שערי עזרה קמ

חלק אבן העזר סימן א'

הבחנת ג"ח. עיין בס' יד אהרן אה"ע סי' י"ג הגה"ט אות א' דתמה על הרדב"ז ז"ל החדשות ח"א סי' רס"ד דכתב אפי' מחזי"ג צריכה להמתין ג"ח ההבחנה שלא השגיח בדברי הסמ"ק והריב"ש ז"ל דכתבו שאי"צ להמתין ולפחות הי"ל להזכירם ע"ד שפתיו ולדחות דבריהם והצ"ע ע"ש. וק"ל ע"ד דשם בהרדב"ז לא דבר מזה כלל כ"א שכתב לעיקר הדין דגזרו בכל הנשים הגרושות לאפוקי ממאנת ואנוסה ומפותה כיעו"ש. וראיתי שכבר מוהר"א ענתיבי ז"ל בקונט' חוקי הנשים שבסוף ס' חכומ"ס העיר עליו בזה. והיותר ק"ל עליו דאם באנו לומר דמ"ש הרדב"ז ז"ל דכל גרושה וכו' אפי' מחזי"ג במשמע א"כ קשה מיניה וביה דהוא ז"ל בתשו' הישנות סי' רס"ג שם מבואר בדבריו דמחז"ג אי"צ להמתין ג"ח ההבחנה. דלא הצריכה כ"א ז"נ משום חמוד אם ההחזרה היא רחוקה מהגרושין דעבר איזה זמן. משא"כ אם החזירה קרוב לגרושין בגוונא דליכא חמוד אי"צ להמתין כלל יעו"ש. וכפי הבנת הי"א ז"ל בדבריו שבחדשות הו"ל דבריו סתראי נינהו ובודאי דכמוהרא"ע ז"ל לא זכר שר דברי הרדב"ז הישנות לכן לא הק' עליו בחוזק מדבריו בעצמו כקושייתינו הנ"ל שו"ר דגם החיד"א ז"ל בברכ"י שם תמה על הי"א דמעולם לא איירי הרדב"ז שם במחז"ג ע"ש. ובודאי דגם מעי"ק ז"ל היתה העלמ"ה דברי הרדב"ז בתשו' הישנות הנ"ל

ולענין אם מותר לשדך בג"ח ההבחנה כתב הב"י ז"ל בשם תשו' הרא"ש ות"ה ז"ל דמותר רק שלא יכנס עמה בבית והבי"ד מורם ז"ל בהגהה וסיים שם בב"י שישבע המשדך שלא יכנס לביתה עד שיגיע הזמן. והבי"ד הבאה"ט סק"ב וכתב וז"ל וכן הדין במינקת כ"כ הח"מ סק"א וסק"ט והשב"י ח"א סי' צ"ו חולק על הח"מ במינקת וכתב דדוקא גבי הבחנה החמיר הב"י משא"כ במינקת ומעו"ח דקילא טפי. גם הבה"י פסק דלא כח"מ בזה ע"ש והמבי"ט ח"ב סו"ס ר"ט וכנה"ג בהגה"ט סי"ו כתבו כח"מ ע"ש ועיין הרדב"ז סי' קצ"ב עכ"ל. ובסקי"ד על דין דלא ישא ולא יקדש מניקת ומעו"ח כתב אפי' אם הוא סריס דלא פלוג. וכן בשידוכין אסור כמו תוך ג"ח דהבחנה ע"כ. ודבריו אלו הם מדברי הב"ש ז"ל וכונת דבריו הם פשוטים לע"ד דבמניקת ומעו"ח מלבד הנישואין והקי' דלא אלא גם בשידוכין לא כמו בג"ח דהבחנה. אכן אם רוצה לשדך ולישבע שלא יכנס לביתה אזיל ומודה דש"ד והוא ברור. ועין גם בח"מ סק"ט דכתב גם בשידוכין אסור ליכנס לביתה כדלעיל ס"א גם בב"י מדמי להו אהדדי ולומד היתר שידוכין בהבחנה מן מינקת ר"ל הב"י תחילת סי' זה כתב דלשדך בלא קי' מותר גבי הבחנה ושכן מבואר בתשו' הרא"ש כ' נ"ג ושם בתשו' הרא"ש מיירי במינקת ע"כ. הרי דגם בשידוכין לא הותר כ"א כשאינו נכנס לביתה. וכן דעת הב"ש וכמו שהוא בעצמו ציין בדבריו על הח"מ כיעו"ש וכן הוא דעת המבי"ט ז"ל. וראיתי לה' כסא אליאו ז"ל שם או"ד דהביא דברי הבאה"ט שבסקי"ד וכ"ע דאין הדבר כן אלא דמותר לשדך ובלבד שישביעו שלא יכנס לביתה המבי"ט ח"ב סי' ר"ט עכ"ד. ואנכי הצעיר אחהמ"ר איני רואה שום תמיהא עליו מדברי המבי"ט ז"ל וכאמור וכבר הבאה"ט בעצמו בסק"ב ציין ע"ד המבי"ט והכנה"ג וכנ"ל וכונתו מבוארת כאמור ואיך הכס"א ז"ל העלים עין מדבריו הנ"ל. והחיד"א ז"ל בברכ"י או"ט עמ"ש מרן ולא יקדש מעו"ח וכו' כתב וז"ל אבל שידוכין שרי ויש ליזהר מלהורות כך עד שישביעו למשדך שלא ליכנס לביתה ה' מוהר"ר ישראל בנימין בהגהותיו וציין על מוהריק"ש בהגהותיו מ"ש באורך בריש הסי' והמבי"ט ח"ב סי' ר"ט ע"ש. ואנכי ל"י למה הוצרך למוהרי"ב ז"ל והדברים הם מבוארים בח"מ וב"ש והכנה"ג וכנ"ל ואם כונתו לומר דהוא ז"ל הסכמתו כדבריהם הי"ל להביא בתחי' דבריהם ולכתוב אח"כ כן בפי' שכן הסכמת מוהרי"ב ז"ל. ועיין בפתחי תשו' סק"ב מ"ש בשם הנו"ב סי' י"ט ובשם ס' ישועות יעקב

