שערי עזרה טז

בקונט' וכ"כ הר"ן א"כ בלא"ה אין ראיה מכאן ע"כ

והפר"ח ז"ל בסי' תרצ"ו הקשה דלשנוייא קמא דגמ' היכי הוה מצי"ל דהוי כיו"ט ואסור במלאכה והא תנן היה כותבה וכו' ואמרי' עלה בירוש' הדא אמרה שהוא מותר במלאכה וי"ל דההיא איכא לאוקמא לבני הכפרים המקדימין ליום הכניסה דאעפ"י שקורין את המגי' מותרין לעשות מלאכה ביום קריאתן ע"כ. וה' קו"א בח"ב חאו"ח סי' כ"ט הק' עליו דהרי בירוש' אמרו תיפתר בי"ד לבני כרכין. ולמה לא תי' תי' הירוש' גם הק' שם על האו"ח דאוקמא בדליכא אחריתי וכו' דלמה הוצרך לזה דהא בירוש' דוחה בסגנון אחר ושוב ציין על ס' שונה הלכות שהק' על הפר"ח כן וכתב עליו דמה שישב אינו מן הישוב ע"ש. וגם בספרו דס"א הוק"ל כן ע"ש. והנה מה שהוק"ל ע"ד האו"ח גם הקה"ע ז"ל הק' כן ע"ד הכל בו וכנ"ל ונודע דרוב דבריו הם מס' או"ח. ומה שהוק"ל ע"ד הפר"ח אנכי בעוניי תירצתי לזה דכו' הפר"ח הוא להק' דלשנוייא קמא דס"ל דהוי כיו"ט ואסור במלאכה מדינא וגם ס"ל לאסור של זב"ז דבני י"ד אסורים בי"ד וט"ו ובני ט"ו אסורים גם בי"ד במלאכה מדינא דהוי כיו"ט והא תנן היה כותבה וכו' ובירוש' בעו למידק מינה דמותר במלאכה. ולשינוייא קמא דס"ל דהוי כיו"ט ובני הכפרים והכרכין אסורין בב' הימים היאך מיתוקם דברי המשנה שאמרה היה כותבה דנר' מזה דמותר ולא אפשר ליה לתרץ כתירוץ הירוש' בי"ד לבני כרכין מאחר דלשנויא קמא ס"ל לאסור של זב"ז במלאכה ובלא"ה בני הכרכין הם אסורין במלאכה בי"ד וט"ו ולכן הוצרך לתרץ ולאוקמא בבני הכפרין המקדימין וכו'. ושו"ר בדברי ה' שונ"ה ז"ל שנתכונתי לדעתו ז"ל בזה ולע"ד דישוב נכון הוא. ומ"ש עו"ש השונ"ה ז"ל דאין להק' על הירוש' דאמאי הוכרח לאוקומא בי"ד לכרכין לוקמה בט"ו ואפי"ה שרי למיכתב כדאמרי' לענין סתו"מ בחוה"מ דכי לית ליה שרי והאריך לישב לזה עש"ב. מלבד דנר' מדבריו בהישוב שיישב דנעלם מיניה דברי האו"ח והכל בו כמ"ש הקו"א ז"ל גם נעלם מיניה דמר דברי התה"ד דכתב ע"ד הירוש' דמאי הוכחה היא וכו' וכנ"ל. ושו"ר להגאון חיד"א ז"ל בברכ"י סי' תרצ"ו שהק' על הפר"ח ז"ל בהרחבת לשון יותר. ואח"כ הביא עוד מ"ש בס' תניא סו"ס מ"א וכתב עליו דאף דדחי לה מ"מ לפי האמת דבירוש' פ"ק אסיק דמותר במלאכה א"כ ההוא דחויא דדחי להאי ילפותא מדתנן היה כותבה וכו' ליתא ומש"ה בס' תניא מייתי דבירוש' יליף מדתנן וכו' דמותר במלאכה ע"כ. ולפום ריהטא נר' דכפי"ד אלו תתישב הקושיא שהק' הקו"א ז"ל על הפר"ח ז"ל וכיעו"ש

ולא אחשוך פי דבתחילת דברי הקו"א ז"ל שם הוק"ל אני הדל במ"ש הנה קי"ל לאסור של זב"ז דהיינו דבני י"ד אסורים במלאכה בב' הימים ובני ט"ו בב' הימים כך פירשו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ז"ל והוק"ל על פירש"י דתענית דח"י שמפרש לאסור של זב"ז וכו' דמה זה דקאמר דקי"ל לאסור במלאכה בב' הימים וכו' עי"ש. דאדרבא לא קי"ל הכי ולא כן פי' הרי"ף וכו' לענין מלאכה כ"א לענין איסור הספד ותענית. ואם כונתו היא למ"ש בש"ס מעיקרא לא הול"ל כלשון זה הנה קי"ל לאסור וכו' וגם ליכא מהקושי ע"ד רש"י ז"ל דהוא מפרש כפי המסקנא. ודבריו הם מן המתמיהים וצ"י. גם מה שהוק"ל בדברי רש"י ז"ל לא ראיתי בדברי רש"י ז"ל שכתב כן לענין איסור מלאכה כיעו"ש

