שערי עזרה קכח

דמרן ז"ל פסק בש"ע דאין למולו ביוט"ב ש"ג. דלמה לא מהלינן ליה ביוט"ב ש"ג מאחר דאיכא ס"ס ס' מילה בזמנה ס' שלא בזמנה ואת"ל שלא בזמנה ס' הוא יום קדש או חול. ובס"ס מתירין אפי' איסור דאורייתא. ולגבי יוט"א הגם דאיכא ג"כ ס"ס מ"מ ליכא קושיא מכיון דאנן בקיאינן בקביעא דירחא והוי כודאי קדש ושוב ליכא כ"א ס' אחד ואין מתירים איסור דאורייתא בס' אחד. אבל ביוט"ב דאיכא ס"ס ומה גם דספק שמא הוא קדש קליש טובא מאחר דאנן בקיאינן בקביעא דירחא למה לא נתיר למולו ביוט"ב ש"ג. ואף שאנו באים לחוש לס' הסוברים דבעי' שיהא הס"ס מתהפך גם בכאן שפיר הוי ס"ס המתהפך וכעת לא מצאתי תי' מספיק לזה ויש יותר חיזוק לקושיא הנ"ל ממה שפסק מרן ז"ל בש"ע או"ח סי' תצ"ז סעיף ד' ספק מוכן מותר ביוט"ב משום דהוי ס"ס ע"ש. ועיין בס' בתי כהונה ח"א סי' דהביא דההכנה היא מדאו' וא"כ הם דומים להדדי ולמה לא יהיה מותר למולו. והגם דהרבה מהאח' ז"ל הק' על פסק מרן ז"ל בההיא דס' מוכן ע"ע וכבר אני הדל כתבתי בזה במ"א. מ"מ קושיתי היא ליבא דמרן ז"ל למה לא יתיר למולו ביוט"ב ש"ג מאחר דאיכא ס"ס וגם הוא מתהפך וכנ"ל. וגם מע' חו"ר ע"ת יע"א יצ"ו לא מצאו מענה לזה. ומע' ה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו תירץ דמרן ז"ל ס"ל דמאי דמתרינן בס' אחד איסורא דר' ובס"ס איסורא דאו' הי"ד בדיעבד אבל לא לכתחי' כס' הרא"ם והביא ראיה לזה ממאי דפסק מרן ז"ל בש"ע או"ח סי' פ"ג בדין הזמנת ביה"כ שאם אמר וזה. לא יקרא לכתחי' וכו' וע"ש בדבריו בב"י. ועיניך הרואות דלפי מה שהבאנו לעיל תירוצו אחהמ"ר לא יכון ואין להאריך

ובס' אוהל ישרים מער' ס' אות ח' כתב בשם הפר"ח ז"ל בה' תפילה סי' קכ"ג דהביא ראיה לסברת הרא"ם ז"ל ממ"ש בפ' ש"ש די"א שמאל מהו שתסייע לימין וכו' אנן נעביד לחומרא ואמאי נימא סד"ר לקולא אלא נר' דדוקא בדיעבד אבל לכתחי' לא ע"כ. ואיהו דחה זה במ"ש הש"ג שם בשם מוהר"ם ז"ל דאע"ג דהני ספיקי דר' מיהו להדור מצוה קאמר דעבדי' לחומרא א"נ משום דעיקר הדור מצוה דאו' דכתיב זה אלי ואנוהו וכו' ע"ש ועיין בס' זכור לאברהם או"ח אות ס' בסד"ר לקולא דהביא שם דברי המגיה על ס' טל אורות שהביא סיעתא ממ"ש בברכות שמל מהו שתסייע וכו' לדברי ר"י דפ' לחומרא בההיא דנקט כסא דשכרא וכו' ואיהו ז"ל האריך להקשות עליו וכתב דסד"ר לקולא לא נאמר היכא דהאמוראים גילו דעתם הם בעצמם להחמיר בדבר שהוא סד"ר ולא נאמר זה הכלל ובודאי דאין ללמוד ממנו לכל שאר סד"ר דהיכא דאיתמר איתמר ושכן מצא להפר"ח בס' מ"ח סי' פ"ג שכ"כ עש"ב. אשר מדבריו שם דהביא בשם הפר"ח ז"ל יוצא סתירה לע"ד להראיה שהביא הפר"ח ז"ל בסי' קכ"ג לסברת הרא"ם ז"ל מדברי הש"ס דברכות הנ"ל דאין ללמוד משם כיעו"ש: סימן כ'

