שערי עזרה קנז

ולא לאחרת, וגם הרשב"א התיר למי שהוחזק חתנו למצחק דמעבירין אותה הימנו ונותנה לרעהו. ואבוהון דכולהו ההיא דקונם אשתי שגנבה את כיסי ונמצאת שלא גנבה ותרגמוה המפ' אע"ג דלא פי' הוי נדר בטעות דאדל"נ מעיקרא ומותר ליהנות ממנה דבתולה בדבר הוי ושרי ליה וקא מתהני מינה דידה אע"ג דעיקר נדרו הוי שלא יהנה ממנה וקו"ע הוא לגבה כללא דמילתא הוא דהן כל אלה קו"ע וכו' ולפי קצורי הדבר ברור דלא שנא עכ"ד ות'ם אני במה שהביא ראיה מההיא דקונם אשתי דהתם הוא פי' שנדר על אשתו שלא תהנה ממנו מחמת דסבר שגנבה כיסו וכיון דאיגלאי שלא גנבה הוי נדרי שגגות דאינו נדר מעיקרא ולא חל כלל וכיון דלגבי דידיה לא הוי נדר איהי מציא ליהנות ממנו. ולגבי הבעל שהוא הנודר לא הוי חשיב קו"ע כ"א לגבי דידיה חשיב נדרי שגגות וממילא איהי מציא אתיא ליהנות ממנו. ומדבריו ז"ל נראה שמפרש שהוא אסר ע"ע מליהנות ממנה שכן מדויק בלשונו בכמה פעמים ומהתימה עליו דאין פי' הכי אלא דנדר עליה שלא תהנה היא ממנו. וא"כ ל"ק ול"מ מהתם וכנ"ל. ועוד גם לפי פי' משא"כ האמת עכ"ז אינו דומה ההיא דקונם אשתי לנדונו דההיא הויא שבו' לתועלת חבירו ולדעת חבירו משא"כ בההיא דקונם וכו' ויש חילוק ביניהם ודבריו לי צ"י

שו"ר לה' שערי רחמים בחאה"ע סי' א' דהביא דבריו והק' עליו על שתי הראיות שהביא מהרא"ש ומהרשב"א ז"ל ולא העיר עליו כלל בהראיה שהביא מההיא דקונם אשתי ואתמהא דקשה על פי' ואין ראיה ממנה לע"ד וכאמור. ועיין עו"ש בשע"ר דהאריך בספק מוהראנ"ח ז"ל ובמ"ש הפוס' ע"ד ואסו"ד כתב וז"ל איך שיהיה זאת תורת העולה דלעבור ע"ש בקו"ע מכח האומדנא דלאו עד"כ נשבע רבו המתירים ה"ה התוס' בנזיר והי"מ שהביא הריטב"א מוהריב"ל ומוהרשד"ם ומוהראנ"ת והפ"מ והפמ"א וסוגיא דפ' הגוזל דייקא כוותייהו. גם החק"ל הגם שהביא דברי הריטב"א והנמק"י וכתב דצד ההיתר שמצאנו בשבו' זו אינו מספיק עכ"ז אסוף דינא סמך להתיר כרבני האח' המתירים בקו"ע ועיין להרב שמן המשחה סי' ע"א וי"ל הרבה בדבריו ועיין ג"כ לה' דרך עץ החיים בתשו' סי' ג' דהביא הך דהריטב"א והנמק"י ועכ"ז פסק בנדונו להתיר ועיין מער"ל ח"ב דנ"ב עכ"ד. גם ה' בית אהרן קריספין ז"ל לחאה"ע מער' אלף אות י"א הביא ספק מוהראנ"ח ז"ל ומ"ש עליו הפרמ"א ומה שיישב החק"ל יו"ד סי' רל"ח לקושיתו דבאונס הנולד אח"כ יודו כ"ע דאין להתיר בקו"ע והק' עליו מתשו' הרשב"א שהביאה מוהריק"ו סוף שורש ק"א באשה שנשתטית אשתו שהתיר לו ליש"א אחרת גם שהיא בקו"ע וכו' ושוב יצא לחלק בהשבועה דמשביעין החתן בעת החופה דאיסורו קיל גם להריטב"א והנמק"י מצי טעין אדל"נ והגם שנאמר דאינהו ס"ל דגם בנדון כזה ס"ל דבקו"ע לא מצי טעין אדל"נ מ"מ רבו המתירים וכו' עש"ב. גם מע' ה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו הגם דבס' פני יצחק ח"א סי' ט"ו הביא ספק מוהראנ"ח ומ"ש החק"ל ובנו מהרד"ח ז"ל מ"ש בס"ה נדי"ל ח"א דקנ"ו והסכים הוא יצ"ו לדינא דאי"ל לעבור ע"ש בקו"ע כיעו"ש. הן עתה נד"מ ס' פנ"י ח"ו ושם בסי' ד' חזר מסברתו בפה מלא אחר ראותו דברי רבני האח' ס' שער אשר למוהרא"ק ז"ל בחאה"ע סי' ב' דכתב דאין לפקפק ממ"ש מוהראנ"ח דרבים לוחמים עליו וסברי גם בקו"ע ושגם מוהראנ"ח גופיה לא עמד טעמו בו והדר מר ביה משמעתיה וכו' ודברי הריטב"א והנמק"י שהביא החק"ל הם בנדרי אונסין דוקא. וגם בזכרונותיו או"ב כת' שס' מוהראנ"ח היא היפך דעת כל הפוס' ע"ש וגם מוהר"ש ארדיטי ז"ל בס' דברי שמואל באה"ע סו"ס ו' הביא דברי מוהרא"ק ז"ל וסמך שתי ידיו עליו ושכ"כ החס"ל אה"ע סי' ד'. לכן גם הוא יצ"ו חזר בו מסברתו הראשונה והסכים לדינא כרבני האח' רוב הפוס' ז"ל דס"ל דגם בקו"ע אמרי' אדל"נ ודלא כדאסיק בח"א סי' ט"ו ע"ש

