שערי עזרה קמט

לאסוקי אדעתיה דלא תתרצה ופטרו מממון ומשבועה ע"ש. גם מריה דאתרין ה"ה מוהרמ"ג ז"ל בס' דברי מרדכי סי' י"ג הגם דשם בנדונו הוא ש"ח גו"ש ע"ד ה"ה ז"ל וכמו שכן הובא שם בשאלה עכ"ז פטר מהחוב מכח דברי הרשב"א ז"ל ע"ש. וראיתי בכתבי ידה"ק מריה דאתרין ה"ה מוהר"י ענתיבי ז"ל דכתב דמפשט דברי הרדב"ז ז"ל ח"א סי' שכ"ט מוכח דבכל אופן שיתחייב בקנס קא פטר ליה מה"ט דהרשב"א דהא אפי' מה שנתן כבר ביד קאמר דיחזיר הכל מטעם דאנוס הוא ואדעתא דהכי לא נתן וכן לא נתחייב אדעתא דהכי ושכן נר' מדברי המבי"ט ח"א סי' מ"ב וע"ח ע"כ. ולדידי אנכי הפעוט אחהמ"ר אין להביא ראיה חותכת מדבריהם שכן ס"ל דאפי' בש"ח גו"ש ע"ד ח"ס ז"ל שהוא פטור דשם בנדון המבי"ט ז"ל אינו כן וכמו שכן מוכת מדבריו בתשו' הנ"ל. גם מדברי הרדב"ז ז"ל אין הוכחה דיש מקום לומר דס"ל דבש"ח גו"ש ע"ד ח"ס ז"ל חייב. ובנדון דידיה דלא היה בש"ח גו"ש וקא פטר ליה מטעם אנוס וסמך ראשו ע"ד הרשב"א ז"ל כיעו"ש לכן כתב דאפי' מה שנתן כבר ביד יחזיר הכל מטעם דאנוס הוא ואדעתא דהכי לא נתן ולא נתחייב

וראיתי להרב"ד ז"ל חאה"ע סי' ל"ב דבתחילה כ' שאם הוא לא נתחרט אלא היתומה פטור הוא מהקנס וציין על תשו' המבי"ט סי' פ"ה ומוהרשד"ם סי' כ"ו ומוהרש"ך סי' ס' ולבסוף חייבו מכח שבועה ע"ש. הנך רואה דמאי דבתחילה כלל מוהרש"ך עם הרבנים דפטרי פליטת קולמוס היא דאדרבא מוהרש"ך שם בסי' ס' חייבו וכמו שהבאנו דבריו לעיל, גם מאי דלבסוף חייבו מכח שבועה וכו' אחהמ"ר ת'ם אני דהרי הרשב"א ז"ל גם כי איכא שבועה פטרו וכנז"ל ואיך לא זכר ש'ר מדבריו כלל. ויותר גדולה מזו דמדברי הרשב"א למד המשפ"ץ ז"ל דמאחר דאם תמאן הבת מדינא לא מחייב יאודה בקנס א"כ גם ראובן המשדך פטור דהדרא מילתא לשבועה בטעות ע"ש. וה' משאת משה חאה"ע סו"ס ל"ז למד מדבריו לנ"ד דגם הבחור פטור מהממון ומותר מהשבועה דכיון דאם תסרב הבת בנדונו לא מחייב מרדכי בחיוב הקנס מן הדין מטעם האמור גם שכנגדו פטור דלא מצינו זה מתחייב בקנינו וזה נפטר ונמצא גם השבועה היא שבועה בטעות דאיהו סבר דבסירוב הבחורה מתחייב מרדכי וע"ד כן נשבע ולא היא וכמ"ש המשפ"ץ וגם מצד אונס ממון אין נסת"ר כמ"ש בזה הרב הנז' ע"ש עכ"ל. וחפץ הייתי לעמוד בזה דכפי דבריו ז"ל יוצא דדברי המשפ"ץ ז"ל הם סתראי נינהו מח"א סי' א' לח"ג סי' כ"ט דשם אינו נראה כן כמ"ש המ"מ ז"ל. האמנם אין הפנאי מסכים עמדי לעמוד על אמיתות הדברים ובל"ן לעת הפנאי אשובה אשנה עוד בזה

באופן דגם כי חיוב הקנס היה בלשון חיוב גו"ש כתח"ס וגם שיש שבועה בדבר לא פלט מהמחלוקת של הפוס' ז"ל דאיכא דס"ל שהוא פטור מכל היכא דהעיכוב היה מצד הבת ולא מהאב. ואפי' שהיה החיוב בפי' אם לא תתרצה הבת או הבן עכ"ז יש מהפוס' דס"ל דפטור וכמו שכן נתבאר בדברינו לעיל. ועיין בכנה"ג בהגה"ט אות ל' דכתב דיוצא מדברי מוהרש"ך ומוהרשד"ם דאפי' נתחייב בלשון חיוב גו"ש לא מהני אא"כ התנה בהדייא אפי' אם לא תתרצה ישאר החיוב עליו אז הוא חייב דאדעתא דהכי נחית. והרב יד אהרן שם בהגה"ט אות כ"ח תמה ע"ד הכנה"ג הללו דמוהרש"ך בח"ד סי' ל"ז כתב דאפי' אם היה החיוב בפי' אם לא יתרצה בנו אפי"ה פטר האב מהקנס ע"ש ועיין מה שרמז שם ג"כ. ולע"ד דזה נכלל בדברי הרשב"א ז"ל דכתב ואפי' התנה שאם תסרב שיפייסנה וכו' דהכונה הוא שאם לא תתפייס שהוא מחוייב בחיוב הקנס ושגם מוהרשד"ם בסי' כ"ו כ"כ שאף שביאר המשדך בפי' פטור וכמש"ל. גם בתשו' מאריה דאתרין מוהרי"ע ז"ל כ"י אחר שהאריך בזה כתב המורם מהאמור מידי פלוגתא לא נפקא ופלוגתא דרבוותא היא. ברם בנדון דידיה נטה דעתו ד"ע לחייב את האב שבנו לא רצה לקחת את הפלה ועשה סמוכות לזה והוא שהביא מ"ש הח"מ והעיד דמעשים בכל יום שאין מועיל לומר שהיא אינה רוצה וכמש"ל משמו וכתב דגם אנן לגבי דידן בדמשק יע"א זה דרכם של כל הנכבדים דש'ם דאבי הפלה קונין מידו שמתחייב וכו' ושירצה את בתו שלא תשתדך וכו' וכשיכנסו לחופה אז ימחלו זל"ז החיוב ההוא ואינו מועיל לומר ולטעון שהיא לא רצתה וכו' ובנ"ד דאבי החתן אית ליה קורבה בהדיה הכלה והוא ובנו יודעים ומפירים אותה יפה יפה וברור לי כי לא יעשה האב כזה בלתי ידיעת ורצון בנו וגם בנו לית ליה מגרמיה כלום והכל מהאב וברור שלא ימרה את פי אביו ובריא לי שכו"כ פעמים ודאי דיברו בזה אב ובנו הנז' ומדעת שניהם עשו והו"ל האב שליח בנו. דהרשב"א ודקיימי אליביה שפטרו מטעם אונס כנז' אפי"ה כתב שם הרשב"א והלב יודע אם לעקל וכו' ויחוש לעצמו מדין שמים ויש מי שחייבו שבועה או חרם שאין עורמה ואין לו יד וכו' כמבואר בהרב י"א שם ובנ"ד ברור אצלי דאין כאן אונס והשתא קא הדרי בהו וחייבים לשלם החוב להיתומה או יפייסוה שתמחול כנלע"ד בנ"ד דהכל לפי הענין זהו דעתי להלכה הכא עכ"ל. הנה נר' מלשונו דגם הוא ז"ל מאחר דמידי פלוגתא לא נפקא גם שכתוב בחיוב גו"ש כתח"ס ס"ל לפטור מהחיוב ולכן בנדון דידיה דאיכא קורבה וברור הדבר דאית ליה הבן ידיעה וכו' נטה דעתו לחייב התם דוקא מהצדדים הנ"ל משא"כ בעלמא דפטור. אי לזאת בנדון דידן דאיכא כמה מהפוס' דס"ל דפטור ושני המאורות הגדולים מריה דאתרין ז"ל נר' דעתם לפטור מאחר דאיכא פלוגתא בדבר ואוקמי ממונא עדיף טפי על כן איהו פטור מהחיוב ובלבד שלא יהיה העיכוב מצדו כלל וכמ"ש הרשב"א ז"ל וכנז"ל ותול"מ וצויי"מ וימ"ן כ"ד העבד הבוטח באל מושיע ורב: הצעיר עזרא הכהן טראב ס"ט

וכעת שנד"מ ס' מטה לחם למוהרח"מ יצ"ו וראיתי לו בחאה"ע סי' ו' בהמשודכת ע"י אביה שמאנה שלא רצתה בהמשודך שהביא מאי דראתה עינו פתקא מרבני או"ה דהבת רשאה ושלטאה לילך להתנסבא לכל גבר די תצביי משא"כ אביה לית ליה רשות להטפל בשי' ושלא ליתן לה נדן וכו' והוא יצ"ו העיר ע"ז מדברי ה' משר"א די טולידו ז"ל ח"ב חיו"ד סי' ל"ז דרב תנא הוא ופליג עליהם וכו' ואחד מהם הראה לו תשו' חת"ס חאה"ע ח"א סי' קי"ד הוב"ד בפתחי תשו' אה"ע סי' ן' סקי"ג דמסכמת לדבריהם. והוק"ל הוא יצ"ו ע"ד החת"ס מדברי הרשב"א ח"ג סי' רי"א שמבואר שם בפי' דלא כדבריו ואחר החיפוש מצא בס' יש"ל בזכרונות דרמז לדבריו והקשה עליו באופן דיש חולק גדול על החת"ס ז"ל ע"כ ע"ש. גם אנכי כיאודה ועוד לקרא אמינא שבס' כה"ע סי' ס"ט בנדונו בשפחה ששידכה אדונה וכו' ונתחייב לפייסה וכו' ושוב מיאנה ע"י שהתריס הבחור לדבר קשות עם אדונה וכו' דמוהר"ם בכ"מ ז"ל פטר את האדון מתשו' הרשב"א ומדברי מוהרמ"ע ז"ל מכל וכל והסכים עמו מוהרא"ן ז"ל ע"ש. הרי לך דתרי אשלי רברבי הם היפך החת"ס ז"ל דהתם בשפחה האדון נתחייב לפייסה וליתן לה נדן מממונו וכ"ז בחו"ש גו"ש ועכ"ז פטרו אותו