שערי עזרה קלא

וכבר נודע מ"ש המרדכי דמוה"ר יחיאל ס"ל שצריך שיהיו הדיינים בפניו והוא ז"ל חלק עליו וכ' דאף של"ב מהני והביא ראיה מהירו' שאמרו על הא דתנן זהו גופו של פרוז' מוסרני לכם הדיינים כל חוב שיש לי וכו' א"ר חזקיה בשם ר"י ואפי' נתונים ברומי פי' הדיינים ע"כ. ואני ההדיוט עם שאיני כדאי לדחות ראיתו מ"מ להליץ בעד רבינו יחיאל מה גם דמלשון הבעה"ת משמע דהכי ס"ל שיהיו הדיינים בפניו והביאו מרן הב"י ז"ל וז"ל ענין פרוז' הולך אצל וכו' שהם ראו כי בפניהם מסרו בפני הדיינים וכו' ע"כ. ולכן יראה דמ"ש ואפילו נתונים ברומי היינו שטר החוב. וניחא טפי לומר לשון נתונים על השטרות ולא על הדיינים ודבר זה מתורתו של הר"ן למדתיו שהק' בהשולח דהא דהלל דאור' היא וכו' פרט למוסר שט' לב"ד. י"ל דהיכא דמסר שטרות ממש דאור' היא אלא דאתא הלל ותיקן דאע"ג דלא מסר ואפי' אינם בידו כיון דאמר מוסרני כמאן דמסר דמי וכן אמרו בירוש' אפי' נתונים ברומי. הגם הלום שמהר"ן אין ראיה לפרש הירוש' כפי' דהא אף אם יהיה פי' הירוש' דקאי אדיינים שפיר מייתי הר"ן ראיה לדבריו שאין צריך שימסור להם השטר שהרי הדיינים נתונים ברומי והוא בכאן מ"מ אינו כ"כ מהדוחק אם אנו נפרש כן בירוש' לפי"ד ר"י והבעה"ת וקמ"ל הירוש' שפרוז' אי"צ למסור המלוה שטר' לב"ד עכ"ד ה"ה מוהרמ"ג ז"ל בכ"י. מ"ש בפשיטות דמלשון בעה"ת דכתב שהם ראו כי בפניהם מסרו בפני הדיינים משמע דהכי ס"ל שצריך שיהיו הדיינים בפניו. אנכי הפעוט אומר אחהמ"ר דאי מהא לא איריא דכונת דבריו במ"ש בפניהם מסרו בפני הדיינים היינו שמסר אותו להם ונעשה כשלהם והוא נסתלק ממנו ולעולם דל"ב בפני הדיינים ממש. וכן יש להוכיח שכך פי' מתחילת לשונו שכ' וז"ל ואומר הוו עלי סהדי וחזו דאנא מסרנא פרוז' קמי ג' דיינים וכו' ובודאי דפי' שם מ"ש קמי ג"ד היינו דמסר אותו להם ע"ד מ"ש הנח לפניהם בקרקע וכו' ולא דבעי שימסור בפניהם ממש. א"כ גם בסוף לשונו שכתב כי בפניהם מסרו בפני הדיינים היינו דמסרו להם ואי"צ שיהיה מוסרו בפני הדיינים ממש. וכנ"ר דמרן ז"ל בב"ה מבין כן בלשונו דאחר שהביא דברי בעה"ת כתב וז"ל כתב המרדכי בפ' השולח שמדברי ר' יחיל שאינו מועיל פרוז' אא"כ יאמר לדיינים עצמם מוסרני לכם וחלק עליו מדגרסי' בירוש' אפי' נתונים ברומי פי' הדיינים ע"כ. ואם היה מרן ז"ל מבין בכו' דברי הבעה"ת שאמר כי בפניהם מסרו בפני הדיינים דבעי בפני הדיינים ממש הי"ל למרן ז"ל אחר שהביא דברי הבעה"ת לומר וכ"כ המרדכי בפ' השולח שכן משמע מר' יחיאל וחלק עליו וכו' א"ו נר' דמדברי הבעה"ת אין משמע כן וכמ"ש ובא מרן ז"ל לאשמעי' דין אחר בזה. וכאשר דמיתי כן הוא דהמבי"ט ז"ל כן הבין בדברי בעה"ת שכ"כ בח"ב סי' פ"א וז"ל ובכל מקום שאין בו ב"ד לפחות שנים שיודעי' ובקיאים בדינים ובדיני פרוז' ושביעית אין כותבין פרוז' ויש להם תקנה לשלוח למקום בד"ח ע"י עדים וכדאמרי' בירוש' וכו' ומשמע אפי' לא ידעו הב"ד וכן נר' ממה שהביא בעה"ת בשם ה' ברצלוני ז"ל שהביאו בב"י סי' ס"ז בח"מ וכו' ע"כ. הרי דהמבי"ט ז"ל כ' בפי' דבעה"ת כן ס"ל דאי"צ שיהיה בידיעת ובפני הדיינים ובודאי דמפ' בדברי הבעה"ת כמו שפי' אנן בעניותין לעיל. ומהתימה דה"ה מוהרמ"ג ז"ל שם באותה תשו' כ"י הבי"ד המבי"ט ז"ל הנ"ל אח"כ ועמד עליהם להבין מ"ש ויש להם תקנה וכו' והרחיב הדבור בזה ולא בא בפיו שום זכר מזה דמה שפי' הוא בכונת דברי בעה"ת הם נגד מה שפי' בהם המבי"ט ז"ל וצ"י

