שערי עזרה קנו

מ"ע צריכה שתתן אמתלא וטענה הנראית לעין למה הוא מ"ע. אבל האומרת מ"ע בלא טענה אינו חייב לה לא מזונות ולא כתו' ולא אפי' מה שהכניסה לו ואפי' איתיה בעיניה ושמסכימים לזה הרא"ש והטור בנו ז"ל ע"ש. גם מוהר"מ אלשיך ז"ל סי' ח' כ' דאם אינה נותנת אמתלא לדבריה וטענה הנראית למה הוא מ"ע הפסידה אפי' מה שהכניסה לו ואפי' אם איתיה בעיניה אם לא תפסה אותן למזונותיה וכמ"ש ההגהות בשם התוס' והר"מ ז"ל והביא לשון זה הרב"י ז"ל וכתב עליו שכ"כ המרדכי והרא"ש בשם הר"מ ז"ל וכתבו רבי' בסי' זה לקמן ע"כ זת"ד ז"ל ע"ש. ברם ק"ל במ"ש אם לא תפסה אותן למזו' דתיבת למזו' דחיק לה עלמא דאפי' שתפסה אותן לכתו' הם שלה דאפי' שלא נתנה אמתלא וטענה לדבריה למה הוא מ"ע לא גרעא מדינא דבעי"ל ומצ"ל דכתב מרן ז"ל דכל מה שתפסה מנדו' הם שלה. והוא תלמידו של מרן ז"ל כמ"ש החיד"א ז"ל בשה"ג ח"א מער' יו"ד אונ"ג וצריך לילך בתר פסקיו. ועיין בכנה"ג הגה"ט או"ט ויו"ד מ"ש על דבריו ודברי המבי"ט ח"א סי' שמ"ד

נמצא דדין זה אי בעיא אמתלא לדבריה למה מ"ע כדי להוציא מתח"י הבעל בדעת מרן בפלוגתא מיתנייא דלדעת הפרי צדיק ז"ל ל"ב אמתלא ועיין בס' משכה"ר מער' מ' אות רכ"ט דכתב דמ"ש מרן בס"ב דניטלת בלאותיה הקיימים. הוא אפי' לא תפסה אותם ודייק כן ג"כ מדברי מורם במ"ש ע"ד מרן וי"א דאפי' בנצ"ב אי"נ אלא מה שתפסה. ושכן מטים דברי הרשב"ש ז"ל וכן היה דן אביו ז"ל ושכן העלה ה' פ"צ ז"ל בסי' ב' ואעפ"י שאינה נותנת אמתלא לדבריה נוטלת אותם מיד הבעל דלהרמב"ם ומרן והרשב"ץ והרשב"ש ז"ל סל"ה דאי"צ שום אמתלא ע"ש. והבי"ד ה' אזן אהרן ז"ל מער' מ' אוכ"ט. ברם כפי"ד הפוע"ץ ז"ל אי באה להוציא מתח"י הבעל בעייא אמתלא לפי"ד מרן ז"ל וכנז"ל. א"כ עדין כחו של בעל גדול אם הוא תפוס לומר קי"ל כמ"ד דסבר מרן דלהוציא בעייא אמתלא מאחר שכן ס"ל להפוע"ץ ז"ל ויש סמך לדבריו מדברי הב"ש וכנז"ל. שעפי"ה יוצא לנ"ד דליכא טעם ואמתלא לדבריה למה מ"ע חזר דינה לדין מורדת דבעי"ל ומצ"ל דפסק מרן ז"ל שם בסע"ג דנכסים שהכניסה לו ובלאותיה הקיימים אם תפסה אי"מ מידה ואם לא תפסה אין נותנין לה. ומאחר שאינה תופסת בנ"ד גם מה שהכניסה עמה ממש אין נותנין לה. וגם מה שלקח הבעל ת"ק גרוש מעיקר מה שנתחייבה היא להכניס עמה סך שני אלפים ות"ק גרוש כדי שאח"כ יהיה נותנם ולצרפם עם מה שנתחייב הוא לתת אותם משכנתא גם אלו אין יכולת בידינו מצד הדין להוציאם מידו עיין בס' משכה"ר סי' רכ"ט והבי"ד ה' אזן אהרן שם. ובפרט כפי מש"ל דהביאה שבא עליה לא חשיבא ביאה וכאילו לא בא עליה כלל וכאילו מרדה בה מן האירוסין דמתחייבת בהוצאות שהוציא לצורכי החופה כמ"ש המשכה"ר בסי' רי"ט ע"ש. ועכ"ז לא מלאני לבי להוציא הבת בידים רקניות מכל וכל אף שהדין הוא עם הבעל לזכות בכולם מאחר שהוא תפוס וכאמור. מ"מ אמרתי לפשר בניהם עצה"ט בהנכסים שהכניסה עמה ממש והת"ק גרוש המדודים הנ"ל. וכן מצד הנקד'י של הבעל אין ליתן ממנו כלום. ומצד הכתובה אין לה כלום מצד הדין ומה גם שהיא מחלה לבעלה בפה מלא בפני הב"ד ובפני ת"ח אחרים כמה פעמים ואפי' באשה דעלמא שאינה מורדת אם מחלה כתו' כתב מרן בש"ע סי' ק"ה ס"ה דאי"צ לא קנין ולא עדים וכו' וכתב באזן אהרן שם או"מ דמשמע מדבריו דגם כתיבה אי"צ ומהני מחילה בע"פ. אבל מדבריו בסי' ס"ו ס"ט משמע דצריך כתיבה ובס"ג דקדק רמ"א וכתב תיבת ודוקא שכתבה לו וכו' נר' דדוקא ע"י כתיבה ובע"פ אינו מועיל וי"ל על רמ"א שלא הגיה כאן בסי' ק"ה ועיין ב"ש סק"ט מה שרצה לחלק דדוקא אם מגרשה מהני מחילה בע"פ אבל אם יושבת תחתיו צריך כתיבה עכ"ד. גם שם באות ט"ל כתב מחילה אי"צ קנין ש"ע סי"ב ס"ח ואפי' תפס שטר או משכון בידו כן הסכמת רבני האח' בדעת מרן עיין משכה"ר דקע"ה עב"ג ועיין ערה"ש אה"ע סי' ק"ה. וגם באות מ"א בענין כתו' לבעלה ונוקטת שט"כ בידה או משכון ציין לערה"ש שם. אם מצד שבתחילה היא אמרה כמה פעמים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד דהוא מ"ע ורצונה שיגרשנה בגט בלא שום דבר כו"ע. והן עתה גם שהיא עדין עומדת במרדה ואומרת מ"ע אבל ע"י למוד אחרים חזרה בה מלקבל הגט והיא משתמטת עד שירצה אותה הבעל ברצי כסף אי מהנייא חזרתה וא"י לגרשה בע"כ או"ד לאו כ"כ לחזור בה ויכול לגרשה בע"כ. עיין בס' משאת משה חאה"ע סי' כ"ג במי שנשבע לאשתו שלא יעבור מכנגד פניה בים או ביבשה ונתנה לו רשות לעבור ושוב חזרה בה דהאריך בראיות דמהנייא חזרתה ע"ש וה' שערי רחמים בחאה"ע סי' ט"ז עמד על ראיותיו ודחאם ושיש לומר דמהנייא מחילתה וחילק מדנפשיה אליביה דמוהרי"ו ז"ל דהיכא דהוא בדה האיסור כזה שנשבע שלא יגרשנה בע"כ אפש"ל דפקע בדברים וששוב מצא כן בפ"מ ח"ג סי' י"ט וגם שם הק' ע"ד המ"מ ז"ל דדבריו סותרים. זא"ז מ"ש בסי' כ"ג למ"ש בסי' ז' עש"ב. ולע"ד דבנ"ד מכ"ש די"ל דמחילתה מהנייא בדברים מאחר דאעיקרא מעיקר הדין רבו הפוס' המתירים לגרשה בע"כ גם בלא מחילתה מכ"ש היכא דמחלה בפי' דשוב אין חזרתה מהנייא דאי לא"ה הו"ל נקטיה בכובסיה כי היכי דלישבקיה לגלימיה ומה הועילו חכמים בתקנתם

