שערי עזרה קס

עוק"ל במה שראיתי להגאון נו"ב מה"ת חאה"ע סי' ע"ו דהבין בדברי מרן ומוהרא"ן ז"ל בתשובה הנ"ל דהפסול מדר' לא אלים פיסולו לפסול הכשר שעמו ולכן כתב בנדונו דלא נפסל הכשר. וכן חזר ושנה דבריו בד' מ"ב ע"ג ע"ש. דאחהמ"ר דלא כן הוא דמבוארים דברי מרן דדוקא שם בנדונו דהוו חד ותרי ס"ל דלא אלים כחו הפסול מדר' לפסול ב' עדים הכשרים שעמו אפי' אי הוה מסייע. משא"כ אי לא הוה עמו כ"א ע"א דוקא הוה אלים כחו לפוסלו להעד הב' וכנ"ל והוא פשוט ומבואר בדבריו ז"ל

ואגב אביע אומר דהרמב"ם ז"ל בריש ה' אישות בענין קי' כסף כתב דהם מד"ס והה"מ ומרן ז"ל כתבו דד"ס קרי לדבר שהוא מדאו' אלא שאינו מפורש בתו' וקרינן ליה ד"ס כלו' דבר שאילולי קיבלו סופרים פי' לא היינו מפרשים אותו כך ע"כ. והמשכה"ר מער' האל"ף אות צ"ט האריך בדברי הרמב"ם בקי' כסף וקרובי האם דכתב שהם מד"ס ומ"ש הה"מ ומרן ז"ל ע"ש. וכפי הנראה דדברי מרן ז"ל שבתשו' הנ"ל אינם מוסכמים עם דבריו שבכ"מ דשם בתשו' כתב דלדעת הרמב"ם פיסול קורבת האם היא מדר'. ואילו בכ"מ לגבי קי' כסף קאמר שהם מדאו' הגם דקרא אותם מד"ס ולגבי קורבת האם הוק"ל דשאר קרובים אע"ג דאתו בדרשה קרי להו מה"ת ומאי שנא קורבת האם דאתו נמי בדרשה קרי להו מד"ס ותי' דסוב"ר שכל מה שאנו דורשים בפי' הכתוב הוא מדאו' ומה שנדרש באא"ע כיון שפשט הכתוב אינו מורה עליו מיקרי ד"ס ע"כ. וכ' המשכה"ר שם ע"ז נר' דודאי דעתו ז"ל כדעת רבינו דפסול מה"ת אלא דקרי להו ד"ס כמ"ש גבי קי' כס דודאי מד"ת אא"ע הל"מ הוא כמ"ש רש"י בפסחים דכ"ד עכ"ל דלפי"ד אלו הוו דבריו שבכ"מ נגד דבריו שבתשו' ואולי דבריו אלו יש להסכים דברי הכ"מ עם דבריו שבתשו' דס"ל בדעת הרמב"ם דפיסול קורבת האם היא מדר' ושכן מורה שטח לשונו בהכ"מ. אכן לפי"ד המשכה"ר קל"ט וצ"י וכעת לא יכולתי לבוא בארוכה. וע"ע מ"ש המשכה"ר במער' ע' אונ"ט ובמער' ק' אוכ"א

ודע דהגם שכתבנו לעיל דמדברי מרן בתשו' נר' דאם היה ע"א כשר וע"א פסול מדר' היה אלים כחו לפסול העד הב' ומכ"ש כשיהיו הב' עדים פסולין מדר' דהקי' הם בטלים. מ"ש כן הוא אליביה דהרי"ף ז"ל דס"ל דהמקדש בפיסולי עדות מדר' אינה מקו' אכן איהו ז"ל ס"ל דהמקדש בפני הפסולין מדר' ומכ"ש כשע"א מהם דוקא שפסול מדר' לכתחי' יש לחוש להצריכה גט כשלא נישאת עדיין וכמו שכ"כ בב"י סו"ס מ"ב שאחר שהביא דברי הר"י ן' הרא"ש ז"ל כתב דיש לסמוך ע"ז היכא דכבר נישאת. אבל אם לא נישאת עדיין הדין עם החולק להצריכה גט משניהם כדברי הרמב"ם ז"ל ע"כ. וכ"פ בש"ע סי' מ"ב ס"ה דהמקדש בפסולי עדות דר' צריכה גט מספק ע"ש. אכן דבר פשוט הוא דכל מ"ש כן ה"ד היכא דליכא ריעותא אחריתי באופן הקי' כ"א ההיא דקידש בפני הפסולין מדר' אזי צריכה גט לכתחי' מספק לחוש לס' המחמיר. אבל היכא דיש עוד ריעותא אחריתי אזי ליכא למיחש תו כלל להצריכה גט ואפילו לכתחי' שלא נישאת עדיין וז"פ

