שערי עזרה קלב

סימן כ"ג

מה שמפרישין מהעיסה ככר לשאור לחמץ בו עיסה אחרת קודם שיפרישו חלה מהעיסה והטעם הוא שאם יפרישו הככר אחר הפרשת החלה מהעיסה א"כ כבר הוי הככר נפטר ומתוקן בהפרשת החלה וכשיתנו ככר ההוא בעיסה אחרת לחמצה בו יש חששא דכשמפרישי' החלה מעיסה השנית דיפרישו מהפיטור על החיוב לכן מפרישין ככר של השאור קודם הפרשת החלה אי אירע שלקחו מככר השאור ההוא שעדין הוא בטבלו ונתנו בתוך עיסה שרוצים לעשות ממנה סמבוס"ך מקל"י לחמצה אם נאסרת אותה העיסה או לא

הנה ה' ברכות המים חיו"ד ד' פ"ג כתב למה שנוהגין ליקח חתיכת שאור לדבק בה כיסוי הקדרה לחמין ושאור זה הוי טבל שלא הורם ממנו חלה. שנתן טעמים הרבה להתיר וזת"ד דמאחר דחלה בזה"ז דר' אזלינן בס' להקל והוא ס' אם מצד חוץ יכנס לפנים מהשאור ויתן טעם. ועוד אפי' אם אפשר שיכנס לתוכו מ"מ בטל הוא דמין בשא"מ בנ"ט וליכא טעמא. והגם דהוי דשיל"מ הוי מין בשא"מ ובטל ומותר בס' דמידי דר' הוא ואזלי' לקולא. ותו דלא הוי דשיל"מ כיון דשם העיסה של השאור לדבק והיא מתקלקלת ובדבר המתקלקל לא אמרי' דשיל"מ ודינא הוי מין בשא"מ בטעמא ומין במינו בס'. ועוד דהטעם תוך התבשיל פוגם ונטל"פ מותר וכ"ש בטעמו ולא בממשו דמותר אפי' שיהיה פוגם קצת. ואפי' לעשות זה לכתחי' מותר כמ"ש הריב"ש סי' שמ"ט הבי"ד מורם ז"ל ביו"ד סי' קכ"א ס"א והכנה"ג שם בלתי חולק כיון שאין כונתם להתיר התבשיל אלא לתקן הכלי כדי שלא יזוב ברתיחה. והקדירה עצמה מותר לבשל בה אח"כ ע"י רחיצת מים ובפרט בחמין ובאפר מקלה לכ"ע מותרת וא"כ בית מיחוש כלל. ברם עצהי"ט יכול לתקן דב"ז שלא יהיה בית מיחוש כלל שקודם שידבק אותה חתיכה יפריש ממנה חתיכה קטנה לשם חלה בלא ברכה והוי מתוקן ע"כ יעו"ש. והנה הטעמים שנתן הר' ז"ל להתיר שם הם שייכי בנדונו למה שנותנין מהשאור לדבק בה כיסוי הקדרה לחמין שלא יזוב ממנה בהרתיחה. אבל בנ"ד שנותנין חתיכת השאור בתוך עיסת הסמבוס'ך מקל'י לחמצה וכדומה דלא שייכי בזה הנהו טעמי דכ' הרב נר' דאסור המאכל דהעיסת שאור נתנה ט' בעיסת הסמבוסי'ך מקל'י והיא נותנת טעם בבשר שבתוכו ובשמן כאשר נר' מדברי הרב ז"ל. גם מה שקצת נשים נותנות מעיסת השאור ומדבקות אותה בקרקעית הקדרה בתוכה לדבקה אם היא סדוקה ונקובה כדי שלא יזוב ממנה אח"כ התבשיל כשמבשלין בתוכה. גם זה כפי הנר' מדברי הרב דלאו שפיר עבדי ואיכא איסור בדבר דעל הרוב משכח"ל כמה פעמים דליכא ס' בתבשיל כנגד השאור ונ"ט בתבשיל ולא שייכי תו כ"א מקצת מהטעמים הנ"ל. ולכן מן הצורך הגמור שקודם שיתנו השאור בעיסת הסבמבוסי'ך מקל'י וכיוצא כדי לחמצה או קודם שיתנו מהשאור להדביק הקדרה שיעשו התיקון שכ' הר' ז"ל שיפרישו ממנה חתיכה קטנה לשם חלה בל"ב דאל"ה איכא בדבר איסור וכנ"ל

