שערי עזרה קנא

מיאנה בו וברחה לבית קרוביה ואמרה שאינה רוצה אותו כלל. ושלח הבעל כמה פעמים לכמה בני אדם לבוא לישב עמו כדרך כל הארץ ותמאן בדברו לאמר אין כי הוא מאיס עלי ואיני אוהבת אותו כלל וכמה פעמים הלכו אצלה ועשה כל טצדיקי לרצותה והיא עומדת במרדה, גם הב"ד יב"ץ שלחו אנשים ת"ח לרצותה לבוא אצל בעלה ואחר רוב ההפצרות באה אצלו וכשירצה לבוא עליה צועקת ובורחת והוא מתבייש וחוזר לאחוריו זה דרכה כסל כל ימי היותה יושבת אצלו וגם בהרבה פיוסים ורצי כסף לא נשמעת לו כלל ושוב אח"כ ג"כ ברחה מאצלו והלכה וחזרה לבית קרוביה. ושלחו הב"ד עוד ת"ח ועשו לה גיזומים והתראות שהיא מפסדת כתובתה בכך ובכל זאת לא הועילו חכמים בתקנתם בטענה שהוא מאיס עלי עד שהוכרחו הב"ד להביא אותה אצלם ודברו עמה רכות וקשות הרבה והתרו בה שבזה היא מפסדת את כתו' ועכ"ז היא תשיב אמריה שהיא יוצאה ערומה ממש מאצלו ורצונה להתגרש ממנו בלא שוא דבר כו"ע יען שהיא מואסת בו. ועבר שנה וחצי והיא עומדת במרדה ואומרת מאי"ע עד שנתייאש הבעל ורוצה לגרשה וכל המוהר שנתן הבעל וכל מה שהכניסה היא הם ישנם תח"י הבעל. ובעירנו זאת נעמי דמשק יע"א נוהגין שכל המוהר שנותן הבעל וכל מה שהכניסה היא עמה מבית אביה כוללין אותם יחד בכלל נדוניא וכותבין בכתובה ודא נדוניא דהנעלת ליה והוא הוסיף לה מדיליה תוס' שליש עליהם אשר בין הכל נעשו סך פ'. ועל כן צריכין אנו למודע"י מה היא לוקחת ממנו בעת הגירושין אם דוקא מה שהכניסה עמה ממש או גם מה שנתחייב לה ונכתב בכתו' על שמה ונכלל בכלל הנדוניא דהנעלת ליה דלדעת הבעל אינו רוצה לתת לה כ"א הבגדים שהכניסה עמה דוקא ואינו רוצה לתת משלו אפי' פ"ק כי די לו הצער והפיזור וההפסד בהוצאות מעת השידוכין ועד עכשיו והוצאות הנישואין כי רבו ולא מן השם הוא שישאר בעירום ובחוסר כל והוא בתוקף בחרותו ויצרו מתגבר עליו בכל יום ומרבה תאותו ומוציא זר"ל רח"ל ואין אדם שליט ברוח והיא תקח ממונו כל מה שהכניס לה ותהיה עומדת במרדה ותנשא בממונו לאיש אחר דבזה יהיה חוטא נשכר והוא לא יעלה בידו עוד לישא אשה אחרת ושיהיה הוא יושב ובטל מפ"ו והרהורי עבירה קשים זה אין הדעת סובלו. ודי בזה שיתרצה שיגרשנה ויתן לה מה שהכניסה עמה דוקא. ואם היא מסרבת בזה וחוזרת בה ממה שאמרה בתחי' שהיא יוצאה ערומה תשב עד שתלבין ראשה והוא ינתן לו רשות לישא אשה אחרת עליה. ע"כ צריכין אנו לדעת הדין להיכן נוטה ויבוא שכמ"ה

תשו' כבר מודעת זאת דבדין המורדת דין עסק ביש רבו הדעות והסברות וחילוקי הדינין כאשר מובא בספרן ש"ץ ראשונים ואח' ה"ה בספרתם, כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים ואנו אין לנו אלא דברי מרן מוהריק"א ז"ל דצריכין לילך בעקבותיו ע"כ אשר יאמר כה"ז והוא ז"ל פסק בש"ע אה"ע סי' ע"ז וז"ל האשה שמנעה מבעלה תה"מ היא הנקראת מורדת ושואלין אותה מ"מ מרדה עליו אם אמרה מאסתיהו וא"י להבעל לו מדעתי אם רצה הבעל לגרשה אי"ל כתו' כלל ותטול בלאותיה הקיימים בין מנכסים שהכניסה לבעלה ונתחייב באחריותן בין נכסי מלוג שלא נתחייב באחריותן ואינה נוטלת משל בעלה כלום ואפי' מנעל שברגליה ואפי' מטפחת שבראשה שלקחם לה פושטת ונותנת לו וכל מה שנתן לה מתנה מחזרת. ואם אמרה בעינא ליה ומצערנא ליה נותנין לה זמן יב"ח וכשהיא יוצאה אחר יב"ח בלא כתו' תחזיר כל דבר שהוא משל בעל. אבל נכסים שהכניסה לו ובלאותיה הקיימים אם תפסה אי"מ מידה ואם לא