וכפי"ז בנ"ד יש כמה צדדים להקל דל"ב גט ואין לחוש להקי' כלל מאחר דהע"א הוא קרוב מצד האם דהגם דלדעת הרמב"ם הוייא מדר' מ"מ האיכא ס' שאר הפוס' דס"ל דפיסולו מדאו' ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והו"ל מקדש בלא עדים דאין לחוש להם כלל ואף הרמב"ם ז"ל הא הרשב"ץ ז"ל פי' בדעתו דנקראים כן מד"ס אבל פיסולם מה"ת. והגם דשאר הפוס' לא פי' כן בדבריו מ"מ הא איכא ס' הרי"ף ז"ל דהמקדש בפיסולי דר' אינה מקו' כלל. ועם דרוב הפוס' ומכללם מרן ז"ל דס"ל דהמקדש בפיסולי דר' צריכה גט מ"מ ז"ד לחומרא וה"ד היכא דליכא ריעותא אחריתי אבל כנ"ד דאיכא הסכמה בעיר ופיסול העדים ועל הכל דאיכא הפקעת כסף הקי' והפקרתו בהסכמה תו ליכא למיחש לקי' ההם והבל המה ואפי' לכתחי' מותרת לינשא בלא גט

וכי תשאל מדברי מרן ז"ל בתשו' אה"ע סי' ו' דכתב וז"ל ומה שהיפך הריב"ש ז"ל באותה תשו' להתיר אינו אלא בקהל שהסכימו וכו' אבל בהסכמה שלא יקדשו רק בפני יו"ד לישתקע הדבר וכו' ואפי' בהסכי' להפקיר מעות הקי' כתב הריב"ש למעשה הייתי חוכך להחמיר ולא הייתי סומך על דעתי זה לחומר הענין להוציאה בלא גט אם לא בהס' כל חכמי הגלילות וכו' וכ' הרשב"ץ ז"ל בתקנת הפקעת הקידו' לא נעשה בה מעשה לעולם וכו' ועתה יש להפליא הפו"פ אם הריב"ש לא רצה לסמוך על דעתו להקל למעשה אפילו בהסכמת הפקר מעות הקי' היאך יתלו בוקי סריקי להקל בהסכמה שלא לקדש בלא הפקר וכו' ע"כ. דנר' מדבריו דגם בהפקעת הקי' ס"ל דאין להתירה בל"ג. הא לאו מידי היא חדא דמרן ז"ל שם י"ל דלא גילה דעתו ד"ע דגם בהפקרת הקי' אין להתירה בל"ג כ"א דשם הגדיל המדורה על הרוצה להתירה שם בנ"ד בל"ג והביא דברי הריב"ש דכתב דגם בהפקעת הקי' חוכך להחמיר וכו' והיאך יתלו להקל שלא בהפקעת הקי'. ואילו איהו ז"ל לא גילה דעתו דגם בהפקעת הקי' ס"ל דצריכה גט וכמו שנר' שם בשטח לשונו. וזהו נגד מ"ש הכנה"ג ז"ל בסי' מ"ב שכן הסכמת מרן המחבר ז"ל בתשו' דלע"ד אחר המחי"ר דליתא וכנ"ל. וכ"ר אח"כ לה' שמן המשחה ז"ל בסי' ס"ט שאחר שהאריך בענין הסכמת הפקעת הקי' והבי"ד הפוס' שס"ל דשוב הקי' ההם בטלים הביא עוד דברי מרן ז"ל הלזו וכתב דכל תמיהת מרן על השואל דסמך להקל אפי' בלא הפקר מעות הקי' מכח תשובת הריב"ש דאף בהפקר מעות הקי' לא רצה לסמוך ע"ד להקל וכ"ש בנדון השואל וכו' ואה"נ אי נ"ד היה שהפקי' מעות הקי' בפי' היה כותב כדברי שכתבתי לעיל בס"ד ע"ש הרי דפי' דברי מרן שהוא להגדיל התימה וכו' ולא שגילה ד"ע וכו' כמ"ש בעניותין ואדרבא שהוא ז"ל כתב דאה"נ אי נ"ד היה שהפקעת מעות הקי' בפי' היה כותב כדבריו. אך את זה ק"ל קצת בדבריו שכתב דנדון השואל לא הסכימו אלא לענין הפקעת הקי' ולא הפקירו מעות הקי' דהרואה שם יראה דגם הפקעת הקי' ליכא כ"א שההסכמה שלא יקדשו כ"א בפני ב"ד וברשותם כיעו"ש ואיהו מקודם זה כתב דהרשב"ץ ז"ל שכתב דלא נעשה מעשה מעולם ולא סמכו הראשונים לעשות מעשה אלא בתקנת הפקעת הקי' ולא הפקירו מעות הקידושין וזה מוכרח דאל"ה איך כתב הרשב"ץ דלא נעשה מעשה מעולם והרשב"א ז"ל השיב לענין מעשה כנז"ל עכ"ל. באופן שדבריו הם תמוהים קצת וצ"י. באופן דמרן ז"ל לא גילה דעתו דס"ל גם בהפקרת כסף הקי' צריכה גט וכנז"ל. ועוד דאף שנרצה לומר דמאחר שהביא דברי הריב"ש דחוכך להחמיר למעשה ודברי הרשב"ץ דכתב דלא סמכו לעשות בה מעשה מסתמא גם הוא מרן ז"ל ס"לה. מ"מ מצד החומרא הוא דמצריכים גט ולא מעיקר דינא דמעיקר הדין בהפקרת מעות הקי' אי"צ גט כלל דהפקר בד"ה כמ"ש הריב"ש ז"ל דמצד חומרא בעלמא הוא דמצריכנא גט. וא"כ אהנייא לן דהיכא דליכא בהדי הפקעת כסף הקי' ריעותא וספיקא אחרת אזי גם מאן דמחמיר חומרא הנ"ל מודה דשוב ל"ח לאותן הקי' כלל כיון דלא הצריכו