שערי עזרה קנח

שכתב דלק"מ ועיין שמחת יו"ט סי' ה' דכ"ג מגיד מראשית ל"ה ע"ב מים רבים סי' דה"ו כנה"ג אה"ע סי' א' אות פ"א וקי"ח אות קי"ו ע"כ

אשר כפי כ"ה ומדובר לעיל לפי הסכמת פוס' האח' בנ"ד שהיא עדין עומדת במרדה גם אחר היב"ח בטענת מ"ע ובלי שום אמתלא אבל אחר שלימדוה היא משתמטת מלקבל גיטה עד שירצה אותה ברצי כסף גם מצד השבו' שנשבע שלא ישא אא"ע אין להחמיר עליו ומתירים לו שישא אא"ע או שיגרשנה בע"כ דאי לא"ה הוי כנוקטי בכובסיה עד דישלח לגלימיה מאחר דהוא רוצה לילך ומקבל עליו כפי מה שיעלה הדין ויש מהפוס' דס"ל דאיכא מצוה לסייע הבעל בזה וכנז"ל. ועצהי"ט יתירו לו ג' את שבו' כדי למהר ליש"א אחרת לשבר את יצרו ולקיים מצות פ"ו. זהו מה שעלתה מצודתי כפי דברי הפוס' המוצגים לפניך ראשונים ואח' וציי"מ וימ"ן הנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט

א. בענין שבועת החתן וכותבים בכתו' בל' זה ולא ישא אא"ע בחייה אא"כ שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה זש"ק. אם איש ואשה זכו להעמיד תולדות בבחרותם תיכף לנישואין והי"ל בן ובת והם קיימים ואח"כ שהתה י"ש ולא ילדה והבעל רוצה לישא אא"ע כפי התנאי. והאשה טוענת זה התנאי היה אם לא ילדתי לך זש"ק ולא קיימת פו"ר אבל אני ילדתי לך והילדים אשר חנן אלד'ים בני הנעורים כנטיעים מגודלים. והבעל טוען אני רוצה לקיים מצות ולערב אל תנח ידך. נר' שהדין עם האשה וכו' החיד"א ז"ל בס' ח"ש ח"ב סי' ל"ח אומ"ח ע"ש. ולא זכר ש"ר דהרדב"ז ז"ל בסי' אלף שס"ה דפסק כמותו כבר הבי"ד מוהריק"ש ז"ל בס' ע"ל סי' קנ"ד ופליג עליה וס"ל דכל שלא ילדה תו"ז י"ש ולד ש"ק אפי' היו לה אלף בנים ובנות מקודם יכול ליש"א עליה. ואם ילדה תו"ז ולד ש"ק אפי' לא קיים עדין מפ"ו אסור ליש"א עליה מפני שבועתו דחיילא עד שיגרשנה ושכן עמא דבר במצרים וכ' וסמך על סברתו הוא וחביריו ז"ל יעו"ש. וכבר מאריה דאתרין ה"ה כמוהרא"י ז"ל השיג בזה ג"כ על גליון ס' ח"ש בקיצור. וה' באר מ"ח מוצירי חאה"ע סי' ב' כתב דלענין שכותבים אא"כ שהתה י"ש ולא ילדה פשט"ל דהכל תלוי בשהיית י"ש בין י"ל בנים ממנה בין אי"ל הוחלה שבועתו דכל אדם רוצה לקיים מצות בוראו וכו' וז"פ ע"ש. וכתב כן בפשיטות מדנפשיה ולא זכר מדברי הרדב"ז ומוהריק"ש ז"ל הנ"ל: סי' ח'

שאלה ראובן שבלילה אחת היה הוא ושני אנשים ישר' וערל אחד ונערה ישר' יושבים כאחד ורצה לקדשה בפניהם ואמ"ל בסתם לכולם שיהיו עדים קידושין הנ"ל וקידשה בפניהם. וכשבאו הב' עדים ישר' העידו בב"ד נמצא שהא' מהם הוא קרוב להנערה מצד האם שני בשני והיא מודה בהקי'. והמקדש עבר עליו רוח קינ'א ואינו רוצה כעת לקחתה. יש לדעת אי הוו קי' וצריכה גט או לא

