שערי עזרה טו

תוסיף דהא זימניה הוא אי מיתרמייא ליה מבני מוקפין חומה והיה יכול להוציאם י"ח ודוקא משום איסור מלאכה נהוג ב' ימים ואנן בקאינן בקביעא דירחא ובקריאת מגילה לא נהוג ע"כ. והפר"ח ז"ל בסי' תרפ"ח תירץ לזה דהויא ספיקא בדרבנן ולא תקון וסיים ואפי' תימא דדברי קבלה כד"ת דמי כבר תי' המרדכי דכיון דאנן בקאינן בקב"ד וכתיב ולא יעבור לא עבדינן ע"כ. והרד"א ז"ל בסדר תפילת פורים הביא בשם בעל משמרת המועדות שכתב מפני מה אין אנו קורין שני ימים מגילה מספק וי"ל מפני שאינה מן התורה אלא מדב"ק והם אמרו לעשות יום אחד והם אמרו חשבון המולדות. ועוד י"ל כי לא יעבור כתיב וכיון שעיר שדינה לקרות ביום י"ד אין לה לקרות ביום ט"ו כ"ש הקורים בט"ו אין להם לקרות בי"ו משום לא יעבור. ועוד י"ל ממה נפשך הוא יוצא י"ח אם היום י"ד כבר יצא וגם י"ג ה"נ דיצא כיון שקראה ע"כ יעו"ש בדבריהם. ואנא עבדא בהורמנותייהו דרבנן תקיפי אחהמ"ר אמינא דמאחר דחדש אדר עכשיו עושים ר"ח שלו שני ימים ומנין החדש הוא מיום הב' תו אינו נכנס בכלל ספק לעשות ב' ימים י"ד וט"ו משום ספיקא דיומא וכנ"ל ואין מן הצורך עוד להתירוצים הנ"ל

ועיין בס' שולחן גבוה בסי' הנ"ל שהבי"ד המרדכי הנ"ל ודברי הרד"א ז"ל ושוב כ' דהלבוש כתב דהאידנא הכל צופים למקרא מגי' בקביעות הפסח ויבואו לעשות הפסח אם תקדים קריאתה לסוף ל"י של קריאה ונמצאו אוכלים חמץ בימים אחרו' ש"פ הילכך אין קורין אותה אלא או בי"ד או בט"ו האי כדיניה והאי כדיניה. וכתב עליו שדבריו אלה הם דברי הש"ס בריש מגילה ופירש"י שם. ושוב כתב דהאמת יורה דרכו דדוקא במילי דאוריתא תקנו חכמים על הספק אבל במילי דרבנן לא תקנו על ספיקו הילכך אין קורין על הספק אלא בזמנה דאנן בקאינן בקביעא כמ"ש המרדכי הנ"ל לחד תירוצא ותירוץ זה עשה בעל הפר"ח עיקר עכ"ל

ודבריו ז"ל שגבו ממני דנר' מדבריו שמבין בהלביש ז"ל שהוא בא לתרץ קו' המרדכי והרד"א ז"ל דלמה אין אנו קורין שני ימים מגילה מספק. והריאה יראה בדברי הלבוש שלא נכנס בענין זה כלל כ"א דלמה בזה"ז אין קורין בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו כמו בזמן הבית וע"ז כתב כדי שלא יבואו לטעות בימי פסח ויאכלו בימים האח' חמץ לכן אין עושין בזמה"ז כ"א יום י"ד או ט"ו ע"ש. וא"כ מהו זה שכתב דברי הלבוש אחר שהבי"ד המרדכי והרד"א ושוב כתב דהאמת יורה דרכו וכו' גם מה שהבין בדברי המרדכי שהם שני תירוצים אחהמ"ר לבבי לא כן יחשוב כ"א שהוא תי' א' דאיכא משום לא יעבור ואעפ"י שקראו כבר איכא איסורא בעלמא משום בל תוסיף והוק"ל ע"ז דליכא ב"ת הואיל ולאו זמן קריאה הוא ותי' ע"ז דמיהו איסורא איכא הואיל ומכוין וכו'. ועו"כ א"נ יש כאן ב"ת דהא זימניה הוא אי מיתרמיא ליה בני מוקפין להוציאם י"ח והו"ל זימניה ודוקא משום איסור מלאכה נהוג ב' ימים וכו' זת"ד תירוצו כאשר יראה המעין שם בדבריו

