שערי עזרה קלד

רש"י ז"ל דבעית הש"ס היא, על האורח הבא ממקו"ק דמונה עמהם ודוקא בדאיכא גדול הבית בבית ושע"ז איבע"ל אם גדול הבית הלך לביה"ק מהו אם האורח הבא נגרר אחר הנמצאים בבית כיון שגם הגדול שמע שמת. או נגרר אחר גדול הבית ופשיט דמונה עמהם ושע"ז מקשה בג' והתניא מונה לעצמו ותי' ל"ק הא דאתא בגו תלתא וכו' ר"ל שגדול הבית אתא בגו תלתא מביה"ק דאז הוא מונה עמהם וגם האורח מונה עמהם הא דלא אתא וכו'. ופסקי הרא"ש ז"ל מפרש כרש"י ז"ל ע"ש. ומ"ש בתוס' דגדול הבית שהלך לביה"ק וחזר תוך ג"י מונה עמהם אחר ג"י מונה לעצמו. גם ס' המאור הקטון שסביבות הרי"ף ז"ל כ"כ וכתב עוד ואיתא לדריו"ח ואיתא לדר"ש ול"ק אהדדי תדע דהא ריו"ח גופיה פסק כר"ש והרי"ף דלא הזכיר לדריו"ח כלל נר' מדבריו שהוא סובר דריו"ח פליג אדר"ש והוא כתב מה שנ"ל ושכן מצא בה' הרי"ץ ן' גיאת ז"ל ע"ש. ואני אומר דאפשר דזהו מה שהביאו התוס' בשם ר' יצחק ז"ל. ועיין ג"כ בקי' פסקי הרא"ש פ"ג אות פ"ה מ"ש בזה. ובמלחמות ה' מ"ש ע"ד המאור ועיין ג"כ במרדכי ה' אונן. ושו"ר דמוהרש"א ז"ל בחי' הוק"ל בדברי התוס' כקושיין והצ"ע וה' מלך שלם בד' ס"ח ע"ד האריך לתרץ לקושית מוהרש"א הראשונה ולקושיא הב' הנ"ל לא תירץ עליה כלום. וה' קהלת יעקב אלבעלי ז"ל בד' ל"ו האריך לישב דברי התוס' ע"ש. ועיין בחי' הריטב"א ז"ל שהסכים לפירוש ריב"א ז"ל

והנה הרא"ש ז"ל כתב על הא דבא ממקו"ק דצריך שלא ידע שמת המת עד בואו בית אביו דאם נודע לו ביום שני והתחיל להתאבל לא מסתבר כלל שיקצר אבלותו בשביל שבא אחיו. אבל בשלא התחיל כלל ובא אחיו חשבינן ליה כאילו התחיל להתאבל עמהם עכ"ד ואני אמרתי במושכל הראשון דמ"ש והתחיל להתאבל היא ל"ד שצריך שיתחיל להתאבל אזי מונה לעצמו אלא הכל תלוי בידיעה אם נודע לו שמת לו מת מונה לעצמו ואם לא נודע לו מונה עמהם ומ"ש והתחיל להתאבל היינו שכן הוא הדרך דמשנודע לו מתחיל להתאבל. ועיין בס' קרבן נתנאל באות ע"ד דכתב וז"ל ולמחר שדר ליה שליחא ומודעי ליה היינו שמודיע ליה שיבוא לכאן כי כשמודיע ליה שמת לו מת טרם בוא אל בית אביו א"כ התחיל להתאבל ולא מסתבר כלל שיקצר אבילות בשביל שבא אחיו כמו שביאר רבי' בסמוך עכ"ל הרי נר' שמפרש דבידיעה דוקא תליא מילתא. ועם דיש לצדד ולו' בהיפך מ"מ פשט דברי הרא"ש מורים כמו שכתבנו וכן דברי הק"ן מורים כן

האמנם הריטב"א ז"ל בחי' על מ"ק כתב היפך מזה וז"ל ויש מבעלי התוס' ז"ל שכתבו דה"מ בשלא שמע עד שבא אבל אם שמע השמו' קודם לכן ודאי מונה לעצמו. ונראין דברים בשנהג קצת אבילות וכן נר' מדברי רבי' אלפאסי ז"ל שכתב בטעמא דמקו"ק דכיון דאילו שמע ביומא הוה מצי למיתי כמאן דאיתיה מעיקרא דמי הא אע"ג דשמע כיון דלא מצי למיתי אינו מונה עמהם ע"כ. והיינו דרוצה לדייק מדברי הרי"ף ז"ל דקאמר דהוה מצי למיתי ר"ל דלא התחיל האבילות. דדייק מזה הא אע"ג דשמע וכו'. והרואה יראה דמדברי הרא"ש שם נר' בפי' דממאן בדיוק זה דהביא שם מה שפי' הגאונים כמה מקו"ק עשרה פר' סוגיי דחד יומא כיון דאי שמע הוה משי הכא בחד יומא כמאן דאיתיה בהדיה דמי. ואק"כ הביא דברי הראב"ד ז"ל וכתב עליו דלסימנא בעלמא וכו'. וסיים דצריך להיות שלא ידע שמת המת וכו' ע"ש. גם הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' אבל ה"ד כתב מי שמת לו קרוב ולא ידע עד שבא וכו'. וכתב הלח"מ ז"ל דדעתו ז"ל כדעת הרא"ש שכתב הטור בסי' שע"ז בשמו שלא שמע עד בואו אל אחיו ולאפוקי מדברי הרמב"ן ז"ל דפליג בהא וזש"כ ולא ידע עד שבא ע"כ. ודברי הרמב"ן הובאו בטור שם וסיים שם וא"א הרא"ש כתב דמיירי דוקא שלא שמע עד בואו אל אחיו. וכ' מרן הב"י ז"ל ע"ז שכן נר' מדברי הרמב"ם ושכ"כ שם הגהות בשם סמ"ק ע"כ. ואני הדל לא מצאתי שכ"כ הגהות. ובשלטי הגבורים שסביבות הרי"ף דכתוב שם דכ' הרמב"ם שאין חילוק בין אם זה הבא שמע וכו' הוא ט"ס וצ"ל הרמב"ן. ומרן ז"ל בש"ע פסק כהרא"ש ז"ל ואנכי הדל לא ידעתי אמאי לא נאמר בזה הלכה כדברי המקל באבל