תפסה אין נותנים לה וכו' ע"ש. ולפי פשט דברי מרן ז"ל הנ"ל בנ"ד שטוענת מ"ע אי"ל כתו' כלל אלא בלאותיה הקיימים ואי"ל משל בעל כלום. ברם עדיין י"ל דלא אמרה מרן ז"ל כ"א היכא שאין כוללין המוהר שנותן לה הבעל עם מה שהכניסה היא עמה אלא שכותבין מה שהכניסה היא עמה לבד ומה שהכניס לה הוא לבד ושוב כותבין בכתו' התוספת שהוסיף לה בזה הוא דקא' דלא תטול משל בעל כלום אלא בלאותיה הקיימים אך למנהגינו דכוללין הכל יחד על שמה וכותבין ודא נדוניא דהנע"ל י"ל דגם המוהר שנתן לה הבעל הוי בכלל מה שהכניסה עמה. ומ"ש מרן ואינה נוטלת משל בעל כלום היינו על מה שנתן לה וקנה אחר הנישואין דלא תטול מהם כלום וגם להיכא שאין כוללין אותם מה שנתן לה הבעל בעת הנישואין עם מה שהכניסה היא עמה. או"ד דדברי מרן הם גם למנהג שכוללין הכל יחד עכ"ז אמרי' דדבר הידוע שנתן אותו הבעל לה אינה נוטלתו דע"מ למשקל ולמיפק לא נתן לה ואינה נוטלת כ"א בלאותיה הקיימים שהכניסה עמה ממש. ובאומרת בעי"ל ומצע"ל אינה נוטלתן אלא דוקא אם היא תפוסה בהם. ובדברי מרן ליכא הוכחה ולא גילה לן דעתו בפי' בזה ויש פנים הנראים לכאן ולכאן. ולכן מוכרחים אנו לתור ולבקש בס' שאר הפוס' המדברים בענין זה. והנה הרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סי' ר"ה כתב וז"ל ומסתברא לי שאם בא עליה כדרך כ"ה ואח"ז אמרה מ"ע אין כופין אותה לתת מוהר בתוליה שכבר הפסידה אותם ולא שייך לומר שלא נתן לה ע"מ שתטול ותצא שהרי כבר נהנה כפי מה שנתן לה. נהי דמועלת טענה זו לענין התוס' או לק' ור' או למה שנתן לה אחר שנשאת אבל למה שנתן לה בתורת מוהר לא יועיל טענה זו. אבל באשה שבשעה ראשונה אמרה מ"ע ולא בא עליה כדרך כ"ה צריכה שתחזיר לו המוהר שנתן לה וכל זה בזמן שרוצה לגרשה. אבל אם אינו רוצה לגרשה תרתי לא עבדינן לעגנה ושתחזיר לו מוהר שנתן לה ע"כ. וה' ערוה"ש ז"ל בסי' ע"ז או"א הבי"ד וכתב ונר' דס"ל דשאר מתנות אפי' כבר הפסידה אותם ואינם בעין חייבת להחזיר. ודוקא מעות שנתן לה למוהר שכבר הפסידה אותם והוא בא עליה שנהנה אפי' רצה לגרשה הוו כנדוניא ואם המוהר עדין בעין מחזרת אותו. אבל אם לא בא עליה ומשעה ראשונה אמרה מ"ע וכן אם בא עליה באונס אפי' כבר הפסידה אותם אם רצה לגרשה חייבת להחזיר ואם לא רצה לגרשה אין מוציאין מידה ע"כ. מ"ש וכן אם בא עליה באונס נר' דיצא לו זה מדיוק דברי הרדב"ז ז"ל שכתב ומסתברא לי דאם בא עליה כדרך כ"ה ואח"ז אמרה מ"ע וכו' שהרי כבר נהנה וכו' דלמה לו להאריך בלשונו לומר כדרך כ"ה היל"ל אם בא עליה ותו לא מזה יצא לו להערה"ש דס"ל להרדב"ז דאם בא עליה באונס לא חשיבא הנאה בזה מאחר שהוא באונס ולא כדרך כ"ה חשיב כאילו לא בא עליה כלל ומשעה ראשונה אמרה מ"ע. וגם דייק זה ג"כ ממ"ש שהרי כבר נהנה כפי מה שנתן לה דלא נאמר זה כ"א כשבא עליה ברצון ממש דהו"ל הנאה בבעילתו אזי הגם שאח"ז אמרה מ"ע מ"מ כיון שבא עליה ביאה ראשונה ברצון ונהנה בה שוב לא ניתן ליאמר בזה לא נתן לה ע"מ שתטול ותצא מאחר שנהנה אפי' שלא בי עליה כ"א פ"א. אבל אם בא עליה באונס לא חשיבא הנאה כלל בזה לשנאמר בכה"ג שהקנה אותם לה ע"מ שתטול ותצא אלא חשיבא כאילו לא בא עליה כלל ולכן אפי' שכבר הפסידה אותם חייבת להחזיר. זהו מה שנר' לו מדיוק דברי הרדב"ז ז"ל והוא פשוט ורב אחאי עמיתי בתו' כמוהר"ש חבובא יצ"ו כתב על גליון ס' ערה"ש וז"ל אע"ג דמההיא תשו' דהרדב"ז אין מבואר כ"כ עכ"פ