וראיתי לה' שמחת יו"ט ז"ל בד' קס"ו סוע"ב דהביא לדברי הריטב"א ז"ל בכ"י לחי' שבת דנר' מדבריו דס"ל לחלק בין היכא דהדבר איהו גופיה עבירה כגון גזל לדבר שאין גופיה עבירה כגון מוציא מצה מרה"י לרה"ר דזה מיקרי עובר עבירה וכו' והק' עליו מדאמרו בירוש' פ"ק דמגי' היה כותבה יכו' אם כיוין לבו יצא הד"א שהוא מותר בעשיית מלאכה. דצריך להבין דהא מתני' דיעבד קתני דאם כיוין לבו יצא וא"כ מנ"ל דמותר במלאכה הא י"ל עבר וכתבה באיסור אם כיוין לבו יצא דאיסורא דעבד עבד ועכצ"ל דהכי מייתי דכיון דעבד איסורא בכתיבתה אמאי יצא בדיעבד כיון דהויא מצוה הבב"ע ואם איתא דכל דאין גופה עבירה אלא דאיהו עבר עבירה לא חשיב מהבב"ע ה"נ לא חשיב מהבב"ע כיון דאין גופה עבירה ואילו היה כותבה קודם פורים בהיתר היתה ונמצא דהוא עביד עבירה ומאי ראיה מייתי דמותר במלאכה עכ"ד יעו"ש. ואחהמ"ר מעצה"ק לע"ד ל"ק דהן אמת דמ"ש אם כיוין לבו יצא הוא דיעבד קתני ברם מה שרצו בירוש' לדייק דמותר במלאכה הוא ממ"ש היה כותבה דלשון זה מורה דלכתחילה קאמר דאי לא"ה היל"ל אם כתבה וכיוין לבו יצא דאז היה משמע לומר דהכל עושה בדיעבד אם עבר וכתבה באיסור וכיוין לבו יצא וממ"ש היה כותבה מוכח דאפי' לכתחי' קאמר ומזה הוא דדייק בירוש' דמותר במלאכה. וכן נר' מדברי הכל בו והתה"ד ז"ל דמפרשי דיוק הירוש' בהכי וכנז"ל

נחזור לעיקר הדברות במ"ש הרב"ד בענין נפ"א בט"ו אייר והקשינו בעניותין ע"ד דזה אינו נכנס בכלל ספק וגם תמהנו על שאר גדולי הפוס' במ"ש על ענין י"ד וט"ו דלמה אין עושין שניהם מספק וכו' דזה ג"כ אינו נכנס בכלל ספק וכנז"ל. הנה יש חוזק לדברינו אלה מדברי הגמ' בר"ה דכ"א אמר ר"ן כל ספיקא לקמיה שדינן למימרא דחמיסר ושיתסר עבדינן ארביסר לא עבדינן וליעביד נמי ארביסר דילמא חסרוה לאב וחסרוה לאלול תרי ירחי חסירי קלא אית להו. וע"ש בפירש"י ז"ל ובד"ה תרי ירחי חסירי קלא אית להו כתב דטבת חסרו ממ"נ כסדר הלבנה א' מלא וא' חסר ואם איתא דחסרוהו לשבט כבר יצא הקול לפני הפסח וכו' וכן בתשרי וכו' ע"ש. ועיין בהגהות ר"י ברלין ז"ל מ"ש בזה על דברי הש"ס שם. הרי מדברי הש"ס מוכח דבחדש שהוא ב' ימים ר"ח ליכא לספוקי דליעביד ב' ימים מספק מאחר דכל ספיקא לקמיה שדינן דוקא ואיהו ב' ימים ר"ח. שוב הראני ידי"ן ואו"ע חתני החה"ש ח"ר אליאו יצ"ו שהרב זכרון יוסף בא"ח סי' י"ח ע"ד האגודה דפ"ק דמגילה שהבי"ד ראבי"ה שהק' אמאי לא קרינן מס' בי"ד וט"ו וכו' כתב עליו דהקושיא היא פליאה שהרי לא שייך ס' זה אלא לענין ג' רגלים ור"ה וכו' ע"ש דתורף קושייתו היא כקושיין בעניותין לעיל. ושם בסי' י"ט כתב הגאון מוהרר"ש ז"ל ע"ז שפיר קאמר מר בתירוצו וקורא אני עליו שפתים ישק מד"ן. אבל יש לעיין בפירש"י וכו' ואעפי"כ לא נדחה תי' כת"ר דכיון דליתא בכל שנה אין לקבוע ב' ימים. מיהו לפי דברינו הרווחנו דלא נשוייה לראבי"ה כטועה עכ"ל יע"ש: סימן ז'

ס"ת. לכרוע נגד הס"ת אם יש חששא בזה. עיין להחיד"א ז"ל בס"ה ברכ"י או"ח סי' קל"ד או"ג שהאריך בזה וכתב דברי הריא"ז ז"ל שנר' דעתו לאסור איסר הכריעה ושהכנה"ג בשיירי יו"ד הבי"ד וכתב דלא ראה נזהרין בזה ומוהרע"י ז"ל היה נזהר בזה. ושם בברכ"י הרגיש עליהם ממ"ס פי"ד דאמרו מצוה לכל האנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה וכו' ומדברי הרמב"ן ז"ל בביאורו לתורה פ' תבוא דהביא דברי המ"ס