אחר ימים ראיתי בס' מחנה לויה על מס' שמחות בסי' ע"ג דהבי"ד הרא"ש ז"ל שכתב והתחיל להתאבל וכתב עליו דלאו דוקא וכו' כמש"ל והכריח כן מדברי מרן הב"י ז"ל והרמב"ם כנ"ל ושכן מצא הדבר מפורש בקי' פסקי הרא"ש דכתב אם לא נודע וכו' דהרי בהדיא עיקר החילוק הוא בין ידע ללא ידע ושוב הבי"ד הריטב"א וכתב ומעתה אפש"ל דהרא"ש בדוקא נקט והתחיל להתאבל וחילק דסי' שצ"ו וכו' וסיים ומ"מ לפי הנר' דהריטב"א יחיד בס' זו שהרי דעת התוס' שהביא הוא ז"ל לא חילקו אלא בין ידע ללא ידע ודברי הרא"ש מתפרשין שפיר כדכתיבנא שכן מבואר בקי' פסקי הרא"ש וכן דעת הרמב"ם ע"ש. גם ס' חכמת אדם כלל קמ"ח אות י"ב וי"ג הלך בדרך זו ע"ש. האמנם ראתה עיני בתשו' מוהר"ש הלוי ז"ל בחיו"ד סי' ל' דנרב בבירור מדבריו דמבין בדברי הרא"ש שהם בדוקא דכתה וז"ל ואין לדמות נ"ד למ"ש הטור בשם הרא"ש בסי' שע"ר שאם נודע לו ביום שני והתחיל להתאבל לא מסתבון כלל שיקצר אבילותו בשביל שבא אל אחיו. דנראה שכיה שגילה דעתו שאינו רוצה לשמור האבילות עמהם מונה לעצמו ה"נ בנ"ד כיון שחזר פניו מעם גדול הבית שגילה רצונו לשמור אבילות לבדו ראוי שימנה לעצמו. אין לדמות זה דהתם כיון שהתחיל האבילות הוא לבדו הרי הורו. שהוא רוצה למנות לעצמו ולא עמהם ולכך מונה לעצמה אבל בנ"ד דאדרבא האבילות התחיל עם גדול הבית שהוא נגרר אחריו דאעפ"י שפי' ממנו מונה עמו וכן יעוש"ב. ואם הדבר תלוי בין ידע ללא ידע דוקא מהו הוראה וגילוי דעת איכא שאינו רוצה לשמור האבילות עמהם והוא רוצה למנות לעצמו ולא עמהם. א"ו מוכח דהוא ז"ל מפרש דמ"ש והתחיל להתאבל היא בדוקא שעשה מעשה בהתחלת האבילות וע"ז כתב דיש חילוק מנדונו והוא פשוט

והנה במס' שמחות פ"ו אמרו בא אצל קרוביו ממקום אחר בשני ובג' מונה עמהם בדו"ה מול"ע. ורש"א מצאן שיושבין אפי' ביום הז' מונה עמהם לא מצאן שיושבין אפי' בשני מול"ע ע"כ כצ"ל. ובס' שמח"י כתב מצאן שיושבין אפי' ביום הג' מונל"ע נר' דגרסי' מונה עמהן והיינו ר"ש דפליג את"ק פ' וא"מ דכ"א דאפי' בא בז' ממקו"ק מונה עמהם עכ"ל. ומהתימה דהיל"ל דגם גרסי' אפי' ביום הו' מונה עמהם ולא יניח הגירסא אפי' ביום הג' דלפי ס' ר"ש אפי' בא ביום הז'. ואולי גם בדבריו יש ט"ס וצ"ל אפי' ביום הז'

אחר שכתבתי כל הנ"ל ראיתי בס' עדות ביהוסף ן' סאמון ז"ל בסופו בקונט' לקח טוב סי' ג' שבא בארוכה אי בעי' דוקא עד שיתחיל להתאבל אזי מונה לעצמו או לא והביא דברי הרא"ש ומרן ב"י ז"ל והאריך בהם ובדברי הרמב"ם ואזיל בהיפך ממש"ל וס"ל להלכה דעד דאיכא תרתי ידע והתחיל להתאבל אזי מול"ע אבל בידיעה לבד מונה עמהם. ושהמשפ"ץ חיו"ד סי' נ"ה כתב