שערי עזרה קסג

בס' קי' בס"ס ואפי' בג' ספיקי כיון דלא יבצר מס' פוס' המחמירים גם בזה זולת היכא דאיכא למיחש לחשש עיגון ובשעת הדחק דאינו יכול לבוא לידי גרושין דאזי יש לסמוך על המקילין להתיר אפי' בס"ס ומכ"ש כשיש תלתא ספיקי ע"ש. ומינה דמכ"ש בנ"ד דאיכא דו"ה ספיקי וצד ריעותא דהקי' היו בלילה ומלבד זה יש חשש עיגון בדבר וכנ"ל דיש להתירה בשופי וליכא בית מיחוש כלל להצריכה גט זהו הנלע"ד להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו עמדי רבנן סבוראי היושבים על מדין ואם אזכה שיעלו דברי לרצון לפני כבוד תורתם אזי אענדם עטרות לי ואהיה להם לסניף וצויי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט

והודעתי הן כתיב כאן שכ"ז כתבתי מבלי שנכנסתי מצד שהיה ערל ביניהם עם הב' אנשים בשעה שקידש וקודם שקידש אמר בסתם לכולם שיהיו עדים בהקי' דהיינו שצירפם יחד להעיד בדבר. יען דלא בא הוא ג"כ עם הב' אנשים לב"ד להעיד. והן עתה ראיתי כתוב אצלי דגם מצד הערל יש ריעותא גדולה יען דצירפם יחד ואמ"ל בסתם לכולם שיהיו עדים בהקי'. והגוי פסול לעדות כמ"ש הרמב"ם פ"ט דה"ע ה"ד ובש"ע ח"מ סיל"ד סי"ט גוי ועבד פסולים לעדות. ונר' דפיסולו הוא מה"ת ועיין בב"י ובתשו' הרשב"ש סיתק"ך. ואף מאן דס"ל דפיסולו מדר' לגבי עדות גו"ק מודו דפסול מדאו' כדמוכח בש"ס גטין ד"ט ע"ב ופרש"י שם מטעם דליתנהו בגו"ק ועיין הרד"ך בית כ"ד חד"ד וכ"כ כנה"ג אה"ע סימ"ב הגה"ט אוכ"ג בשם מוהר"י הלוי ז"ל דגוים פסולי עדות מדאו' נינהו לכ"ע ע"כ. ועיין בס' פנים במשפט סיל"ד או"מ וכיון שכן שהזמינם מקודם וצירפם יחד מסתמא גם הוא כיוין להעיד על גוף המעשה ועיין ב"ח ח"מ סי' ז' מחודש ו' וז"ל דכיון דזימנום ודאי נתכוונו לראותו בתו"ע ע"ש ומוהרש"ך ז"ל ח"א סיכ"ה כתב כיון דהוזמנו הפסולין נמצא דלאסהודי קא אתו ע"ש. ולדעת רש"י ורשב"ם ז"ל בפי"ן דקי"ג דמ"ש בג' דאמ"ל למיחזי אתיתו וכו' היינו בשעת מעשה דאם כיוין להעיד הוייא צירופו עם הכשרים ונתבטל כל העדות וכ"פ הרמב"ם פ"ה דה"ע ועיין פמ"א ח"ב סיח"י וכ"פ בש"ע ח"מ סיל"ו ס"א עדים רבים שנמצא א' מהם קא"פ עדותן בטילה בד"א בזמן שנתכוונו כולן להעיד וכיצד בודקין וכו' דמבואר דעתי דכל דנתכוון בשעת המעשה להעיד פוסל כל העדות. ובתשו' מרן ז"ל סי' יו"ד כתב כיון דהוזמן קרוב להעיד באלו הקי' עם שאר העדים הרי כל העדות בטילה כדתנן מה שנים וכו' ואע"ג דהקרוב לא העיד שנתקדשה מ"מ כיון שלדברי העדים שאומרים שגם בפני זה נתקדשה אימק"ו כיון שהוזמן הקרוב ונתכוון להעיד כדמשמע גבי היכי אמרי' להו לאסהודי אתיתו ע"ש שקיים העדות מטעמים אחרים דלא שייכי לנ"ד. ונמצא לדעת מרן דפסק כן בסתם בטילה כל העדות בנ"ד. ואע"ג דהביא בש"ע ס' הרא"ש ודעי' ג"כ בשם י"א דתרתי בעינן כיוין להעיד ובא לב"ד והעיד. הרי כללא הוא בדברי מרן היכא דכותב סתם וי"א העיקר בדעת מרן כס' הסתם. ועיין בכנה"ג ח"מ ס"ז הגב"י אות יו"ד דהק' דסתר מיניה וביה. והש"ך ז"ל שם סק"ד כבר תירץ קושיא זו דקא"פ שאני ע"ש. מה גם למ"ש הרמב"ן והר"ן בפי"ן שהביא הב"י ח"מ שם דמתבאר דהוזמן להעיד הוי כאילו העיד ואם הוא פסול בטל כל העדות וכו' ע"ש ועיין בהריב"ש סיקס"ח ופסקו מרן בש"ע שם ועי"ש בב"ח ובית אברהם ישראל ד"ד עאו"ג. ועם כן לא פלט מסלע המחלוקת מ"מ נתבאר דגם מצד זה יש ריעותא וספק גדול לספק בו לסברת מאן דס"ל דלא הוי עדות וכלא חשיבי הקי' כלל ודי בזה ואין להאריך יותר: סימן ט'