תשובה הלא לאמונה ידענא בנפשאי כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ובפרט בעניני גיטין וקי' ואזהרה שמענו כל מי שאינו יודע בטיב גיו"ק לא יהיה לו עסק עמהם. אבל עכ"ז דחקתי ויצאתי חוץ למחיצתי כי ידעתי דפוס' הלכות לאו למודעי הם צריכים ודברי אלה הם לאיש אשר כמוני להציב לי ציונים להתלמד דוקא ולא להלכה ולא למעשה עד אשר יעלו ויראו בפני יודעי דת ודין הנה בקי' הנ"ל רואה אנכי דיש בהם כמה ספיקות. ראשונה מצד ההסכמה הקדומה הידועה בעירנו דמשק יע"א אשר הובאה בס' ברך משה סי' ג"ל שהיא בהסכמה וחרם בין על האיש המקדש בין על שני עדיו וגם היא בהפקעת והפקר כסף הקי' כיעוש"ב בסי' ל"ג ול"ד. ויש מהפוס' דס"ל דמכח ההסכמה לבד לא הוו קי'. גם איכא מכח ההסכמה לצד פסלות העדים דרבוותא ס"ל דהו"ל מקדש שלא בעדים. והגם דמוהרש"ך ז"ל בח"ג סי' א' כתב דלא נפסלו אלא מכאן ולהבא אבל הקי' ההם הם ק"ג ונמשכו מר' האח' ז"ל להחמיר מט"ז. מ"מ מוהרח"ש ז"ל בחאה"ע סי' מ"ב כתב וחילק דה"ד אם החרם היה על המקדש דוקא שלא יקדש וכו' אבל כשהחרם היה על העדים כיון שעברו על החרם הם פסולים ונמצאו הקי' בטלים וכ"כ ה' כר"ש בחאה"ע סי' כ"ד ומוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' קל"ח האריך בזה וסו"ד כתב דספיקא הוי אם נפסלו העדים והקי' ההם בטלים או לא ע"ש. והרב"ד ז"ל בחאה"ע סי' כ"ט הביא ב' הפלוגתות אלו אם מצד המקדש עצמו ואם מצד העדים שהם פסולים והקי' בטלים שכל אחד מב' ריעותות אלו מידי ס' ל"נ ע"ש. וה' שער אשר קובו ז"ל בחאה"ע סי' ל"א כתב דמפאת ההסכמה יש תרי ספיקי גמורים לעשות ס"ס ולבטל הקי' כ"ש בהצטרף שאר ספיקות וכו' גם העו"ש אה"ע סי' ה' כתב להקל מטעם ס"ס ס' אם נפסלו העדים או לא ואת"ל דלא וכו' גם ה' מוהרמ"ג בס' ב"מ סו"ס ל"ג כתב להתיר בס"ס ס' אם כח ההסכמה עוקר הקי' לגמרי וס' בגופן של קי' וכו' ומבואר בדבריו דבהוזמנו העדים יש ס' אחר לבטל הקי' מחמת פסלות העדים. וכ"ש ברבוי הספיקות כנ"ד אם מצד לשון הקי' ואם מפאת ההסכמה ועוד מצד פסלות העדים הקי' הם בטלים ויש להתיר בשופי כמ"ש החק"ל חאה"ע סי' כ"ה דבס"ס אין להחמיר ואפי' אם יהיה בא' מהספיקות שרוב הפוס' נטו להחמיר אם בס' השני רוב הפוס' נטו להקל הרי נעשה ס"ס שקול וכ"ש ברבוי הספיקות כנ"ד דפשיטא דיש להתיר בשופי. ועיין בס' נדי"ל חאה"ע סי' ח' בפסק מרבני ירושל' וגם המחבר הסכים עמהם והמתבאר מדבריהם דבס"ס דפלו' דרבוותא יש להתיר ברבוי הספיקות ובפרט חרם ההסכמה שעולה על גביהם וכן הסכימו הלכה למעשה. והה"נ בנ"ד יש להתיר וכו' כמ"ש האב"י דהגם דלא סמך עצמו להתיר טעמי דגריעות לשון הקי' מ"מ מטעם פסלות העדים דהוו בנ"ד סמך עצמו להתיר. ואנא נמי בנ"ד הא ברירנא דמצד פסלות העדים לבד יש לנו כדי להתיר בספקי ספקות טובא ובפרט בהצטרף גם הנהו ס' דגריעות הל' פשיטא דיש להתיר בשופי זת"ד הז"ל עש"ב. וע' בנדי"ל שם דכתבו אחר שהאריכו מצד ההסכמה ומצד העדים שעברו עליה וז"ל ועכ"פ אף אם נרצה לחוש לס' הריב"ש ז"ל חששא הוי וצריכה גט לחומרא וכ"ז בדליכא שום ריעותא אחריתי זולת ההסכמה ע"ש

והנה בנ"ד יש ריעותא שנמצא העד קרוב להמתקדשת מצד האם וכבר נודע ס' הפוס' ז"ל דס"ל דגם בקורבה דמצד האם פיסולו הוא מה"ת. ועם דהרמב"ם ז"ל ודעי' ס"ל דהיא מדרבנן. מ"מ כבר כתב הכנה"ג חאה"ע סי' מ"ב הגב"י אות קכ"ט בשם המשפ"ש סי' קכ"ד ומוהרש"ך ח"ב סי' ר"ך דאע"ג דהוי דבר איסור לא שבקי' כל הפוס' ועבדינן כס' הרמב"ם ולית דחש לה כו"ע דהוי יחידאה וציין ע"ז לכמה פוס'. ובאות ק"ל כתב דהמקדש בפני אותם שנלמדים מן המדרש כקרובי האם אי"צ גט כלל מטעם ס"ס ס' אי הוו פיסולייהו מד"ת או מד"ס ואת"ל מד"ס ס' אי הלכה כהרי"ף דהמקדש בפיסולי עד"ר אינה מקו' כלל מוהרשד"ם א"ה סי' ל"ג מוהר"י אדרבי סי' רל"ו ורס"ד משפ"ץ ח"א סי'