האמנם בס' בית אברהם אבלי ז"ל בסי' ן' הביא שם דברי ה' משאת בנימין סי' א' והאריך בהם גם הבי"ד ה' לבושי שרד בחי' דינים שלו בסי' קט"ז דפשיט"ל להגאון דאם חימצו בשאור זה בארש"ט שאסור הבארש"ט ובתחילה הסכים עם ה' לבוש"ר ז"ל ושוב הביא דברי המק"ח ז"ל בסי' תנ"ז בענין אם לקח המצות ולא הפריש מהם חלה ועירבן וחילקן והניחן בשני כלים או בתיבה אחת חלוקה במחיצות ונטל חלה ממקו' כלי א' הוי המצות המונחים בכלי ב' כמו שנתערבו מקצת שלקח ממנו חלה ומקנת שלא לקח מהם חלה דאותן המצות שהם מעיסה א' שנילושו ביחד אף שהם מונחים בכלי אחרת נפטרו בחלה שלקח ממקצת המצות המונחי' בכלי הא' דל"ב מן המוקף באותן שנילושו ביחד. ואפי' מחשב שלא יפטרו המצות המונחים בכלי הב' לא מהני כיון שבאות מעיסה אחת כדמשמע קצת ביו"ד סי' שכ"ו בט"ז סק"ב ובש"ך סק"ד וכו' עש"ב. וביאר דבריו הב"א ז"ל שם במ"ש שכן משמע בט"ז וש"ך ז"ל כלו' דדוקא לגבי נחתום במכיריו שדרכם ליקח ממנו בכל ע"ש דאז הוי כאילו הקנה להם חלקם קודם גלגול העיסה יש לקיים המנהג שנוהגים ליקח כל אשה חלה מבצק שלה. אבל בעה"ב שמחלק העיסה לשנים נפטרה חלק הב' במה שנטל חלה מחלק הא' דהא של אדם א' הם וחלת חו"ל ל"ב מוקף. וכתב דכפי"ז לא ידע ישוב למנהג הנשים שנוטלות שאור מעט מהעיסה הגדולה קודם הפרשת החלה כדי שאותו המעט שאור לא תפטר בחלה שנוטלות מהעיסה הגדולה. דלדברי המק"ח וסי' ז"ל מה מהני זאת התקנה הא נפטר זה המעט שאור במה שלקח חלה מהעיסה הגדולה אעפ"י שדעתו היה שלא לפוטרה מהחלה. וא"כ כשיערב אח"כ המעט שאור זה עם העיסה הב' שמא בעת שיקח החלה מעיסה הב' יפגע בשאור זה ונמצא מפריש מן הפטור עה"ח והניח בצ"ע עש"ב. דמדבריו יש ללמוד דהגם דלכתחי' לצאת ידי כל הדיעות ולהציל עצמו מידי פלוגתא דחתיכת השאור שרוצה לתתה בעיסת הסמבוסי'ך מקל'י וכיוצא לחמץ בה או כדי לדבק בה כלי שיפריש ממנה מעט מזער לשם חלה בל"ב וכנ"ל דבזה ליכא שום פקפוק עוד. מ"מ בדיעבד אם לא עשה כן ונתן חתיכת שאור לעיסה אחרת לחמצה או לכלי הסדוק ונקוב כדי לדבקו לא נאסרה העיסה הב' וגם לא נאסר התבשיל מהשאור שדבק בו הכלי. דלדידיה הוי השאור מתוקן ופטור מהחלה במה שהפריש חלה מהעיסה הגדולה אע"ג דחלקו קודם הפרשת החלה ולא הוי בטבלו ואינו אוסר עוד דל"ב מוקף. ואע"ג דאין אנחנו נוהגים בשיטה זו והא ראיה דמחלקים השאור קודם הפרשת החלה. מ"מ בדיעבד יש לסמוך ע"ז ואין לאסור וכנ"ל

ועיין בס' פתחי תשובה סי' שכ"ו סק"א דבתחי' ציין ע"ד בהא"ט סק"ג והבי"ד הגאון מליסא דכתב בסדור תפי' שלו דאף דמשמע מדברי הט"ז והש"ך ז"ל כאן דחלה א' פוטרת כל העיסה שנילוש ביחד אף אחר שנתחלק לעיסות מ"מ נר' דאם מכוין בפי' שלא יפטור רק העיסה ולא האחרת אף אותה שנילוש עמה אינה פוטרת דחלה כמו תרומה שנטלת במחשבה וכשמחשב שלא לפטור אינה פוטרת והא דאסרו לחלק בצק גדול וכו' הוא מטעם דהוי ברכה שאי"צ כיון שיוכל לכוין ולפטור אותם בברכה אחת ע"ש. ושוב ציין ע"ס מקור חיים סי' תנ"ז בביאורים סק"ב מ"ש בזה. ותשו' בית אפרים חא"ח סי' מ"ד וכו' ע"ש: סימן כ"ד

בדידי הוה עובדא שהי"ל בת קטנה וחלתה ובאותה לילה שנלב"ע מקודם הייתי ישן עד שעה ח' מהלילה ואז נעורתי משנתי ורחצתי את ידי ופני ועשיתי צרכי והיתה סיבה שנתעסקתי ברפואות להבת ולא ברכתי ברכות השחר ובשעה ט' וחצי מהלילה הבת נלב"ע ועם זריחת השמש נקברה. ובאתי לבית הספק אם אברך ברה"ש או לא ושוב גמרתי בדעתי באותה העת דמאחר