שערי עזרה קלג

שבעת שהקיצותי משנתי הייתי מחויב לברך אותם כיון דעדין היא היתה בחיים אפי' שאח"כ חל עלי האנינות והייתי פטור מלברכם עכ"ז צריך לברכם אח"כ כשנקברה הבת עם זריחת השמש. ומדברי הרדב"מ ח"ג סי' י"ג דכתב מי שמת לו מת בבוקר אין לו לברך ברה"ש אחר שנקבר המת אפי' שלא עבר זמנם מטעם סב"ל כיון דלהרמב"ם אין לברך ברכה שלא נתחייב בה וכו' ע"ש. אין סתירה לדברי דהתם מיירי שלא היה מחויב בשעת מיתת המת כלו' קודם שמת משא"כ בנ"ד דכבר חל החיוב מקודם שמתה הבת וכנ"ל. ובלא"ה ה' אוהל יצחק כהן ז"ל בחיו"ד סי' כ"ט דחה דברי הרדב"מ הנ"ל עש"ב. והגם דסו"ס מידי פלוגתא ל"נ וקי"ל סב"ל מ"מ עפ"י החילוק הנ"ל אשר יש בו די והותר לחייב ע"כ גמרתי בדעתי וברכתי ברה"ש מבלי ראותי עדין בסש"ץ ודברי האוהל"י ז"ל כתבתי אותם לסניף בעלמא. אח"כ נתתי לתור ולחפש ע"ז וראיתי בס' צרור הכסף בליקו' ד' ק"ך ע"ב דיש ראיה מדבריו למ"ש בעניותי דכתב בשם מוהר"ח עשאל ז"ל דהוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' חגיגה ה"ה דמי שמת לו מת ביום או בלילה אחר שהגיע זמן התפי' ולא התפלל ותכף מת לו מת דאז פטור מהתפי' והגיע שעת המנחה נר' מכאן דצריך לשלם התפי' כיון דכשהאיר היום היה חייב דהא עדין לא חל עליו אנינות. ולא אמרו שאין צריך לשלם אלא כשמת קודם היום או קודם הלילה שאז פטור מהתשלומין כיון דכשהאיר היום היה פטור ע"כ. הרי לך ראיה גדולה מדבריו לדברי. ושו"ר שדברי מוהרח"ע ז"ל הביאם הרדב"מ ז"ל בעצמו בח"א סי' פ"ז ושהרב"ד ז"ל בא"ח סי' מ"ב כ"כ במסקנא ע"ש. והגם דהרדב"מ ז"ל בח"ג פסק דאינו מברך ברה"ש אחר שנקבר המת עכ"ז לא העיר ממ"ש בח"א דברי מוהרח"ע ז"ל הנ"ל ובודאי הוא מטעמא דהנושאים הם מחולפים וכאמור. שו"ר דהחיד"א ז"ל בברכ"י יו"ד סי שמ"א הביא דברי הרב"ד ומוהרח"ע ודברי הרדב"מ שבח"א סי' פ"ז ופקפק בראית מוהרח"ע ז"ל והבי"ד ה' המגיה ז"ל שבש"ץ דקפ"ב ע"ב ע"ש ובס' שיו"ב סי' שמ"א אות ו' כתב דיש מי שהק' על דברי ולק"מ כאשר יראה המעיין עכ"ד. ואין ראיה דהחיד"א ז"ל כן ס"ל לדינא דכבר הוא ז"ל השמיענו במקומות אחרים וכתב דהגם שהוא מביא דברי הפוס' ושקיל וטרי ומקשה ומתרץ בדבריהם אין ראיה מזה שכן ס"ל לדינא כ"א עד שיאמר בפי' וכנ"ל או וכן עיקר וכיוצא. ועיין בזה בס' זכור לאברהם חאו"ח דכ"ה. והנה בעתה ראתה עיני בסהנ"מ רב פעלים לה"ה כמוהרי"ח יצ"ו בח"ב חא"ח סי' ז' שהביא שם בשם כמה גדולי האח' ז"ל שהסכימו כן דברכות אלו אפי' לא נתחייב בהם מברך אותם דעל מנהגו ש"ע נתקנו. גם הביא דברי הרדב"מ ז"ל ומה שדחה לדבריו האהל"י ז"ל מאחר שר' ספרד ור' אשכנז כתבו שכן המנהג לאומרם אפילו לא נתחייב גדול כח המנהג ותו לא שייך לומר סב"ל ע"ש. וכתב יצ"ו דבאמת כן המנהג פשוט גם בעירו שאומרי' אותם אפי' היכא דלא נתחייב בהם וכנגד המנהג לא שייך לומר סב"ל. ומה גם שכ"כ רבינו האר"י זלה"ה דצריך לברכם בכל יום כולן אעפ"י שלא נתחייב בהן שעל מנהגו ש"ע נתקנו. וידוע כנגד הוראת האר"י ז"ל לא שייך האי כללא דסב"ל וכאשר הוכחנו זה בתשובה אחרת מכמה דברים וחד מינהון ברכת הנותן ליעף כח לכן בנדון האונן הוריתי הלכה למעשה שיאמר ברכות השחר אחר קבורה דלא כהמג"א ז"ל וכו' עש"ב. גם אנכי אמת אגיד דכן המנהג פשוט ג"כ בעירנו דמשק יע"א לברכם אפי' שלא נתחייב בהם וכפי"ז אי"צ שוב בנ"ד להחילוק הנ"ל שכתבתי לעיל ברם חילוק הנ"ל מלמדנו להועיל גם למ"ש החס"ל אלקלעי ז"ל בתשו' חא"ח סי' ח"י דאפי' במקום מנהג דל"א סב"ל הי"ד שלא לערער עליהם דמאחר שכבר נהגו איכ' חשש ברכה שאי"צ. אבל לא לומר שלא יוכלו לשנות מנהגם דאם באולי איזה אדם ירצה לחוש שלא לברך תע"ב ע"ש. והבאתי דבריו לעיל בחא"ח סי' י"ב ע"ש. דנד"ז שנא ושנא עפ"י החילוק הנ"ל ותול"מ לשוני ע"ט ס"ט: סימן כ"ה

