שערי עזרה קמד

לעסקיו וגם אביו ואמו באו לעסק ודרו איזה שנים והם חזרו לעירם והוא נשאר כאן ודר כמה שנים והוא עוסק בסחורה אי"ל שע"ד לחזור לעירו שידך מאחר שהוא עוסק בעסק מו"מ ואחר כמה ימים ושנים הוא ששידך. ואפי' שיאמר שלעולם הוא בדעתו לחזור דברים שבלב הם והו"ל להתנות בפי' בתחי' שהוא רוצה לחזור לעירו וכל כמה דלא אתני לאו כ"כ. ומכ"ש וק"ו בנ"ד שהם התנו עמו ע"י שלוחו בפי' דאדעתא דהכי דוקא הם עושים השי' דודאי הגמור דהדין עמהם ואם עודנו מסרב חייב בקנס. ועיין עו"ש בסי' קל"א שכתב שם דהא דתנן הכל מעלין ה"מ לאחר נישואין אבל קודם נישואין לאו כ"כ וכו'. ומ"ש שם וז"ל דעל מה שבא בשאלה שאבי הכלה אומר שתנאי היה ביניהם שיעלה לא"י אמרי נואש הם שכל שבא לחדש תנאי מה שלא הוזכר בשטר אין שומעין לו וע"כ לא נחלקו גבי תנאי היו דברינו אף בשכת"י יוצא ממ"א אלא בעדים או אפי' ע"א מהם מטעמא דאמרי' התם בפ"ב דכתובות הני למיעקר סהדותייהו קאתו. אבל בעל הדבר כל שהשטר מקויים לאו כ"כ למיעקר סהדותייהו דסהדי ע"כ. לא תברא לנ"ד כאשר יראה המעיין וישפוט בצדק דדוקא שם בנדונו אבי הכלה הוא שטוען דבר חדש שתנאי היה שיעלה לא"י עז"א שכל שבא לחדש תנאי מה שלא הוזכר בשטר אין שומעין לו כיון דתנאי כזה עליה דידיה רמי להתנות וכיון שלא הוזכר בשטר אין שומעין לו. משא"כ בנ"ד דכבר כתבנו דעיקר חיוב התנאי רמי על הבעל להתנות מתחי' שהוא רוצה לחזור לעירו ושיכניסינה שם. וכל כמה דלא התנה צריך לכונסה במקום שדרה שם אצל אביה ואמה וקרובותיה. ואפי' התנה כל שבא לחדש תנאי מה שלא הוזכר בשטר אין שומעין לו. ברם הכא דלא רמיא עלייהו להתנות דסתמא כל המשדך אדעתא לינשא במקום הבת הוא משדך ואפי' היה הוא ממ"א וכנז"ל בודאי דאין צורך שיהא בקנין ושטר. ובגילוי דעת לבד סגי ומהני מאחר דאפי' בלא גילוי דעת הדין כן וכ"ש היכא דהתנה כנ"ד שהתנו בתחי' בפי' עם שלוחו דאין משדכין אלא בתנאי כן שלא יוציאנה מעירה כלל והלך השליח והגיד לו בזה התנאי וכמו שכן העיד שליח המשדך וגם העד הב' הוא מסופק אם שמע הבחור בזה ודאי הם זכאים בדינם אף שלא הוזכר תנאי זה בקנין ושטר וזה ברור

ויש להביא ראיה לחייב הבחור אף שלא נעשה תנאי זה בקנין ושטר ממ"ש המרדכי בשם מוהר"ם סו"פ הפועלים דכל תנאי ממון שהתנה עליו בתחילתו בשעת מעשה התנאי קיים בלא קנין וכו' ע"ש. והבי"ד מרן בב"י ז"ל בלי שום חולק ומהריק"ו שורש קצ"ד הלכה למעשה ע"ש. דמזה אתה דן לנ"ד במכ"ש ועיין בס' אשדות הפסגה סי' י"ב ד' פ"ד ע"ד מ"ש בזה יעוש"ב. גם עיין בס' מט"ש סי' ע"א הגב"י אות כ' דהביא בשם הט"ז ז"ל דכתב וז"ל מדברי הרא"ש הביאו הטור אה"ע סי' ע"ה נלמד דאם התנה לוה עם המלוה שלא יהיה לו נאמנות ואח"כ בשעת הקנין הקנה לו סתמא והוא במקום שמסתמא כותבין נאמנות שהדין עם הלוה ואין למלוה נאמנות ע"כ. דמזה ראיה במכ"ש לנ"ד דאף שבקנין לא הוזכר התנאי מאחר שקודם התנו בזה עמו ע"י שלוחו התנאי קיים. עוד עיין במורם ז"ל חו"מ סי' ר"ז ס"א דכתב וז"ל וכן אם התנו תנאי ואח"כ כתבו השטר סתם ודאי על תנאי הראשון כתבוהו ע"כ. ועיין ג"כ לה' מ"מ ז"ל בח"א אה"ע סי' ח' שכתב דאם התנה בתחי' המעשה ת"ג בכה"ג הוא דס"ל להרא"ש ז"ל דלא נגרע זכותא דידיה דמאי דיהיב סתמא דאימור דסמך נפשיה סמיכה בכל כחו אתנאה קמא אשר עשה וכו' וכ"כ בת"ב ד' קמ"ז ע"א יעוש"ב דס"ל דכל שהתנה ת"ג מתחי' אע"ג דלא הוזכר התנאי הלז אח"כ בעת דיהיב סתמא אמרי' אתנאה קמא סמך וכ"נ בנ"ד וכ"ש הוא דאע"ג דלא הוזכר תנאם בקנין ושטר אמרי' אתנאה קמא סמכי שאינם עושים השי' כ"א עפי"ז שלא תצא הבת מהעיר כלל וודאי דאם לא ירצה הבחור לקיים תנאי זה שהוא חייב בקנס

והן עתה נד"מ ס' פני יצחק ח"ו ושם בתשו' אה"ע סי' ב' בהסכמת ר' ירושלים תובב"א שהובאה שם בד' ג' הביאו בשם התשב"ץ ח"ד סי' ק"ל בא' שהוציא קול בעיר שהוא עשיר ועי"ז קידש אשה בעד א' ואח"ז נודע שהוא עני דמותרת בלא גט מחמת דהטעה אותה וכתבו דה"נ בנ"ד דהטעה אותה שרוצה לגרש אשתו הא' דהוו קי' טעות וכו' אלא דאשכחן בתשו' החת"ס אה"ע סי' פ"ב והוב"ד בס' פת"ש אה"ע סי' ח"ל סכ"ד בההיא דע"מ שאני עשיר ונמצא עני דכתב להדייא דלא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכו' ע"ש. מ"מ בנ"ד גם החת"ס יודה דאפי' ספק"י ליכא שהיו הקי' אחר שג"ד עמה שרוצה לגרש הא' ופיתה אותה בזה כדי שתתקדש לו והיא גם היא קיבלה כסף קי' אדעתא דהכי דכל כי הא הגם שלא התנה לה כן בשעת הקי' אמרי' אם נתקיים התנאי דהיינו הגילוי דעתא מקו' ואם לאו אינה מקו' דבג"ד כ"ד מהני ואית לן למימר דאדעתא דהכי נתרצית בקי' אם יגרש הא' הא לא"ה לא ליהוו קי' ותהיה מותרת בלא גט דכל היכא דאיכא הוכחה ואומד"ד וכו' הגם דלא התנה כן בעת הקי' גילוי מילתא כה"ג דלא נתרצית משע"ר כ"א בזאת הא ודאי ל"א בזה איתתא בכ"ד ניח"ל וכ"נ ממ"ש החת"ס שם סי' פ"ה וכו' ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין במכ"ש שהרי התם אפי' בקי' דיש בהם חומרת א"א כ"כ דבאומדנא שנעשה מקודם סגי ומהני לבטל הקי'. מכ"ש וק"ו בנ"ד שעשו ת"ג ומפורש ע"י השליח ת"ח השדכן מקודם כ"ד דאינם עושים השי' כ"א בתנאי זה וסבר וקביל ואדעתא דהכי הוא שעשו השי' והחיובים אח"כ הגם דלא נזכר התנאי בקנין השי' אין דבר חוצץ דודאי אדעתא דתנאי הקדום הוא שגמרו את הדבר ועשו השי'. ומה שעכשיו הוא מכחיש ואומר שלא הי"ל ידיעה בזה אינו נאמן כנגד העדים. והגם דנימא דליכא כ"א ע"א מאחר דהעד הב' הוא מסופק אם שמע הבחור כשדברו בזה עכ"ז אינו נאמן כנגד העד הא' כ"א בשבועה. ובלא"ה כבר כתבנו לעיל דהתנאי הוא מוטל עליו להתנות שיוכל להוציאה וכו' וכל דלא אתני הוא מחוייב בקנס

ועם דלכאורה הרשב"ץ ז"ל בח"א סי' צ"ז נראין דבריו דהם נגד דברי הריב"ש ז"ל וס"ל דגם לענין הנישואין יכול לכופה לינשא בעירו. ומרן ז"ל בב"י הביא דברי שניהם שם בסי' ע"ה ועיין בח"מ סקט"ו ובב"ש סקי"ג. עיניך הרואות בדברי מרן החבי"ב ז"ל בס' דינא דחיי לאוין ד' פ"ד דהאריך שם בדברי הרשב"ץ ז"ל ובתחי' הק' ע"ד דהיאך כתב דמדנאמן בעיקר הנשואין נאמן באירוסין דשנא ושנא והניח דבריו בצ"ע. ושוב הק' ג"כ על מרן ז"ל דכתב בב"י תשו' הריב"ש וסמי"ל כתב תשו' הרשב"ץ ולא שת לבו לסתירת שתי התשו'. וסיים וז"ל שאף הרשב"ץ דפליג על הריב"ש ל"פ עליה במ"ש שאירוסין אינן כנישואין ובעודה ארוסה א"י להוציאה שהרי הרשב"ץ נ"ט דיכול להוציאה לנישואין למקומו מפני שהוא נאמן לומר שהתנאי כך היה. ואם איתא דס"ל דארוסה כנשואה וכי היכי דבנשואה יכול להוציאה למקומו אף בארוסה כן למה הוצרך לומר שהוא נאמן שכך היה התנאי לימא שאפי' לא היה שם תנאי היה יכול להוציאה על הסתם אפי' בלא תנאי כמ"ש בענין הדירה. א"ו משמע דס"ל ז"ל דבעודה ארוסה א"י להוציאה אלא