסול אי חשיב דהו"ל כמקדש בע"א או בטלה כל העדות שציין על הש"ך חו"מ סיל"ו סק"ך ע"ש. וע"ע מזה בס' כבוד יו"ט דאנון ז"ל בדרוש א' לנישואין שהאריך בזה יע"ש. דהמתבאר מדבריהם דבפלוגתא מיתנייא אי בעדות קי' שנמצא א' פסול אי