שערי עזרה קלט

סלקי ליה כלל ע"כ. וכ' הטור שכ"כ א"א הרא"ש וגם הרמב"ם בפי"א כ"כ ומונה הל' מאחר ימי השמחה ע"כ. ואפשר דאשמעי' בזה דל"ת דיום הז' עולה לכול"כ לכך דייק בלישניה מאחר ימי השמחה דהיינו יום ח' לחופתו וכן משמע לשון רמב"ן וכו' אך ק' לטעם רמב"ן דמחלק בין אבילות זה לאבילות הרגל משום שברגל נוהג דשב"צ והכא מותר בגיהוץ ותספורת דהכא נמי נוהג דברים שבצניעה ואסור בת"ה ות"ת לכ"ע ולא הותר בגיהוץ ותספורת אלא משום מלך ביופיו אבל שאר דברים נוהג ואפשר דזהו דעת הראב"ד ז"ל בהשגה שכתב א"א ולמה לא יעלו ימי המשתה לל' ע"כ והיינו מה"ט דנוהג דברים שבצניעה גם בימי המשתה כרגל עכ"ל. הרי דהשו"ג ז"ל כתב דהראב"ד ז"ל דעתו דמאחר דדברים שבצניעה נוהג לכן עולים ימי המשתה לל'. ומינה יש ללמוד דיום הז' עולה לכול"כ. וכבר כתבנו בשם גדולי הפוס' במ"ש דלא תיקשי משאר ז"י המשתה וכנ"ל. והגם דלדידן לגבי מנין הל' לא קי"ל כהראב"ד ז"ל אלא דאינו מונה הל' אלא מז"י אבילות. מ"מ יש למילף מינה לענין יום הז' של המשתה דמאחר דנוהג בו דברים שבצניעה עולה לכול"כ. כל זה עלה בדעתי בתחילה לומר כן ולכאורה וכנ"ל

האמנם הדרי בי חדא דהשו"ג ז"ל לא כ"כ כ"א בדרך אפשר. ותו מאחר דלגבי מנין הל' לא קי"ל כהראב"ד ז"ל מינה ג"כ לגבי מנין ז"י אבילות אינן נמנין אלא מאחר ז"י המשתה ויום הז' אינו עולה לכול"כ. ועוד מאי דק"ל לטעם רמב"ן ז"ל ל"ק ול"מ דמאחר שמותר בגיהוץ ותספורת מאיזה טעם שיהיה אע"ג דדברים שבצניעה נוהג לכן אינם נחשבים למנין ל'. ועיין בס' מרכבת המשנה אשכנזי דכתב דיפה השיב הכ"מ על השגת הראב"ד ז"ל דשאני ז"י המשתה דאין נוהג תספורת וכל שמפסיק גזירת ל' אין עולה לו ושכ"כ הרמב"ן ז"ל ע"ש. ומה גם דשם בשי' מקו' כתובות הביא עוד תי' אחר שתירץ הרא"ה ז"ל בשם רבו לקושית אמאי ז"י המשתה אינם עולים לו לז"י אבילות כמו ביוטא"ח. דשאני ההיא דהוי ספק דדבריהם ספק אבילות לקולא וכיון שכן עולה דהא כי אתי יום ז' מספק"ל אי הוי יום ז' או יום ח' דדילמא לאו יו"ט בכלל הוא. אבל הכא דהוא ודאי דדבריהם והם ימי שמחה דינן כרגל ומפסיקין ואינן עולים עכ"ל. ולפי תירוץ זה יש הפרש בין יוט"ב לז"י המשתה ולכן יום הז' של ז"י המשתה אינו עולה לכול"כ

ב. ה' בית עובד בדיני הקריעה אות נ"א כתב וז"ל מי שמתוך הבלבול שכח לקרוע על מתו ועברו בו"ג ימים ואז זכר יקרע אז אבל לא יברך ד"ה בשם ומלכות כשלא קרע בזמן הקריעה. החיד"א ז"ל בשו"ת ח"ש ח"ב סי' ל"ח אות מ"ז ע"ש. ומהתימה עליו דהביא תחילת דברי החיד"א ז"ל ולא הביא סו"ד דנר' מהם דחזר בו מסברתו. דכתב שם אח"כ וז"ל שו"ר למוהר"י עייאש ז"ל בס' שב"י סוף דין א' שכתב אם לא קרע באותה שעה יקרע כ"ז שיזכור ואפי' לאחר קבורה דלא קבעו זמן בשעת חמום אלא בחכם לקמן דין ז' עכ"ל. הרי פשט דבריו מורה דחזר בו מסברתו שכתב דלא יברך אחר ראותו דברי מוהרי"ע ז"ל שכתב דלא קבעו זמן וכו'. ודוחק הוא לומר שמביא ראיה לענין חיוב הקריעה מדברי מוהרי"ע ז"ל שכתב שיקרע אח"כ אבל לענין חיוב הברכה עדין הוא עומד בסברתו שאין לברך בשו"מ. דמלבד דאין פשט הלשון מוכיח כן. עוד בה דאם כונת ראיתו היא כן לומר לענין חיוב הקריעה דוקא הי"ל להביא ראיה לזה מדברי מרן ז"ל בש"ע סי' שצ"ו דפסק שאם לא קרע בשעת חימום אינו קורע אלא תוך ז' חוץ מאביו ואמו שקורע אפי' לאחר ז'. וע"ש מ"ש הבאה"ט בשם הב"ח והט"ז ומה שתמה על הט"ז ז"ל ועיין בס' נח"ץ שם מ"ש ע"ד ע"ש. א"ו נר' ברור דמביא ראיה מדברי מוהרי"ע ז"ל שכתב דלא קבעו זמן וכו' לענין ברכה שיברך בשו"מ וחזר בו מסברתו הא' ודברי הב"ע הם צ"ע