ברם כל קבל דנא עיניך הרואות במוהרח"ש ז"ל בתו"ח ח"ב סי' ג"ל דהאריך בזה אי בעינן בפני הדיינים או לא וכתב דמדיוק דברי הפוס' מוכח דס"ל דבעי' בפני הדיינים והביא ג"כ דברי בעה"ת וכ' שכן ס"ל ונדחק בדברי הירוש' דקאמר אפי' נתונים ברומי וכתב דאו נימא דת"ד פליג אירוש' וכו' או אפשר דלא קאי לדיינים אלא לשטרות ונסתייע לזה הפי' מסוף הלשון של הר"ן הנ"ל אלא דמוהרמ"ג ז"ל רצה להוכיח מתחילת דברי הלשון של הר"ן וכתב שאין ראיה ממנו שמפרש הירוש' כן ומוהרח"ש ז"ל הכריח מסוף לשונו שמפרש בירוש' כן ואסיק לדינא דבעי' בפני הדיינים שכן ס"ל הפוס' ז"ל יעוש"ב. וכל דברי מוהרח"ש ז"ל נעלמו מעי"ק דמוהרמ"ג ז"ל ואיהו מסיק לדינא דל"ב בפניהם ממש ע"ש. וכפי הבנת המבי"ט ז"ל בדברי הרב ברצלוני ז"ל שהבי"ד בעה"ת דל"ב בפני הדיינים ובידיעתם וכנ"ל. א"כ לפי דבריו גם דברי מרן ז"ל בש"ע בסי' ס"ז סכ"א דפסק לדברי ה' ברצלוני הם מתפרשים עד"ז דל"ב בפניהם. ויען דשמיטת כספים בזה"ז היא מדר' ובפלוגתא מתנייא אי בעי' בפני הדיינים יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דל"ב ולהקל

ומאי דהבאנו לעיל בשם מ"ד ה"ה כמוהרמ"ג ז"ל דכתב שנהגו פה לכותבו בלשון עדים שבפניה' מסר כ"ח שיש לו לב"ד שבצפת ת"ו וכו' בזמנינו זה אין נוהגים לכתוב כן בפרוז' אלא בא לפני ב"ד של ג' ואם אין ב"ד של שלשה קבועים מצרפים עמהם אחר לשיהיו ג"ד. וזהו נוסח הפרוז' שנוהגים עתה לכתוב במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קודמנא הר"פ ואמ"ל מדעתו ומטו"ר קנו מידי קגו"ש במדל"ב בלמ"ך כתחז"ל איך היות אמו"ץ שאני מקנה מו"מ קרקע כ"ש משלי על ידכם לכל אחד ואחד מבעלי חובותי החייבים לי בין בשטר בין בע"פ בכ"מ שהם ואין להם קרקע. וקנינו מידו קגו"ש וכו' על הנז'. ושוב אמ"ל מוסרני לכם אתם הדיינים כל חובות שיש לי אצל כל אדם שאגבם בכל עת וזמן שארצה. ובכן אנן ב"ד דח"ל הואיל ומסר פ' הנז' קודמנא מלין דפרוז' כתקנת הלל הזקן זיע"א יפינו כחו דלא תשמט שביעית כל חוב ורשו דאית ליה לפ' הנז' אצל כל אדם עד יומא דנן וע"ד אמו"ץ כתבנו וח"ש פה מתא דמשק יע"א בש"א לח' פ' שנת פ' ליצי' וקיים. וחותמים הג"ד למטה. ומנהג פשוט בעירנו יע"א בכל סוף שנת השמיטה לבוא אצל הדיינים לכתוב פרוז' כנ"ל. זולת בשנת השמיטה שעברה דכמה אנשים מבעלי בתים שנתרשלו מכתיבת הפרוז'. וה' הטוב יכפר בעדם דמלבד דלא טוב עשו לבטל מנהג הקדום בעיר ובפרט דאנן בתריה דמרן ז"ל גררינן ואיהו מצריך לכתיבת הפרוז' וכמה פסקי דינים תלוים בו כמ"ש בש"ע ח"מ סי' ס"ז. עוד בה עיניך תראינה בס' פתחי תשובה שם בסק"א דכתב בשם הלבוש דרוב הפוס' הסכי' דאעפ"י שמה"ת אינה נוהגת בזה"ז מ"מ תק"ח היא ששמיטת כספים תהא נוהגת זכר לשביעית וכו' ובס"ט כתב וז"ל ומנהגינו שאין אנו חוששין כלל לשביעית קולא גדולה היא לעבור על ד"ח שיש בה מיתה בד"ש וינשכנו נחש וגדולי החכמים הם מוהריק"ו ותה"ד חתרו דרכים לקיים המנהג אבל הם דחוקים מאוד וליתנהו אליבא דהלכתא ואין לנו ע"מ לסמוך ע"כ. ועיין בבאה"ג אות ח' בשם השל"ה והב"ח ז"ל. גם בתומים האריך בזה בדברי תוכחת מוסר שיש להחמיר ובפרט כי הרמב"ן ס"ל דהיא דאורייתא גם בזה"ז וא"כ הירא וחרד לדבר ה' מי לא יחוש לדבריו ע"ש: