שערי עזרה יד

ימ"ש ע"ש. גם זה תימה דעיניך הרואות שם דאחר שתמה כתב וז"ל ואולי גם כונת המחבר במ"ש ימ"ש כיון דלא מצא דין זה מבואר בפי' בשאר פוס' ע"ש. וגם בסי' ס"ו אחר שתמה כתב ואפשר משום דלהאריך זמן הפרעון נקטיה בל' ימ"ש שאין זה מבואר בש"ס ובפוס' ע"ש. גם בסי' קכ"ד סק"י כתב שם וז"ל לפי שלא הביא בב"י אלא הרשב"ץ שכ"כ לכן כתב דין זה בשם ימ"ש וסיים שם דדין זה הוא ברור וכו' ע"ש. באופן דמהמקומות שציין הי"מ ע"ד הש"ך אין מהם הכרח וראיה דלא ס"ל להאי כללא ולע"ד אדרבא הדעת נוטה להיפך דמפני שס"ל כן לכן יש מקומות דהוק"ל על מרן דמאחר שכל הפוס' ס"ל כן וגם הוא מוכרח בש"ס למה זה כתבה בל' ימ"ש והניחה בצ"ע וכמ"ש הפר"ח ביו"ד סי' פ"ג ויש מקומות שהוק"ל ע"ד ותירץ כנז"ל שהוא מוסכם כפי הכלל הנ"ל ואין ראיה מדבריו כ"א ממ"ש ביו"ד סי' שכ"ה סק"ה כאשר יראה הרואה, ועיין בס' בנ"י ד' מ"ח שכתב ואע"ג דכתב בלשון וי"א לא שיש חולקים אלא כך דרכו שכותב סברא שאינה מפורשת בס' הפוס' וכמ"ש בכמה מקומות הרב בעל מ"ע והרב בעל ש"ך ע"כ. ובודאי שס"ל דלא שנא בין אם היא כתובה בוא"ו העטף בין אם היא בלא וא'ו העטף וכמ"ש הכנה"ג בח"מ סי' ת"ך וכנ"ל

עו"כ שם הי"מ וז"ל ואף גם זאת כשהיא סברא יחידית דוקא. אבל אם ב' או ג' מהפוס' ס"ל הכי לא יתכן לכותבו בשם ימ"ש ע"כ. סלח נא אנכי מבקש שהכנה"ג חח"מ מ"ב סי' ס"ב בהגה"ט אות ב' כתב דמורם ז"ל במפה דרכו כדרך הב"י בס' הקצר לכתוב סברא שלא מצאה אלא באחד או ב' פוס' בשם ימ"ש אעפ"י שאין חולק עליה ע"ש הרי לך שס"ל דגם בשנים עלתה לו לכותבה בשם ימ"ש. ואיהו ז"ל בעצמו ציין ע"ד הכנה"ג האלו

עו"ר לו שם דכתב וז"ל וכן תמצא עוד ביו"ד סי' ל"ח דכתב ימ"ש בדין שהרשב"א חולק עליו ע"ש וכפי מש"ל בשם הכנה"ג והר"ש ז"ל שאמרו דכשאנו רואים שיש מחלוקת, אמרי' דכתבו בל' י"א או ימ"ש לחלוק וכו' א"כ תו ליכא ראיה משם ובזה ניח"ל למקומות אחרים דכוותה. ולע"ד יש להביא ראיה לדבריהם מדברי הש"ך ביו"ד סי' פ"ג ס"ק י"ט וכ' יעו"ש

כל זה היה כתוב אצלי בכ"י מקודם זה זמן כמה שנים והן עתה נד"מ ס' שדי חמד וראיתי לו בכללי הפוס' סי' י"ג אות כ"ג דהאריך בזה הענין אם כתוב בוא"ו העטף או לא יעו"ש. גם שם באות כ"ב הבי"ד הי"מ במה שציין על הפר"ח יו"ד סי' קכ"א וכתב עליו דלא ירד לסוף דעתו דהפר"ח ז"ל לא מיירי בהכי התם ע"כ. ולע"ד מהראוי הוא להקשות עליו דשם הפר"ח ז"ל כתב להיפך וכנ"ל: סימן ו'

נפילת אפים. עיין בס' ב"ד א"ח סי' נ"ג דכתב בשם השכנה"ג דנוהגים שלא לומר נפ"א בי"ד אייר מפני שהוא פסח ב' וכתב שכן הוא המנהג פשוט בסאלוניקו אך ביום ט"ו אייר חלוק המנהג יש אומרים בו נ"א ויש שאין אומרים בו. ובודאי טעמייהו משום ספיקא דיומא דכה"ג כתב שם אות י"א במה שאין אומרים נ"א בי"ג בסיון דאע"ג דבקאינן השתא בקביעא דירחא מ"מ כי היכי דלא ליתו לזלזולי ביוט"ב. ועו"כ שם שהנוהגים לומר נ"א בי"ג סיון טעמייהו הוא דלא שייך לומר דלא ליתו לזלזולי אלא כשהוא בו ביום אבל כשאינו בו ביום לא אתו לזלזולי ביה. וטעם זה שייך ג"כ בט"ו אייר דהנוהגים לומר בו נ"א הוא משום דלא שייך דלא ליתו לזלזולי כשאינו בו ביום וכ"ש הוא דהתם שספק מחמת חג השבו' אמרי' הכי כ"ש הכא דאין הספק נמשך מחג הפסח אלא הוא תלוי בקביעא דירחא של ר"ח אייר שהוא חדש אתר. ומ"מ היה נר' דבר ק' לנהוג קצתם הכי וקצתם הכי משום לא תתגודדו ולא היה אפשר למחות באחד מהם אעפ"י שיותר היה ראוי לומר נ"א לכן הייתי נמשך אחר הש"ץ עד היום שנת התפ"ד שגזרו תענית בט"ו אייר מפני הדבר וכו' ולכן אני אומר שמכאן ואילך ראוי למחות במי שא"א נ"א בט"ו אייר וכו' עש"ב

ואנכי העבד ת'ם אני ע"ד דלע"ד ט"ו אייר אינו נכלל בכלל ספק שלא לומר בו נ"א ובודאי מה שבעיר סאלוניקו יש שאינם אומרים בו נ"א לע"ד איני רואה להם על מה שיסמוכו וזה נמשך משאר עמא דארעא שהם אינם רוצים לומר וידויים ותחנונים אבל ליר"ש והת"ח לא יכנסו בספק זה שלא לומר בו נ"א. וה"ט דמאחר דמה שאין אנו אומרים נ"א בי"ד אייר הוא משום שאנו עושים זה לזכר בעלמא למי שהיו טמאים בפסח א' ועושים את פסח ב' והעושים את פסח ב' הם יושבים בתוככי ירושלים ויודעים בבירור אימתי הוא י"ד וליכא ספיקא לגבייהו כלל ויושבי חו"ל והאנשים שעשו פסח א' ליכא לגבייהו שום מעליותא כלל ליום י"ד אייר ומה שאנו א"א נ"א ביום י"ד אייר עכשיו הוא זכר בעלמא לאותם שהיו עושים פסח ב' ואין מהראוי שלא לומר ג"כ בט"ו ולעשות ב' ימים זכר וקצת דמיון לזה מ"ש רז"ל איהו גופיה גזירה ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה והוא רחוק מהדעת מאחר דבזמן שהיה בהמ"ק והרוצים לעשות פסח ב' תוככי ירושלים ליכא ספיקא לגבייהו כלל גם האחרים שהם עושים זכר להם אין להם ליכנס בספק כלל וז"פ

ואעיקרא דמילתא אמינא דבענין י"ד אייר אין נכלל בכלל ספק שמא ט"ו באייר הוא י"ד באייר יען דכל מה שאנחנו במקומות אחרים נכנסים בספק ועבדינן תרי יומי מספק כגון בפסח וסוכות ושבועות הוא משום דר"ח של אותו החדש הוא יום אחד כגון חדש ניסן שר"ח שלו היא יום א' ולכן ביום ט"ו ניסן יפול בו הספק דשמא הוא י"ד בחדש והיינו שהיה מהראוי שיהיה ר"ח של אותו החדש ב' ימים ויום הראשון הוא לתשלום חדש שעבר ויום הב' הוא למנין תחי' החדש ולפי"ז יהיה יום ט"ז הוא יום ט"ו ולכן עושים ב' ימים מספק. וכן ג"כ בחדש תשרי דר"ח שלו הוא יום א' נופל ספק זה ולכן עושים חג הסוכות ב' ימים מספק. גם בר"ח סיון דר"ח שלו הוא יום א' נופל ספק זה ולכן עושים חג השבועות ב' ימים מספק. משא"כ בחדש שר"ח שלו ב' ימים ומונים אנחנו לחדש הבא מיום הב' תו ליכא ספיקא כלל לומר שיעשו ב' ימים מספק. וא"כ בחדש אייר שתמיד הוא עכשיו ר"ח שלו ב' ימים ויום הראשון הוא נחשב לתשלום חדש שעבר וחדש אייר נמנה מיום הב' של ר"ח תו אינו נכנס בכלל ספק לומר שיעשו בו י"ד וט"ו שלא לומר בשניהם נ"א משום ספיקא דיומא ולכן לבי אומר לי דמה שנמצא בעיר סאלוניקו אנשים שא"א בט"ו אייר נ"א אין להם ע"מ שיסמוכו. ומהתימה על הרב"ד ז"ל שלא העיר מזה

ומעתה כפי האמור עולה למה שראיתי במרדכי דמגילה פ' א' שכתב וז"ל ומה שלא נהגו לקרות המגילה ביום י"ד ויום ט"ו מספק בזה"ז כדעבדינן ביו"ט י"ל משום דדילמא י"ד נקבע בזמנו ואיכא בט"ו משום ולא יעבור ואעפ"י שקראו כבר איכא איסורא בעלמא משום בל תוסיף ואפי' אי משום בל תוסיף ליכא הואיל ולאו זמן קריאה הוא מיהו איסור איכא הואיל ומכוין לקריאה ותנאי לא שייך הכא. א"נ יש כאן משום בל