ובעיקר דברי המרדכי שכתב ודוקא משום איסור מלאכה נהוג שני ימים. אנכי הפעוט לא ירדתי לסוף כונתו בזה דאם כונ' היא לומר דבני עירות העושים ביום י"ד שהם אסורים במלאכה בי"ד וט"ו. קשה שהרי בגמ' ד' ה' ע"ב אמרו שם בפי' דמלאכה לא נאסר כ"א ביומו ביום אחד ותו לא ודוקא היכא דנהוג איסור ביומיה דוקא. אבל איסור מלאכה דנהוג בשני הימים לבני עיירות וכרכים לא נמצא זה כלל. והרד"א ז"ל כתב דהנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בט"ו ג"כ והבי"ד הד"מ ז"ל. ואין להביא ראיה מהם לאסור גם להאנשים לאסור להם מלאכה בב' הימים דנודע שהנשים בכל דהו ניח"ל ליבטל ממלאכה וראיה לזה ממ"ש הרד"א ז"ל שם דבשנה מעוברת בי"ד וט"ו מאדר הראשו' מתפללים כמו ביום ב' של פורים שאמרנו וגם הנשים נוהגות שלא לעשות בהם מלאכה ע"ש. ואינו עולה על הדעת וגם לא אמרו אדם מעולם שגם האנשים הם אסורים במלאכה בי"ד וט"ו של אדר הראשון ומינה ג"כ בשאר השנים שנוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה גם בט"ו אין למילף מהם גם לאנשים לאסור להם מלאכה גם בט"ו. ובמוהרי"ל בה' פורים כתב וז"ל אמר מוהר"ש למ"ד שלא לעשות מלאכה בפורים אסור ג"כ לכתוב בב' ימי פורים דהוי נמי מלאכה ומוהר"י סג"ל היה כותב תשו' על שנשאל אליו וכותבם על הסעודה של פורים כשישב בשולחן ע"כ. ואפשר דדברי מוהר"ש ז"ל הוא למקומות שמספק"ל ועושים ב' ימים מספק ונוהגים איסור במלאכה

וראיתי להתה"ד ז"ל בסי' קי"ב שהתיר בתפירות וציורים לצורך שמחה בפורים ממ"ש בג' באתריה דר' נהוג איסור ורבי נטע נטיעה של שמחה אלמא אפי' מלאכה גמורה לשמחה מותר. והוק"ל מדברי אשר"י פ"ב דמגילה דמייתי ירוש' אהא דתנן היה כותבה ודורשה הדא אמרה דפורים מותר בעשיית מלאכה פי' מדשרי לכתוב המגילה ומאי הוכחה היא זו דילמא משום דמלאכת שמחה היא כתיבת המגילה וכו'. ויישב דלא בעי לאורויי אלא שלא קיבלו עליהם יו"ט ממש דאי הוה יו"ט ממש הוה איסור לכתוב יעו"ש. ובודאי דלא שלטו מאו"ע דהתה"ד ז"ל בעיקר דברי התלמוד ירוש' בשורשם דשם אח"כ אמרו נימא בי"ד לבני כרכים ר"ל שחל פורים שלהם בשבת ומקדימין וקורין בי"ד שאין המלאכה אסור אלא פורים בזמנו. ולפי אוקמתא דהירוש' נר' דס"ל דפורים בזמנו אסור במלאכה ואוקמתא דידיה לא מיתוקמא שפיר. ושם בירוש' בפ"א ה"א אמרו דנטע הוא פליג עמ"ש רשב"ן דיו"ט מכאן שאסור בעשיית מלאכה ע"ש. וגם בתלמוד דידן כתבו דאינו אסור מדינא כ"א מתורת מנהג ובזמנו וכ"כ הר"ן ז"ל בפ"ב שהבי"ד הירוש' היה כותבה וכו' בי"ד בכרכים. וסיים ומהא משמע דאפי' נימא דפורים אסור בעשיית מלאכה אם חל ט"ו בשבת שהכרכים מקדימין לי"ד שהם מותרים במלאכה דלא נאסר במלאכה למאן דאית ליה הכי שהוא אסור כבפ"ק בג' אלא בזמנו ואעפ"י שי"ד זמן קריאה לכל היא. ואיצ"ל לבני הכפרים המקדימין ליום הכניסה שהן מותרין וכו' והא דנקט בירוש' בני כרכין הקורין בי"ד לרבותא נקטיה אעפ"י שהוא זמן קריאה לכל וכו' ומכאן יש ללמוד לדידן דתלוי במנהגא דאפי' באתרא דנהיגי איסורא במקדימין לא מיתסר בסתמא עכ"ל. ואנכי הפעוט יש לי ללמוד בתחי' לשונו כאילו היא אוקמתא חדשה מדידיה כמו שכן נראה מהמשך לשונו והלא דברי הירוש' הם בהכי וכמ"ש הוא ג"כ עצמו בסוף והא דנקט בירוש' ני כרכין וכו' לרבותא וכו' ולא הי"ל לכתוב כן בתחי' לשונו כאילו הוא מדידיה דבר חדש וי"ל. גם בכל בו ה' פורים כתב אעפ"י שאמרנו יו"ט לא קבלו עלייהו כלו' איסור עשיית מלאכה מ"מ אח"כ נתקבל במנהג ומנדין העובר ועושה מלאכה בפורים. והירוש' מוכיח דמותר במלאכה מדאמר היה כותבה וזה נוכל לדחות שזה אפשר בשעת הדחק שלא הי"ל מגילה אחרת לקרות עד שיכתבנה וכו'. ועוד כתב שם בסוף וכבר כתבנו למעלה שאסורין בעשיית מלאכה בקבלת מנהג ע"כ ישראל מעלה שאסורין בעשיית מלאכה בקבלת מנהג ע"כ ישראל ואין לזלזל וכו' ואין איסור מלאכה רק לבני יומן ולאותן שהקדימו לקרות שאסורין ביום י"ד ע"כ. ועין בס' קה"ע דהק' ע"ד במאי דאוקים להירוש' בשעת הדחק וכו' דמהו הלחן הגדול הזה דהא אסיקנא דאיירי בכרכים וכמו שפי'