ג. עיין בס' ישרש יעקב בסנהדרין דס"ח דישב מה שהק' ע"ד התוס' שכתבו דהא דלק"ל היאך נטמא דישראל נקראו בנים. דהא כ"ג גם לז' מתים אינו מטמא. דמחמת זה פי' הר"ח הכהן ז"ל אותו היום שמת ר' בטלה קדושה דהיינו קדושת כהונה ולפי"ז מותר שיטמא השי"ת למרע"ה ע"כ. וה' דרכי הים בד' ר"ז הבי"ד וה"ק עליו דאכתי לא ישב כלום דאפשר דלא כתב הר"ח הכהן דמותר ליטמא אפי' בטומאת מגע א"ד בשאר כהנים. אבל בכ"ג דחמירא קדושתו מכ"ה אפשר יודה הר"ח דלא יטמא לו לנשיא וכן מוכח מדברי הרמב"ם בה"א פ"ג ה"י דכתב נשיא שמת הכל מטמאין לו ואפי' כהנים ועשאוהו כמת מצוה לכל שהכל חייבין בכבודו ע"כ. הרי להדייא שנ"ט מפני שהכל חייבים בכבודו ש"נ ומשום כבודו הוא דמותר ליטמא לו דון מינה שכ"ג שאינו חייב בכבודו ש"נ כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים פ"ב ה"ה דודאי שאינו מותר ליטמא. ועוד יש הוכחה מלשונו דכתב ואפי' כהנים כמ"ש ה' ישר"י הו"ל לאשמעי' רבותא ואפי' כ"ג א"ו מדנקט כן משמע דוקא כהנים וזה פשוט וצ"ע ע"כ

ואני אומר אחהמ"ר דהנה תי' ה' ישר"י ז"ל כן תירצו כמה מרבני האח' ז"ל דנר' דזה הדין הוא מוסכם להם שכן נר' מסתמיות דברי הפוס' דאם איתא כמו שסובר הוא ז"ל שכ"ג אינו מיטמא לנשיא הי"ל להרמב"ם והטור ומרן וכל הפוס' ז"ל בסי' שע"ד לבאר זה בפי' דמ"ש דחייבים ליטמא לו ה"ד בכ"ה אבל כ"ג אינו מיטמא דדין גדול כזה לא הו"ל למיסתם סתומי א"ו דל"ש דגם כ"ג מיטמא ואדרבה מלשונם שכתבו דעשאוהו כמ"מ מוכח ומשמע בביאור דכמו שבמ"מ מיטמאין הכל ואפי' כ"ג ונזיר כן ג"כ בנשיא ומאי דדייק מדברי הרמב"ם שכתב מפני שהכל חייבים בכבודו לע"ד לאו דיוקא הוא דכונת הרמב"ם הוא דכיון שהכל חייבים בכבודו עשאוהו כמ"מ וכיון שעאוהו כמ"מ הכל מיטמאין לו ואפי' כ"ג מאחר דהוי כמ"מ הוי שוה בדין לו. ומה שהוכיח ממ"ש ואפי' כהנים דדוקא נקט כ"ה גם זו אינה הוכחה דאדרבה זיל לאידך גיסא מדנקט כהנים סתם משמע אפי' כ"ג דאם איתא הו"ל לאשמעינן בפי' דכ"ג אינו מיטמא א"ו דל"ש וליכא קושיא על הישר"י ז"ל. ולענין אי גדול הדור דינו כנשיא עיין בהב"ח סי' שע"ד דכתב דלא הוי דינו כנשיא ועיין בס' פני מבין ח"א דקס"ח מ"ש עליו. ונר' דלא שלטו מאו"ע בס' בית הלל ובס' ברכ"י שהק' על הב"ח דמרן ז"ל בסוף הסי' הביא דין זה דנשיא ואיך הוא כתב דהשמיטו מרן ע"ש: תם ונשלם חלק יורה דעה