ועיין עו"ל שם רבותא יותר דאחר יב"ח דהיא רוצה להתגרש והוא אי"ר לגרשה אם מתירים לו לישא אא"ע דבסי' ט"ו בח"א הבי"ד הפוס' דס"ל דמתירים לו והוא יצ"ו חלק עליהם כיין דס' שבו' להחמיר אין להתיר לו. ובח"י סי' הנ"ל אחר ראותו דברי רבני האח' הנ"ל דהקלו טובא בשבו' החתן מכמה צדדים וגם שאר רבני הפוס' שציין עליהם שם הקלו בה. ע"כ גם הוא יצ"ו חזר בו ממ"ש בח"א דס' שבו' להח' והשתא הכא עלתה הסכמתו להקל בה כשאינו רוצה לגרש להתיר לו לישא אא"ע. גם שם הביא מענין ההוצאות אם היא מתחייבת בהם וכו' עש"ב. וה' ויוסף אברהם לכמוהרא"ד ז"ל בסי' ג' בענין שבו' שלא יגרשנה בע"כ הביא ספיקו של מוהראנ"ח והאריך בזה ע"ש. ונעלם מיניה דמר דברי כמה רבני האח' ז"ל כיעו"ש. וה' בני אברהם חח"מ סו"ס ט"ו כתב והבי"ד בס' אזן אהרן מער' שי"ן אות י"א דע"כ ל"א ס' שבו' להחמיר א"ד בס' שקול. אמנם אם רוב הפוס' ס"ל דנתבטל השות' ומיעוט ס"ל דלא נתבטל לא יהא זה חמור מחלב ואחרי רבים להטות. וכתב הוא ז"ל דהרב נוכה"ש בד' נ"ה הרבה בראיות לס' זו. ושדבר ה' בפיהו אמת כ"ש אי איכא תרי ותלת ס"ס שם. ושכ"כ שם בד' פ"ו בתשו' על פסק כמוהר"ם חין ז"ל לא כמ"ש המסדר בתחי' הפסק שהוא כמוהרמ"ם ז"ל עכ"ד. גם עו"ש באות י"ב הביא בשם נוכה"ש דכתב בדנ"ה דע"כ ל"א ס' שבו' להחמיר אלא שמחחי' הדבר במחלוקת ונשבע ע"ז. אבל היכא שהענין נעשה כדין ושוב אתיילידת ריעותא או נתחדש דבר אחר השבו' ל"א ס' שבו' להחמיר מוהרימ"ט חיו"ד סי' ע"א וח"א סי"ס הבי"ד הכנה"ג סי"ס הגב"י סוף אות מ"ט ופמ"א בתשו' ע"כ. ושם באות ט"ז כתב מענין אי מצ"ל קי"ל במקום שבו' דהרבה פוס' ס"ל דלא מצ"ל קי"ל ואיהו ס"ל כקצת מרבוותא דס"ל דמצ"ל קי"ל ושכבר האריך בזה במ"א ע"ש. ובס' בני בנימין סי' יו"ד הביא ס' מוהראנ"ח ז"ל ומ"ש עליו הפ"מ והאריך להביא ס' כת הקודמים דס"ל כוותיה וכתב דלא פלט מהמחלוקת ומספק"ל הלכה כמאן וירא לנפשו להכניס עצמו בין הרים הג' לקבוע הלכה עש"ב. ומוה"ר ראש"ל ה"ה כמוה"ר יש"א ברכה יצ"ו בס' ישא איש חאה"ע סי' ט"ז במי שנשבע שלא ישא אא"ע אא"כ שהתה י"ש ונפלה יבמתו לפניו האריך בזה אם יוכל ליבמה דהוי כעובר על השבו' בקו"ע ולא מצי עביד הכי כדעת מוהראנ"ח ז"ל וציין על ס' שמחה לאיש סי' כ' וכו' וכתב דדעת מרן ז"ל אפי' לקיים מצות יבום דלדעתו היא קודמת למ"ח כיון דסמא בידיה לקיים מ"ח לא שבקי"ל לעבור ע"ש לקיים מצות יבום יעוש"ב וכבר כתבנו דהסכמת רבני האח' בשבועת החתן להקל בה ובפרט במורדת דיש להקל בה טובא לומר דאדל"נ. וה' פוע"ץ ז"ל שם כתב בד' ט' דמ"ש מוהריק"ש ז"ל בסינ"א דאם לא תרצה לילך לא"י דנושא אא"ע כדין מורדת. דבריו הם אף דאיכא שבו' או חרגמ"ה שלא ישא אא"ע שהרי עיקר ראיתו מדברי הרדב"ז דכתב לענין מורדת דאף שיש שבו' או חרגמ"ה שיכו"ל אא"ע. ובענין שאינה רוצה לעלות לא"י קראוה הפוס' מורדת ומזה דן כיון שהיא מורדת כמו שבמורדת יכו"ל אא"ע גם שיש עסק שבו' ביניהם כן ג"כ גבי עליית א"י ע"ש ובס' חכמה ומוסר בקונט' חקה"נ אות א' הביא דברי הרדב"ז מ"ש במורדת בענין שבו' בח"א בישנות וכ"ע וז"ל עיין שתי הלחם סי' כ"ח שהק' ע"ז ועיין יא"ה ח"ב סי' א' אות ל"ב