שערי עזרה קנב

דבר ה' בפיהו אמת ממ"ש הב"ש ס"ז אות ד' גבי מורדת בשם הרא"ש וכ"כ הטור והב"י ז"ל משם התוס' גבי מורדת עכ"ד יצ"ו. דמזה יוצא לנ"ד דלא בא עליה כ"א פעם אחת באונס וגם באחת ולא עלתה לו שלא היתה ביאה גמורה דמרוב הצעקות שלה לא גמר הביאה בכניסת האבר ממש כדרך כ"ה אלא שפחד ונבהל ונחפז ויצא לחוץ בקשוי האבר וכמעט דליכא כ"א העראה דוקא באונס והוא אומר שנשבע ש"ח ע"ז שכן היה הענין ועיין בדברי הרדב"ז ז"ל שנר' משם שהוא נאמן בשבו' הא ודאי חשיב כאילו לא בא עליה כלל ולפי"ד הרדב"ז אפי' שכבר נפסדו אם רצה לגרשה חייבת להחזיר מכ"ש אם הם קיימים וכ"ש וק"ו אם הם תח"י הבעל כנ"ד שהבעל הוא עדיין תפוס בהם דבודאי הגמור דס"ל דאי"ל בהם כלום וכנז"ל

והגם דהערוה"ש שם הק' ע"ד הרדב"ז ז"ל מהא דחיבת חופה קונה וכו' ע"ש. לא תברא לנ"ד דאעיקרא לאו מילתא פסיקתא היא דבפלוגתא מתנייא בין הפוס' אי אמרי' דבעייא דש"ס הראשונה איפשיטא במ"ש את"ל או לא כמובא בס' ש"ץ ז"ל יעו"ע. ועוד דהפוס' שאמרו חיבת חופה קונה רובם ס"ל דבעינן חופה דחזייא לביאה דבפירסה נידה היא בעייא שניה דבעי רב אסי באת"ל דחיבת חופה קונה חופה דחזייא לביאה בעי' אבל חופה דלא חזייא לביאה לא או"ד ל"ש תיקו. ועיין בס' בני בנימין בסי' ל"ו דס"ו בדברי ראש"ל הרה"ג יש"א ברכה הי"ו ובדס"ט בדברי ראש"ל הרה"ג כמוהר"א אשכנזי ז"ל ובס' הון יוסף מסי' ט"ז עד סי' כ"א עש"ב. ובס' נבחר מכסף סי' ע"ד מ"ש באורך בזה. ומרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' ס"א פסק דבעי' חופה הראויה לביאה וחופת נידה אי"ק. ועיין בס' אוזן אהרן מער' מ' אוכ"ז דכתב וז"ל מורדת נכנסה לחופה ולא נבעלה כתב הר' משכה"ר מער' מ' אות רי"ט דמשלמת כל ההוצאות דומיא דארוסה כמ"ש מרן סי"ג שהרי מרן העתיק דברי הרמב"ם בסי' ס"א דחופת נידה אי"ק ודעת הרמב"ם והרי"ף ז"ל מבואר דאפי' תפסה מוציאין מידה דלא כהחולקים עיין מער' ח' או"ח וא"כ למקומות שפוסקים כמרן ה"נ אפי' תפסה מוציאין מידה ודומיא דארוסה עכ"ל. באופן הגם דנימא חיחו"ק יש לומר דבעי' חופה דחזייא לביאה כמ"ש מר"ן ז"ל ומאחר דלא בא עליה ומשעה א' מרדה בו הוי חופה דלא חזייא לביאה ולא קשה ול"מ מה שהק' הערוה"ש ז"ל על הרדב"ז ז"ל. ומה גם דכבר נודע דרך הפוס' ז"ל דאם השיב ע"ד והוק"ל בהם לא נאמר בשביל זה שהוא חלוק עליו להלכה למעשה כי לכל קושיא יש לה תירוץ כ"א עד שיהיה פליג עליו בפי' וזוהי הדרך אשר ילכו בה הרבה מהפוס' ועיין בחק"ל חאה"ע סי' ל"ה ד"ע ע"ג שכ"כ בנדונו. וא"כ דון מינה לנ"ד דמשעה א' מרדה בו ולא הניחתו לבוא עליה כדרך כ"ה ואפי' ביאה גמורה באונס לא היה והיא עדיין עומדת במרדה ואומרת מ"ע והוי מצידה חופה דלא חזייא לביאה לא קנתה המוהר דלא חיבת ביאה איכא ולא חיבת חופה איכא. דאפי' בא ביאה גמורה אם היא באונס כבר כתב הערוה"ש ז"ל בדעת הרדב"ז ז"ל דס"ל דלא חשיבא הנאה לדב"ז לקנות וכאילו לא בא עליה כלל. מכ"ש וק"ו בנד"ז דאפי' באונס לא בא ביאה גמורה דבודאי דלא חשיבא הנאה להקנות וחלופי שפרא כיבא דצער הוא לו ולא קנתה מהמוהר כלום. ובפרט שהבעל הוא תפוס בכל בודאי הגמור דלדעתו ז"ל אי"ל מהמוהר כלום והוא פשוט וברור ועיין בס' משפטים ישרים סי' ל"ה