עוד אירע מעשה שבלילה אחת ראובן וש' ולוי היו יושבים עם בת אחת גדולה יחד וראובן פיתה לש' שיקדש הבת ההיא בפניו ובפני לוי ושהוא ילמדנו נוסח לשון הקי' שצריך שיאמר לה דמקודם זמן גו"ד שנים קידש הוא לבת אחת ויודע הנוסח ושמעון הוא ע"ה גמור ונתפתה לדברי ראובן. וכשראה לוי ד"ש גמר בדעתו לקדשה ושרוצה לעשות כן אז הפך פניו לצד אחר ונתן ידיו על עיניו שלא יראה ולא ישמע את הקי'. ושמעון קידשה בפני ראובן שהוא היה מקרא אותו תיבה בתיבה הנוסח והוצרך ראובן להחזיר לש' הנוסח ב"פ שהוא ע"ה עד שקי' בפניו. ולא ראה לוי נתינת הקי' ומה נתן לה כ"א ששמע באוזניו מאחוריו דברי הקי' מה שאמר לה שלא רצה שיהיו הקי' בפניו כדי שלא יהיה הוא עד בדבר. ואח"כ באו לב"ד להעיד וראובן העיד ששמעון הוציא מטבע כסף מכיסו וקודם נתינה אמ"ל הרי את מקודשת לי בכסף זה כמו"י ושוב קידשה בו. ולוי העיד שלא ראה ולא ידע מה נתן לה וגם אם נתינה היתה מקודם שאמר או אח"כ יען שהפך פניו לצד האחר ונתן ידיו על עיניו כדי שלא יראה ויהיה עד בדבר רק ששמע שאמ"ל הרי את מקודשת לי בכסף זה כמו"י והבת היא מודה בזה אבל עתה עבר עליה רוח קינ'א שאינה רוצה לינשא. ונפשם לשאול הגיעה אם יש ממש בקי' אלו וצריכה גט ממנו או לא יען שראובן העד מקודם זמן גו"ד שנים כשקידש הוא עבר על החרם ונפסל לעדות ובפיסולו הוא עומד עד היום וקי' אלו אין בהם ממש. לכן צריכים אנו לידע כיצד שורת הדין נותנת ושכמ"ה

תשו' הנה כבר נודע מאי דאיכא ספיקות בקי' אלו מצד ההסכמה הקדומה בעירנו אשר הובאה בס' בירך משה גאלאנטי ז"ל סי' ג"ל שהיא בהסכמה וחרם בין על המקדש בין על העדים וגם היא בהפקעת והפקרת כסף הקי' וכמו שכתבתי בתשו' הקודמת בזה שא נא עיניך וראה ואי"צ להאריך עוד כי לקצר אני צריך. והיוצא מהאמור ומדובר בה דלדידן באתרא דידן דאיכא גזירת נח"ש על המקדש ועידיו וכנז"ל לכ"ע מכאן ולהבא הם פסולים לעדות זולת לאיכא מ"ד דעובר על חרם הקהל כשר לעדות כמבואר בתשו' מרן ז"ל הנ"ל ולא פסקו הפוס' ז"ל כוותיה. ולכן העד הא' ראובן דבנ"ד שמזה זמן גו"ד שנים שהוא עבר על ההסכמה וחרם וקידש לבת בלתי רשות ב"ד ונתקיימו הקי' שלו בב"ד עפ"י קבע"ד והצריכו אותה גט וצריך הוא להענש בנידוי וכמ"ש הנדי"ל ז"ל בח"ב חאה"ע ולהתיר לו ומע' הב"ד יצ"ו באו"ז העלימו עיין ממנו שלא להענישו. וא"כ מאותו הקי' ואילך נפסל והוא עדיין עומד בפיסולו עד היום ולא שמענו ולא ראינו שעשה תשו' ע"כ ואדרבא סופו הוכיח על תחי' שעדיין עומד במרדו ולא ניחם על רעתו שהרי במעשה הקי' הנז' דנ"ד הוא שהיה ידו במעל תחי' למורדים מסית ומדיח להמקדש והוא היה מקרא לו נוסח לשון הקי' פעם אחר פעם כמובא בשאלה, אין לך הוראה גדולה מזו דעדיין הוא עומד במרדו ולא שב מרשעו ובפיסולו הוא עומד והו"ל מקדש בפס"ע. והגם דאיכא עוד עד שני שהוא כשר אליבא דמאן דסבי' ליה דמכאן ולהבא הוא נפסל ומרן ז"ל מכללם ומה גם דהוא באקראי וכתבו האח' ז"ל דלא איפליגו רבוותא לא בהוזמנו לכך ולא באקראי עיין בכנה"ג הגב"י אונ"ה ובס' יא"ה או"ג ובס' בירך משה סוסל"ג. ובנ"ד עם דבתחילה קודם שיקדש עברו הדברים ששני עדים אלו הם יהיו עדים בקי' ההם מ"מ זה העד השני הפך פניו לצד אחר ונתן