שערי עזרה קנ

מחו"ש ולא מנעו לאדון מלהטפל עמה עוד שלא ליתן לה נדן וכו'. ומ"ד ה"ה מוהרמ"ג בס' דברי מרדכי בתשו' סי' י"ג סמך צדיק את ראשו על שני המאורות הג' הנ"ל שפטרוהו מחו"ש ופסק הוא ג"כ שיכול אבי הבת לומר קי"ל ע"ש

ועיין בס' צו"מ לכמוהר"ם פארדו ז"ל בד' קכ"ה ע"ד דכתב וז"ל קנס שי' לבני א"י דבתריה דמרן ז"ל גרירן כל שלא נעשה כתח"ס ז"ל הוי אסמכתא ול"ק אף אם מה שכנגדו הוא תפוס ואם האב הוא אנוס דהיינו שלא רצה הבן או הבת ואפייסו ולא אפייס גם שהוא עשוי כתח"ס יש ערעור בזה בין הפוס' ז"ל אם הצד שאינו חוזר אינו תפוס אבל אם הוא תפוס אין ספק כלל. ואפשר דמשו"ה נהגו בעה"ק שלא לגבות בב"ד כל הקנס אף שעשוי כתח"ס ז"ל נהגו לפשר פשר קרוב לדין ובדידי הוה עובדא גם כי היה מקום לגבות הכל ע"כ. גם המבי"ט ז"ל בח"ג סי' קי"ד כתב שהמנהג הפשוט פה כי כשחוזר א' מהצדדים מהשי' עושין פשרה וכ"ש כאן כי שלא מדעתו חזר בו ע"ש. הבי"ד ה' לב שלמה בסי' א"ב דקל"ד בערך שידוכין. ולדידן שעושים הקנס כתח"ס ז"ל וגם שמקבל עליו ס' הפוס' המחייבו בחיוב ההוא הגם שתהיה סברתו ס' זרה ויחידאה נגד כל הפוס' פשיטא דהצד החוזר בו מחוייב לשלם החיוב ההוא עספ"א והוא ברור ול"ד צריך בושש. ועיין בתשו' מרן ז"ל בס' אבק"ר סי' פ"ז ופ"ט ובתשו' מוהר"ש ז"ל החולק עליו עש"ב. ואמת אגיד דהרב מארי דאתרין כמוהרא"י ז"ל עשה מעשה בפני וגבה כל סך החיוב הכתוב בשטר עספ"א

א. הרא"ש ז"ל בכלל ל"ד סי' ג' כתב והבי"ד מורם ז"ל באה"ע סי"ן ס"ח דבאומר ע"מ שתכתוב את השטר יכול לחזור בו ולמחות. עיין בהמבי"ט ז"ל ח"א סי' ע"ח דכתב דבנדונו שלא נעשה תנאי הקנס ע"מ שיכתוב כתשו' הרא"ש אלא שאחר שהסכימו ביניהם ענין השידוכין והקנס ציוו לסופר שיכתוב לזכרון בעלמא וע"ז נתרשל הסופר. א"כ אעפ"י שתחזור בה בענין הכתיבה אינה יכולה לבטל הקנס כיון שלא היה מעיקרא ע"ת שיכתב ע"כ. וכתב המשכה"ר מער' קו"ף אות מ"ח דקנין וקנס שי' הנעשה ע"י סופר מתא עד שלא נכתב השטר צד המתחרט בו פטור מהקנס דסתם קריאת סופר מתא הו"ל כמפרש ע"ת לכתוב השטרות דמי וכן עושים מעשים והכי דייני תרי אלמ'י רבנן הח"ן ומוהרש"א ז"ל ע"ש. האמנם בתשו' מרן בס' אבק"ר סי' פ"ז ופ"ט מבואר דעתו ודעת מוהר"ש ן' וירגא ז"ל דכל דודאי נעשה הקנין ע"ד ח"ס אין פוטר גם כי לא נכתב השטר דסתם קנין לכתיבה עומד עש"ב. ועיין ג"כ בס' שבט בנימין סי' קפ"ג דנ"א ע"א שהביא בשם שא"י ז"ל דפסק דבשידוכין כותבין בע"כ ע"ש. וכ"כ הב"ח בתשו' סי' יו"ד והוב"ד במט"ש סי' רמ"ג הגה"ט אות י"א ע"ש