בש"ע יו"ד סי' שע"ה הבא ממקום קרוב מונה עמהם וכו'. הנה שורש ד"ז בש"ס מ"ק דכ"א ת"ר אבל ג"י הראשונים בא ממקו"ק מונה עמהן בא ממקו"ר מונה לעצמו. מכאן ואילך אפי' בא ממקו"ק מונה לעצמו רש"א אפי' בא ביום הז' ממקו"ק מונה עמהן. אמר מר וכו' מונה עמהן והתניא מונה לעצמו ל"ק הא דאתא בגו תלתא וכו' כי הא דאמ"ל לבני הצלפוני דאתא בגו תלתא לימנו בהדייכו וכו'. ובלומדי בדברי הש"ס בהשקפה א' הבנתי בדעתי דמ"ש מונה עמהן והתניא מונה לעצמו דהיא חוזרת על דברי ת"ק שאמר ג"י הא' בא ממקו"ק מונה עמהן. דבתחי' נתנה חילוק והוא שיש גדול הבית וגם איבעיא להו הלך גדול הבית לביה"ק וכו' ושוב חזר עוד לדברי ת"ק דאמר מונה עמהן והקשו והתניא מונה לעצמו ותי' הא דאתא בגו תלתא וכו'. ואינה חוזרת הקושיא ע"ד רחב"א שאמר אפי' הלך גדול הבית לביה"ק מונה עמהן. ויש ראיה לזה ממ"ש שם כי הא דאמ"ל רב לבני הצלפ' דאתו בגו תלתא לימנו בהדייכו וכו' דההיא בסתמא קאמר דאתו בגו תלתא וכו' ואינו מדבר על כשהלך גדול הבית לביה"ק. ואזלא היא כס' ת"ק דמחלק בין בא בג"י הא' לבא לאחר ג"י הא'. אך אחכ"ר בתוס' ד"ה דאתא בגו תלתא וכו' דמפרשים קושית הש"ס והתניא מונה לעצמו לעיל אדסמיך ליה לענין אם גדול הבית הלך לביה"ק ואתא בגו תלתא וכו' ומפרשי' בשם ר' יצחק ז"ל דהא דאמר רב לבני הצלפ' וכו' לענין החוזר מביה"ק. ונר' דלא היה גרסתם בש"ס מונה עמהם ב"פ כמו שיש בגרסתינו ולכן פי' קושית הג' והתניא וכו' אדסמיך ליה. אבל לגרסתינו בש"ס דיש מונה עמהן מונה עמהן ב"פ לע"ד שפיר יש לפרש דהיא חוזרת ע"ד ת"ק דקאמר מונה עמהן וע"ז הוא דמקשה והתניא וכו' וכדרך הש"ס בכ"מ. ומדברי רש"י נר' דמפרש בעית הש"ס הלך גדול הבית וכו' היינו אם האבל הבא ממקו"ק בתוך ג"י הא' אם נגרר אחר המצויים בבית ומונה עמהם. או נגרר אחר גדול הבית שהלך לביה"ק ופשיט דמונה עמהם אך התוס' בד"ה הלך וכו' נר' דמפרשים הבעיא על גדול הבית בעצמו אי מונה עמהם כיון דכששמעו הם שמע הוא ג"כ או מונה לעצמו. ומה שסיימו שם התוס' ולא ידענא מאי הוי דינא בגדול הבית הבא ממקו"ק אי מונה עמהם וכו' או טעם להיפך דהואיל משום המת הלך ימנה עמהם ע"כ. אנכי בריה קלה לא ירדתי לכונת דבריהם דהם מסתפקים בגדול שבא ממקו"ק אי מונה עמהם וקאמרי דהואיל והוא עיקר א"כ אינו כשאר האבלים הבאים ממקו"ק דמונים עמהם ויש טעם לומר שהוא מונה לבדו הואיל ואינו יודע האבילות או טעם להיפך דמונה עמהם. וא"כ מהו זה שסיימו דהואיל משום המת הלך מאחר דהספק שלהם הוא אינו על גדול דהלך לביה"ק משום המת אלא על גדול הבית דלא היה בעיר כלל ובא ממקו"ק ולדידי דבריהם צריכים ביאור. ושם בד"ה דאתא בגו תלתא וכו' אזלי בסברתם דבעית הש"ס היא על גדול הבית בעצמו שהלך לביה"ק אי מונה עמהם או לעצמו כמ"ש בדבור הקודם. ושוב אח"כ פי' כפי'