שערי עזרה קנט

מ"ג וח"ב סי ע"ד. והגם דכתב שם בשם מוהרש"ך ח"א סי' ג' ומ"ז דאפילו תימא דיש לחוש לסברת הרמב"ם ופיסולייהו מדר' וגם לס' מי שאומר דהמקדש בפיסולי עד"ר צריכה גט. בדין מרומה דיש לחוש שמא לא נתקדשה לכ"ע אי"צ גט כ"ש אם נחוש לס' הרשב"ץ ז"ל דאפילו לדעת הרמב"ם פיסולייהו מדאו' ע"כ. נראה דזה שכתב הרב כן שם הוא לרווחא דמילתא לומר דשם בנ"ד דהוי דין מרומה פשיטא דלכ"ע אי"צ גט. ולעולם דלדינא איהו ס"ל דאין לחוש לס' הרמב"ם וראיה לזה שכתבה בל' ואפי' תימא וכו'. וגם דבח"ב סי' ר"ך כתב בפי' דלית דחש לס' הרמב"ם כו"ע. ואם נאמר דמ"ש בח"א לדינא קאמר דליכא להתיר כ"א דוקא היכא דהוי דימ"ר אבל היכא דלא הוי דימ"ר חיישי' לס' הרמב"ם דהוי דר' ולס' מי שאומר דהמקדש בפיסולי עד"ר צריכה גט א"כ הוו דבריו סתראי נינהו דבח"ב סי' ר"ך כתב דלית דחש לס' הרמב"ם כו"ע והכנה"ג לא העיר עליו מזה כלל, א"ו מוכר"ל כדכתי' דלרווחא דמילתא שם בנדונו הוא דקאמר הכי וכנ"ל. גם מוהרח"ש ז"ל כתב בדרך זה והבי"ד הכנה"ג שם דהמקדש בפני קרובים מן האם אין לחוש לקדושיו ואפי' למי שירצה להחמיר בנד"ז שהדברים נר' מכמה צדדים שהכל שקר וגם העדים עברו על חרם הקהל וגם נתקבל העדות באונס והיה דימ"ר ולא נעשה דו"ח ועוד ריעותות אחרות לכ"ע אין לחוש לקי' כלל ע"כ. הרי כמ"ש דלרווחא דמילתא קאמר דאפי' מי שירצה להחמיר וכו' אבל לדינא איהו ס"ל דליכא חששא בקי' כן ג"כ אנו נאמר בדעת מוהרש"ך ז"ל. אכן לא אכחד דשם סיים הכנה"ג והרש"ך ח"א סי' מ"ז חשש להחמיר כשאין לחוש שהקי' מרומה ע"כ. ולפי"ז הוו דברי מוהרש"ך ז"ל סותרים זא"ז ולא ידענא מדוע הכנה"ג לא העיר מזה וספרי מוהרש"ך ז"ל אינם מצויים תח"י לראות הדברים בשורשן ואם בח"ב הדר ביה ממ"ש בח"א סי' מ"ז לא הי"ל להכנה"ג ז"ל אחר שהביא לדברי מוהרח"ש ז"ל לכתוב והרש"ך ח"א סימ"ז חשש להחמיר וכו'. ואולי דהכנה"ג ז"ל בראותו הדברים בשורשן כן נר' לו דעדין בס' הא' דח"א הוא עומד. גם הפ"מ ז"ל בח"א סי' כ"ט הביא דברי הרמב"ם ושמוהרש"ך ח"א סימ"ז חש להחמיר מהא דהרמב"ם וצידד בתחילה להקל ובסוף לא מלאו לבו להחליט להתיר בלתי אם נועדו ב' מהמורים דפקיעי להתיר גם ה' תומ"י סיתי"ג החזיק כדברי הרמב"ם דכונתו היא דפיסול קורבת האם היא מד"ס ודלא כהרשב"ץ ז"ל שפי' בכונתו דס"ל לענין פיסול הם מה"ת. והביא סרכין תלתא מוהרשד"ם ומוהרי"א ומוהרח"ש ז"ל כחדא הסכימו לבטל עדות קי' ע"י עדים דאית להו קורבה מצד האם או מחמת אישות מחמת ס"ס ס' שכונת הרמב"ם כהרשב"ץ ואת"ל דפיסולם מד"ס ס' אי הלכה כמותו או כרבים החולקים עליו. ועוד אף את"ל דדעת הרמב"ם היא בכל גוונא אמרה ואף במונח דה' כמותו דילמא ה' כהרי"ף ודעי' דהמקדש בפסולי עד"ר אין חוששין לקדושיו ואי"צ גט כלל. וגם מוהר"ר בצלאל ז"ל החזיק בס' הרשב"ץ בכונת דברי הרמב"ם ושזו היא דעת הה"מ ז"ל יעו"ש. ובריא דאף מוהרש"ך ז"ל אם היה רואה דברי מוהרשד"ם ומוהרי"א ז"ל שכתבו על נ"ד בעצמו והעלו להקל שגם הוא היה מחליט מאמרו להקל וכמש"כ בהדייא בסוף תשו' ועפי"ז כתב הפ"מ ז"ל דבנדונו כיון דהע"א י"ל קורבה מצד האם עם המתקדשת עדותו בטלה כהרבנים הנ"ל דהעלו להקל עש"ב. גם בח"ב סי' ד' חזר וכתב כן וכ"ע דמטעם ס"ס יש להתיר ואף למ"ד דלאו כל ס"ס לקולא ומה גם בקולא דא"א. מ"מ בג' ספיקות וב' מהם מתהפכים יודה ודאי להקל ע"ש. ונר' דלא שלטו מאו"ע במ"ש מוהרש"ך בח"ב סיר"ך דליכא למיחש לס' הרמב"ם וכו' והראיה דבשני המקומות לא הזכירם ואילו ראה אותם היה מחליט מאמרו ביותר לומר דאחר ראותו דברי מהרשד"ם ומוהרי"א ז"ל גם הוא נצטרף עמהם להקל בהחלט