ומ"ש הבאה"ט בסק"ב גם הבה"י פסק דלא כח"מ במינקת. אנכי הדל לא ראיתי כן בבה"י כ"א דעמ"ש מורם בהגהה בס"א הביא שם דהב"י כתב מד"ע דישבע וכו' ואינו בת"ה אך בהרא"ש כתב בזה"ל ואפשר שתשבע שלא תינשא למשודך שלה אבל לא כתב שלא יכנס לביתה וסיים הוא ז"ל דהנכנס בבית באקראי מותר יעו"ש. ואינו שייך למינקת דהוא פליג על הח"מ דקילא טפי וכו' כהשב"י ז"ל כ"א שדבריו המה באו על עיקר דברי הב"י בדין ג"ח ההבחנה כיעו"ש: סימן ב'

ברכת אירוסין. עיין בכנה"ג חאה"ע סי' ל"ד הגה"ט אות א' דכתב וז"ל בנוסח הברכה ואסר לנו את הארוסות אני מגמגם דנר' דאסר לנו ארוסות של אחרים וזה לא יתכן דמ"ש ארוסות ולא נשואות או אפי' פנויות ולכן אני אומר שצריך לגרוס ואסר לנו הארוסות ור"ל אסר לנו הארוסות לנו משום כלה בלא ברכה וכדרך שכתב רש"י בהתיר לנו הנשואות. הנשואות לנו ולמה לא פי' ג"כ כן בואסר לנו את הארוסות. ועיין בנוסחת הגמרא ובכל הפוס' ובדרשות מוהרי"ל ה' נישואין והרחבתי הדבר בזה בתשו' וכן מצאתי בנוסחא בס' צד"ל עכ"ל. ות'ם אני ע"ד שהרי רש"י ז"ל בכתובות ד"ז ע"ב פי' כן ג"כ על ואסר לנו את הארוסות וז"ל ואסר לנו את הארוסות מדרבנן שגזרו על היחוד של פנויה ואף ארוסה לא התירו עד שתכנס לחופה ובברכה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ואדרבנן נמי מברכינן וציונו ואסר לנו כדאשכחן בנר חנוכה ע"כ. הרי דמפרש כן ג"כ ועיקר פי' על הנשים שהם ארוסות לנו. ועיין בשי' מקו' כתובות שם שהאריך ומבין בפשיטות בכונת דברי רש"י שכונתו על הארוסות לנו. גם הביא שם דברי רש"י שבמה"ב דמבוארים יותר שכן כונתו על הארוסות לנו עש"ב. והר"ן ז"ל כתב כלשון רש"י שלפנינו ועמ"ש ואף ארוסה לא התירו עד שתכנס לחופה כתב מוהר"ם הוב"ד שם בחי' אנשי שם ר"ל שאפי' כשנתארסה לא יצאתה מכלל גזירת יחוד אפי' לארוס שלה עד שתכנס לחופה בברכה דכלה בל"ב אסורה לבעלה כנדה ע"כ. באופן שדברי הכנה"ג ז"ל לי העבד הם תמוהים וצ"י ודב"ק שבתשו' כעת לא זכיתי לראותם. ומ"ש דצריך לגרוס ואסר לנו הארוסות הן אמת דבמוהרי"ל וצד"ל כך היא נוסחתם וכן אני הדל מצאתי במוהרשד"ם ז"ל חיו"ד סי' צ"א שכנ"ר נוסחתו דכתב וז"ל וידוע שהארוסה אסור לארוס וכמו שאנו אומרים בנוסח הברכה ואסר לנו הארוסות וכו' ע"ש. האמנם נוסחת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והטור ורש"י ור' יונה והריטב"א והרא"ה והר"ן ז"ל כולהו נוסחתם היא ואסר לנו את הארוסות ע"ע ועיין בשי' מקו' שם ובלבוש. גם מרן החבי"ב ז"ל בעצמו בס' ד"ד עשין