ויש להעיר ע"ד השע"ר ז"ל בנדונו שם שאחד אנס בת ישראל ומחלה לו דנסתפק אי מהנייא מחילתה בדברים בעלמא או לא והאריך בזה כיעו"ש. מדוע לא הביא מ"ש בש"ס בענין אונס דאי אמרה ל"ב ליה מי לא מיעקר הלאו דלא יוכל לשלחה וכו' דמפשט הדברים נר' דגם בדברים בעלמא מהנייא מחילתה. ואולי י"ל דההיא מיירי דאיכא קנין בדבר או דעדין היא עומדת בדבורה במחילתה ולא חזרה בה מהמחי' וצריך לעמוד ולראות בשורש דברי הג' והפוס' ז"ל וכעת אין הפנאי מסכים. ומ"מ הי"ל להרב להביא דברי הש"ס הנ"ל ולבאר בזה

עוד יש לנו לבאר מצד השבועה שנשבע הבעל שלא ישא אא"ע ושלא יגרשנה בע"כ. הנה כבר נודע דדב"ז הובא בס' ש"ץ ראש' ואח' ז"ל ורובם הם מתירים וליכא חומר שבו' עליו. עיין בהמבי"ט ח"א סי' שמ"ד ומוהריב"ל ח"ב סי' כ"ב ומוהרשד"ם חיו"ד סי' ק"מ וחאה"ע סי' ק"ך והרדב"ז ח"א סי' ת"ש ותשל"ד ובכמה מקומות ומוהר"מ מינץ סי' ק"ד ופני משה ח"ג סי' י"ט ופרמ"א ח"ב סי' ס"ו ומשאת משה חיו"ד סי' ט"ו ובני אברהם חח"מ סי' ט"ו ומוהראנ"ח ח"א סי' מ"א ומים רבים חאה"ע סי' דה"ו ואהל יצחק כהן חאה"ע סי' ז' ובהשמטות ד"ג מ"ש על מ"ז הון רב. ושמן המשחה סי' פ"ג הביא ג"כ בשם הר"ן מ"ש בתשו' דבטענת מ"ע אם תובעת כתו' ג"כ ורוצה להתגרש דינה כדין בע"ל ומצ"ל ושכן ס"ל להרבה פוס' ג"כ ע"ש. ואי"צ להאריך בזה פקח עיניך וראה בסש"ץ ראשו' ואח' ז"ל

ברם יש לדעת מהא דמספק"ל למוהראנ"ח ז"ל בח"ב סי"כ אי גם בשעובר ע"ש בקו"ע אמרי' אדל"נ או"ד בשוא"ת אמרי' כן ולא בקו"ע וראיתי לה' משאת משה בחיו"ד סי' ט' הביא דברי מוהראנ"ח והק' עליו דבנדון הרא"ש דהמירה אחות המשו' קו"ע היא שישא לזו