והנה נודע דדברי הרדב"ז ז"ל המה באו גם להמנהג שנוהגים במצרים שכותבים המוקדם שהוא המוהר בכלל הנדוניא שמכנסת לו וכותבין ודא נדוניא דהנעלת מב"א וכמו שנוהגין פה מתא דמשק יע"א כמ"ש מוהריק"ש ז"ל בס' ע"ל סיע"ז דפמ"ש מרן ואינה נוטלת מש"ב כלום כתב וז"ל ואפי' כתבו לה בתורת נדוניא כמו שנוהגין במצרים במוקדם ובמתנות הרדב"ז סי' תת"ה ובסי' אלף תקע"א כתב דתרתי לא עבדי לה לעגנה ושתחזיר לו המוהר שנתן לה ע"כ. ועיין בס' פועל צדק סי' ד' דכתב דההיא דסי' אלף תקפ"א נר' דהיא ההיא דסי' ר"ה דמיירי במי שלא בא עליה כדרך כ"ה. הנר' מדבריו להדייא. וא"כ גם ההיא דסי' תס"ה ג"ם מיירי עז"ה במי שלא בא עליה דאל"כ דבריו סתראי נינהו. אכן דא עקא דכ"ז הו"ל למוהריק"ש ז"ל לפרש שיחתו ולא לסתום הדברים ואעפ"י שדרכו דרך קצרה. אכן נ"ל דס"ל מר דהרדב"ז מיירי במי שהיה הבעל מוחזק במוהר והיא רוצה להוציא ממנו המוהר שנתן על כיוצא בזה כתב שאינה נוטלת מש"ב כלום ואפי' המוהר שכתב לה בתו' נדוניא. ורמז זה במה שהגיה כל זה עמ"ש מרן ואינה נוטלת מש"ב שלום ולא כתב ומחזרת כל אשר לבעלה. ואפי' שדברי מרן מטין להכא ולהכא ומצד המוהר לא ידענא דעתו מ"מ רמז רמז לנו מוהריק"ש ז"ל, אבל ודאי היכא שהיא מוחזקת במוהר שלה והבעל בא להוציא מידה ס"ל מר כדעת הרדב"ז שלוקחת אותו והולכת לה. וכן מצינו ג"כ להרדב"ז עצמו בח"א סי' רס"ב שכתב שאפי' אשה שלא הכניסה כלום מב"א והבעל עשה לה סך ידוע לכתו' ולא פי' מהו עיקר ומהו תוס' ואמרה מ"ע ותפסה כדי כתו' שורת הדין הוא דשמין כמה ראוי לתת לה מוהר כשאר בני משפחתה וכו' וכותבין לה זה בתו' נדוניא ולגבי זה תועיל התפי' ולא לגבי השאר ע"ש. הרי לך להדייא שהמוהר נוטלת אותו מהבעל אם היא תפוסה וההיא דסי' רס"ב הביאה החבי"ב ז"ל בסי' ע"ז הגה"ט אות ג"ם בלתי שום חולק כנר' דהיא מוסכמת אליבא דכ"ע וא"כ בנ"ד דהאשה היא מוחזקת יכולה לומר קי"ל כהרדב"ז ודעי' עכ"ד ע"ש

נמ"ל דבגוונא דנ"ד דהבעל תפוס במה שנתן לה ונכלל עם הנדוניא אי"נ מהם כלום. גם לפי האוקמתא שכתב הפוע"ץ ופי' דברי הרדב"ז ומוהריק"ש ז"ל דיש חי' בין אם הבעל תפוס בהם או לא. ברם אי אזלי' בתר דבריו הראשונים שכתב דגם בסי' תת"ה מיירי שלא בא עליה כדרך כ"ה וכנ"ל. אזי אי"צ לתפי' בנ"ד מאחר דכבר הבאנו לעיל בשם הערוה"ש ז"ל דכתב בדעת הרדב"ז ז"ל דביאה באונס לאו שמה ביאה והו"ל כאילו לא בא עליה כלל ואזי אפי' שהיא תפוסה בהם והם כלולים וכתובים עם הנדוניא אי"נ מהם כלום. וכ"ש עכשיו בנ"ד דחשיב לא בא עליה וגם שהוא תפוס בהם בודאי הוא דלדעתו לכל הצדדים אי"נ מהם כלום. ולע"ד דגם המבי"ט ז"ל בח"א סי' רס"ז דבריו הם על אופ"ז דהמוקדם שהוא המוהר כלול וכתוב לה בתו' נדוניא וכמו שנוהגין במצרים וכמו שאנחנו בדמשק יע"א נוהגין בזה ג"כ. דשם נשאל ע"ע המוקדם שנוהגין פה דמשק לתת החתן לכלה קוהח"פ וכותבים אותה בכתו' בנוסח זה והוסיף לה מדיליה תוס' ע"ע כתובתה כך פרחים בתו' מוקדם ובאו לידה והגיעו לידה ולרשותה ואתכללו בנדוניתה וכשכותבין הנדוניא שהכניסה מב"א כוללים בתוכה המוקדם הנז' וכותבין נכללין בהם כך פרחים המוקדמים הנז' אם כופין אותו לפרוע הואיל ואתכלילו בנדוניא ותהיה בו דין הנדוניא ממש או תהיה לו דין תוס' מאחר שכתב והוסיף לה. והשיב דלענין המוקדם אם הוא המורד פשיטא שיתן המוקדם עם הנדוניא ואם היא מורדת אעפ"י שנוטלת כל מה שהכניסה עמה אי"נ המוקדם אעפ"י שהוא בידה דלענין כזה אין המוקדם כדין הנדוניא ושכן מצא תשו' לכמוהר"י בי רב ז"ל לענין יבמה מורדת שאין המוקדם כדין הנדוניא