ב. כתב הרב"ד ז"ל חח"מ סו"ס ט"ז וז"ל מה שנוהגין לכתוב בשטר שנתחייב אבי הכלה לתת לחתן סך קצוב במעות וש"ע ללא קצבה רק לפי כבודי ונעשה הכל בקנין אחד יוכל לפטור עצמו אב"ה מהכל כיון דלא חל הקנין על הש"ע משום שאיל"ק לא חל ג"כ על המעות שיל"ק ולא על הקנס דהו"ל כמו קני את וחמור ויוכ"ל קי"ל כמ"ד דל"ק כלום. זולת אם יכתוב קצבה על הש"ע כגון שיכתוב וש"ע לפי כבודו אפי' אם יצטרך כו"כ. או אם ישבע בפי' על חיוב המעות והש"ע שאז חייב מכח השבו' או בקבלה שיקבל עליו לדון כרוב הפוס' ז"ל דאדם מחייב עצמו בדבר שאי"ק וזה צ"ע קצת ע"כ ע"ש. דמדבריו יוצא נפקותא גם לדידן דאנן בתריה דמרן ז"ל גרירן ואיהו פסק בש"ע ח"מ סי' ס' דמתחייב בדבר שא"ק מ"מ יוכל המוחזק לומר קי"ל כהרמב"ם דס"ל דאינו מתחייב בדשא"ק דאנן גם בתריה דהרמב"ם גרירין וכל היכא שהם חלוקים בדין יוכל המוחזק לומר קי"ל כהרמב"ם כ"כ הפוס' האח' ז"ל והבאתי דבריהם במ"א. האמנם איני יכיל לפטור עצמו מהכל כ"א דוקא מהחצי דבההיא דקנה את וחמור פסק הרמב"ם בה' מכירה פכ"ב הי"ב ומרן בש"ע סי' ר"י ס"ג דקנה מחצה וא"כ אינו פטור מהכל כ"א מהחצי. ואעיקרא כבר כתבו האח' ז"ל דבלשון חיוב מהני לכל מילי דהיינו לדשלב"ל ואסמכתא ודבר שאינו בידו ודשא"ק ולקנין דברים וכו' עיין בס' דובר מישרים בשאלה בהשמטות ד' ס"ט דהאריך בזה ומסיק דאין דבר עומד נגד לישנא דחיובא. ועיין בחק"ל חאה"ע סי"ל גבי ק"ד דכתב דרבו הסוברים דקנין מעכשיו ל"ח ק"ד ואף שיש חולק ע"ז הנה בלשון חיוב רבו הסוברים דמהני כמבואר בכנה"ג הגה"ט אות ל"ג ומה גם די"ל דבקנין ומעכשיו ובחיוב כ"ע יודו דמהני ע"ש. ועיין בס' צו"מ דקכ"ב ע"ד. ועיין בדברי האג"ן הסהר ז"ל בס"ה ח"ח בסי' ט"ל דציין על להקת הפוס' שכ"כ ומ"ש עליו כמוהרמ"ס ז"ל ומה שהשיב האג"ן ז"ל על דבריו. וה' כמוהרא"ע ז"ל בס' אזן אהרן ק"ק שנד"מ במער' קו"ף אות ל"ח כתב דסוגיין דעלמא אזלא כוותיה דהאג"ן ז"ל וכך דנים בכל הב"ד מעשים בכל יום דבלשון חיוב מהני ע"ש. גם מ"ש הרב"ד ז"ל בקבלה שיקבל עליו לדון כרוב הפוס' דאדם מח"ע בדבר שא"ק דזה צע"ק. עיין בס' חקק"ל ח"ב חח"מ סי' טו"ב בדצ"א וצ"ב שאסף וקבץ להקת הפוס' בזה דס"ל דקבלת ס' הפוסק מהנייא קבלה זו לחייבו. גם מהנייא היכא דמקבל עליו בפי' לקיים המכר או המתנה או המחי' אפי' שתהיה נגד כל הפוס' ע"ש

ג. שידוכין לזמן ובקנס ועבר הזמן ורצו לחזור בהם ושוב נתפשרו ביניהם לינשא והוציא הוצאות החופה ושוב חזרו בהם. החוזר בו פטור מהקנס מטעם שכבר עבר הזמן וגם פטור מההוצאות אף שנתפשרו ביניהם אח"כ ועי"כ הוציא הצד השני ההוצאות אפי"ה כיון שלא תפסו קנין שני ג"כ. כ"כ הראש"ל בס"ה בני בנימין סי' ל' ול"א וכן הסכים עמו ה"ה ראש"ל כמוהר"א אשכנזי ז"ל עש"ב. דמזה נר' מבואר שאם לא עבר הזמן שקבעו ביניהם או שיש תנאי מפורש בשטר השי' שמתחייבים בהחיובים גם אם עבר הזמן הקבוע ביניהם כמו דאנן נוהגים היום בעירנו דמשק יע"א דמתנים כן בפי' דחייב הוא החוזר בו בקנס ובההוצאות. ועיין בהרדב"ז ז"ל: סימן ז'

שאלה ראובן שידך בת גדולה ונתחייב לתת לה מוהר סך חמשה אלפים גרוש להניח מהם חציים שיהיו קיימים בעין לתת אותם על איזה בית בתו' משכנתא וחצי הנשאר לקנות בהם תכשיטין להכלה וגם שמושי ערש. וגם היא נתחייבה להכניס עמה סך שני אלפים ות"ק גרוש לקנות בהם בגדים ומלבושים לעצמה ובעת החופה ככה עשו. ובליל החופה רצה לבוא עליה והיא לא נתרצית כלל גם עם רוב ההפצרות לא הועיל כלום עד שאמה העיזה פניה ונכנסה אצלה ותפסה ידיה ואמרה לחתנה שיבוא עליה בע"כ והוא קרב אליה לבוא עליה והיא צועקת ועכ"ז דחק ונכנס מעט מזער ומרוב הצעקות שלה ולא הניחתו לגמור ביאתו ממש עד שנבהל ופחד ורגז ופי' ממנה בקשוי האבר ואח"כ פלט הזרע לחוץ. גם אחר כמה ימים רצה עוד לבוא עליה והיא