אשר מהאמור יוצא דלדעת רוב הפוס' ומרן ז"ל מכללם דקורבת האם היא פיסולא מדאו' א"כ בטלה כל העדות ולא חשיב קי' כלל וכמ"ש מרן ז"ל כן בפי' בתשו' סי' ב' וז"ל ועוד דמקדש בע"א שאמרו הסמ"ג והמרדכי ז"ל היינו במקדש בע"א לבדו אבל היכא שנמצא האחד פסול עדותן בטילה וכ"כ ר"י בשם הר"מ המקדש בפני ב' עדים והא' מהם קרוב מתירים אותה לינשא לכתחי' בלא גט ע"כ. ומדבריו ז"ל בתשו' סי' יו"ד משמע דגם דהוי פיסול ע"א מד"ס הוא פוסל ומבטל עדות העד הב'. שכן בנדונו שם שהיו ג"ע והב' מעידים שנתקדשה והשלישי אומר שלא נתקדשה והוא קרוב מצד האם כתב דלכאורה היה נ"ל דאין בית מיחוש בקי' אלו מכמה טעמים חדא דכיון דהוזמן הקרוב להעיד עם שאר העדים הרי כל העדות בטלה כדתנן מה שנים וכו' ואף להרמב"ם וקצת גאונים דקרוב מצד האם אין פיסולו אלא מד"ס. הא כתב הרי"ף ז"ל בתשו' דאי"ח לקדושיו וכ"כ קצת הגאו' והעיטור ז"ל וכו' מיהו כד מעיינינן שפיר דכל הנ"מ דס"ד לית בהו מששא כלל דאפי' למ"ד דקרוב מצד האם פסול מד"ת. הכא כיון דעד זה לא סייע עם האחרים לקיים הדבר אין העדות בטלה וכו' דפשטיה דקרא במקיימי דבר הכתוב מדבר ולא במכחישי דבר וכו' וכו' נמצא שאין עד הקרוב הזה מבטל עדות שאר העדים לכ"ע. לדעת הסוברים שקורבתו מה"ת מפני שלא סייע עמהם בעדות ובמקיימי דבר הכתוב מדבר. ולדעת הסוברים שאין פיסולו אלא מד"ס אפי' היה מסייע עמהם בעדות כיון דחד ותרי נינהו תתקיים העדות בשנים דלא אלים כולי האי הפסול מדבריהם לפסול ב' עדים כשרים שראו עמו וכו' עש"ב הרי מבואר בדבריו שגם דהעד הא' פיסולו מד"ס אם לא היו עדים בדבר כ"א אלו הב' עדים הוא פוסלו להעד הב' אם היה מסייע עמו דדוקא שם בנדונו דהיו חד ותרי קאמר דלא אלים כחו הפסול מדבריהם לפסול שנים הכשרים ותתקיים העדות בשנים הכשרים. משא"כ היכא דליכא אלא תרי וחד מנייהו קרוב מד"ס והוא מסייע פוסל את העד הב' שעמו

אשר מזה תם אני במ"ש ה' שמחת יו"ט סי' ע"ה בתחי' התשו' וז"ל וגם מטעם דהעד הא' הוא ראשון בשני עם המתקדשת מצד האם ואם בנ"ד המתקדשת אינה מודה בקי' ומכחשת בהם מטע"ז נמי לבד אין לחוש כלל לקי' אלו דכיון דהעד הא' הוא פסול מדאו' אין כאן כ"א עד א' בהכחשה וכבר כתב מורם ז"ל בא"ה סימ"ב דאפי' למאן דחייש לע"א ע"א בהכחשה ל"ח זה היה נר' לכאורה ע"כ. דאחהמ"ר ק"ל ע"ד דלפי מונח זה דהע"א הוא פסול מדאו' א"כ לא יש כאן עדות כלל אפי' של ע"א דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפי' שלא היתה היא מכחשת. ואפי' דלא היה פיסולו אלא מד"ס הוא פוסל העד הב' שעמו כדמשמע, מדברי מרן ז"ל בת דסי' יו"ד וכנ"ל. מכ"ש דהשתא הכא עדיין לא נכנס הז"ל בסלע המחלוקת בענין קורבת האם אי הוי מד"ס והוא כותב הכא דהוא פסול מדאו' א"כ מה זה שכתב דאם היא מכחשת אי"כ כ"א ע"א בהכחשה וכו' מאחר דאיכא פשיטות יותר וה"מ דבטלה כל העדות דעדות שבטלה מקצתה וכו'. ועם שדבריו אלו הם בדרך לכאורה ולא קיימי לבסוף עכ"ז לא הו"ל לכתוב כדברים אלו וצ"י. וע' בהמש"ל ז"ל בה' אישות פ"ד ה"ו שהק' על הריב"ש ז"ל סי' רס"ג כדרך קושיין הנ"ל על השיו"ט והצ"ע ע"ש: