שערי עזרה קמג

משבועתו וקנס. וכן חנוך פטור משבועתו ומקנסו לפי שהוא אנוס ויש טענת אונס בממון ובכל דבר ע"כ. הרי מבואר בדבריו שאין לו להוציאה ממקומה אא"כ התנה הבעל מתחי' בפי' ואפי' היה הבעל ממ"א ואם מעכב חייב בקנס ומכ"ש אם שניהם הם דרים במקום אחד עד שיתנה מתחי' בפי'. ולא פטרו שם מקנס כ"א מפני שהוא אנוס ויש טענת אונס בממון ודאי הגמור דפי' הוא בדאיתייליד ליה אונס מאחריני דמחמת זה הוכרח לצאת ממקומו בזה הוא דפטרו מקנס. ובנ"ד דליכא אונס חייב הוא בקנס ואין לומר דגם בנ"ד הבחור הוא אנוס כפי הטענה המחודשת שמושבע הוא מקודם שלא יעשה הנישואין כ"א באר"ץ יע"א אצל מ"ז דמלבד דבנ"ד לא הזכיר הבחור בטענתו שום זכר שבועה אלא אדרבא וכו' כנ"ל דנר' דאינה טענה אמיתית. עוד בה הגם דנימא דהיא טענה אמיתית שהוא מושבע מקודם וכו' אין סברא לומר דחשיב אנוס מחמ"ז ופטור הוא מהקנס דודאי הוא דלא פטרו ז"ל מהקנס מחמת אונס כ"א בדאיתייליד ליה אח"כ אונס לכן הגם דלא היה התנאי מקודם הוא פטור מחמת האונס דאיתייליד. אבל בכג"ד שהאונס הוא בא מחמת השבועה שהוא מושבע מקמי הכי לא חשיב אונס לפוטרו מהקנס דאדרבא היא הנותנת דמאחר שהוא מושבע מקודם שלא יעשה הנישואין כ"א באר"ץ וכ"ע אין יודעין בשבועה זאת הי"ל להתנות בפי' בשעת השידוכין והחיובים שע"ת זה הוא מתחייב ומדלא התנה חייב בקנס דאיהו דאפסיד אנפשיה

גם הריב"ש ז"ל סי' קע"ז במי שקידש אשה בעיר אחרת וטוען שהתנה עם אמה שרוצה לכונסה במקומו ואמה רוצה שישא אותה במקומה ואח"כ יוליכנה למקומו. השיב דהא דהכל מוציאין וכו' ה"ד אחר נישואין אבל קודם נישואין אעפ"י שכבר אירס אותה א"י להוציאה למקומו עד אחר נישואין. וכיון שאין לבעל עדים שכך היה תנאן בפי' קודם הקי' א"י לכופה ללכת אחריו למקומו לנישואין אלא ישאנה במקומה ויכתוב לה כתו' ואחר תלך ואם לא ירצה יגרש בגט. ומה שטוען שתשבע אמה שלא היו כן התנאים עדיין אף אם אמה תודה כדבריו יכולה היתומה לעכב ולומר אם אמי פסקה עלי מה לי או כנוס במקומי או פטור וכו' אמנם אם התנה עמה מדעת היתומה ומרצונה קודם הקי' והיא תודה בזה אז הדין עמו ע"כ. והוב"ד במרן ב"י אה"ע סי' ע"ה. ומוהר"י אדרבי ז"ל בסי' קצ"א הבי"ד אלו בתוך תשובה והסכים עמו יעו"ש. גם מורם ז"ל בסי' ע"ה ס"ב בהגהה פסק כוותיה. גם מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' נ"ה בנדונו באיש אחד מעיר אחרת שנשא אשה בעיר אחת ואחר שנה רוצה להוליכה לעירו בטענה שכששדכה ע"י לוי שליח אביה היה ע"ת שיוציאנה ממקומה למקומו וע"ד כן נשאת לו והיא ממאנת לצאת עמו מכמה טעמים. השיב אם היא אומרת שלא ידעה דבר או שלא היה שם תנאי כלל אפי' שיעידו עדים שהתנה הבעל עם אביה או שאביה מודה שכך היה הדבר פשוט שהדין עמה כמ"ש הריב"ש ז"ל וכו' ואם לוי השדכן יעיד עליה אז תשבע להכחיש את העד שבועת התו' וכו' ע"ש

גם בתשו' בנימין זאב סי' רצ"א בשמעון ששידך בתו לראובן ושוב עקר ראובן דירתו משם ורצונו לקחת הבת שישאנה באותה העיר שדר בה הוא וחמיו ממאן בזה. השיב כמ"ש הרשב"א במיוחסות דאין לו לכופה להוליכה שם כי אין דרך בנות ישר' להוציאן ממקומן בעודן בתולות קודם הנישואין דרואין אנו דרובא דעלמא מקפידים בזה והקפדה ודאית היא וראיה מההיא דקי' וכו' וכן גבי גט נמי וכו' וה"נ י"ל ניח"ל לאב להכניסה שם לחופה דרחמי ליה ולא יאמרו לחתני שום גנאי בעד בתו וכ"ש דאיש מחזר וכו'. וכל משדך בתו אדעתא לבעול בבית האב משדכה כדי להראות בתוליה לנשים ולא יוציא הבעל עליה ש"ר. וכ"ש שכשעשו השידוכין היו שניהם בעיר א' אא"כ התנו מתחי' ביניהם. וכיון דמתחי' לא התנו ביניהם יכניסנה לחופה במקום האב והאם וקרובותיה ע"כ. ולא ידעתי מדוע לא נסתייעו הפוס' ז"ל לדבריהם מדברי הרשב"א ז"ל במיוחסות הנ"ל וכבר מודעת זאת מ"ש מוהרשד"ם ז"ל שרבו מוהר"י טאיטצאק ז"ל היה מחשב סברת הרשב"א ז"ל נגד רוב הפוס' והבי"ד החיד"א ז"ל בשה"ג ח"א מע' שי"ן אות כ"א ובנדון שלהם הנז"ל הנה הוא בא הדבר מבואר בדברי הרשב"א ז"ל במיוחסות. ואולי כי בימיהם עדיין לא נתגלו דבריו שבמיוחסות הנ"ל

ועיין במורם ז"ל אה"ע סי' נ' ס"ו דפסק לההיא דמיוחסות סי' רע"ח ודהריב"ש סי' קע"ז הנ"ל וע"ש בח"מ וב"ש דאם יצא הא' בלא אונס הוא חייב בקנס והב' פטור. ואם אינן דרים בעיר א' אמרינן משדכין בנותיהם דעתן שישאו במקומן אפי' היה הבעל ממ"א אא"כ התנו בפי' כן ע"ש

המתבאר מהאמור דחייב הבעל להתנות מתחי' ואי לא אתני א"י להוציאה לכונסה במ"א ואם מעכב חייב בקנס. ואי איכא הכחשה ביניהם אם יש עדים שהתנה הדין עמו. ואי ליכא אלא ע"א והיא אינה מודה אז תשבע להכחיש העד. ובנ"ד לא אתני הבעל ויש חיוב בשטר ע"ד ח"ס ז"ל בסתמא א"י להוציאה לכונסה במ"א ואם מעכב חייב בקנס הגם שהוא מעיר אחרת וכנ"ל. ובפרט דזה לו קרוב לט"ש שהוא דר בעיר הזאת ושידך בסתמא דודאי דאדעתא לינשא ולדור בכאן שידך ונתחייב דהו"ל כאחד מבני העיר ממש. ומכ"ש וק"ו בנ"ד דהבת ואביה ואמה לא עשו שי' כ"א שגילו דעתם והתנו מתחי' שלא יוציא הבת מעיר הזאת כלל כמו שכן העיד הת"ח השדכן יצ"ו וגם העד הב' נזכר מזה התנאי אך מסופק הוא אם שמע הבעל בכך דבודאי הגמור דהדין הוא עם הבת וחייב הבחור בקנס אם עדין הוא מסרב. ועם שהתנאי הנז' לא בא מפורש בקנין ובשטר מ"מ מלבד דכפי האמור החיוב של התנאי הוא מוטל על הבעל להתנות שיוכל להוציאה ואי לא אתני איהו דאפסיד אנפשיה וכנז"ל. עוד בה דמבואר בדברי הפוס' הנ"ל דתנאי כזה אפי' בפני העדים לבד בלתי קנין וכתיבה סגי ומהני וכנ"ל. ועיין במרן הב"י ז"ל סו"ס ע"ה דהביא בשם תה"ד בפו"כ סי' רל"א באשה שמסרה מודעא שלא מחלה על זכותה שלא יוציא אותה הבעל ממקום אביה שנשאת שם פשיטא דמהני דאפי' גלוי דעת בעלמא הוי מועיל ואי"כ צורך ראיה ע"כ. הרי דבגילוי דעת לחוד מהני דלא תאבד את זכותה ועיין במוהריט"ץ ז"ל סי' רצ"ב. דמזה אתה דן במכ"ש בנ"ד דזכותה הוא לינשא בעיר מולדתה אצל או"א וקרובותיה והתנו מתחי' בפי' עם שלוחו של המשדך שאינם עושים השי' כ"א ע"מ כן שלא תצא הבת מעיר הזאת והשליח עשה שליחותו ואמ"ל למשדך ושוב עשה השי' והחיובים אדעתא דהכי דפשיטא דחייב הוא בקנס ולית דין צריך בושש והוא ברור

ועיין במוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' מ"ז דכתב גם דלדעת קצת המפר' ז"ל שכל שהחתן מעיר א' ונשא אשה בעיר אחרת ע"ד ללכת לעירו נשאה זהו כשלא בא לעיר הזאת אלא לדעת נישואין בלבד. אבל זה ששמעון אביו הלך שם לעסקיו עם ביתו ובניו ודר שם כמה שנים ואח"כ השיא שם את בניו אי"ל כאן שע"ד לחזור לעירו נשאה ואעפ"י שיאמר שלעולם היה בדעתו של אביו לחזור דברים שבלב הם וגם כי ארכו להם שם הימים ע"כ. דמדבריו אנו למדין לנ"ד ג"כ שעיקר ביאתו היא היתה