מענין כבוד או"א ראיתי בס' ויקרא אברהם חיו"ד סי' ז' דהביא בשם ס' מעשה אברהם יו"ד סי' ח"ן דהק' להחיד"א ז"ל עמ"ש בס' ברכ"י או"ח סי' רפ"ד אות א' ממוהרמב"ח ז"ל בתשו' סי' כ"ט דכתב דבכאו"א הרשות בידו להקדים איזה מהם שירצה והוא עצמו כתב בחיו"ד סי' ר"מ אות ט"ז בשמו דחייב לכבד אשת אביו אף במקום קפידא דאמו. דהוא היפך ממ"ש הוא עצמו באו"ח משמו. וה' ויק"א ז"ל תי' דביו"ד איירי שאמו נשואה עם אביו דהוא ואמו חייבים בכבוד אביו דאשת אביו מכח אביו קאתייא. ומ"ש באו"ח בשמו במתה כבר איירי והו"ל כמגורשת דאז למי שירצה יקדים וכמ"ש כן להדיא בס' חיים שאל ח"א ס' ה' ד"ח ע"ד ודייקא נמי ששם קעסיק ע"ד מרן דלמי שירצה יקדים ובגרושה הוא שכ' מרן כן שם בסי"ד וע"ז הוא שכתב שם וכזה ראה לגדול בדורו מוהרמב"ח בתשו' כ"י עכ"ד ע"ש. ואנכי לא ידעתי מדוע אוקים לדבריו דאיירי במתה כבר ולא במגורשת ממש כפסק מרן דפסק כרש"י והרי"ף והרמב"ם ז"ל ודלא כרי"ו דכתב שלא יקדים אחד לחבירו, ומה שציין ע"ס ח"ש סי' ה' מהתם ליכא גילוי כלל לדברי מוהרמב"ח ז"ל כיעו"ש

עו"כ וז"ל אבל מה שתמה שם על הלק"ט ח"א סי' כ"ח היא תמיהא קיימת דהוא היפך הש"ס וכבר רמז זה החיד"א ז"ל בברכ"י שם ביו"ד ע"כ. וס' מעש"א אינו מצוי תח"י ונר' דכונתו להק' על הלק"ט במה שסיים שם באותה תשו' שאם אמו היא מגורשת יעסוק בכבוד אמו קודם ע"כ. דבש"ס אמרו דיקעקע להם כתרנגולים דמשמע דאין לו לעסוק בכבוד אמו קודם. ושעז"א ה' ויק"א ז"ל דהיא תמיהא קיימת ושכבר רמז זה החיד"א ז"ל. ואנכי בעוניי אמינא דאם זאת היא כונת תמיהתו אחר המחי"ר ל"ק ול"מ דהתם בש"ם דקאמרה דיקעקע להם כתרנגולים היינו משום דאמו אומרת השקיני מים וגם אביו אומר כן לכן קאמרה הג' דאין לו להקדים לשום אחד מהם אלא יניח להם באמצע ויקעקע וכו'. משא"כ בנדון הלק"ט בכבוד אשת אביו דהאם היא מקפדת בפי' ואביו לא בא בפיהו דבר מזה כלל לזה פסק דאם אמו היא נשואה לאביו יניח כבוד אמו ויעשה כבוד לאשת אביו שזהו הוא כבוד אביו. וה"מ דאמו היא חייבת ג"כ בכבוד אביו. אבל אם אמו מגורשת יעסוק בכבוד אמו יען דהיא מקפדת בפי' ואינה חייבת בכבוד אביו ואביו לא דבר בזה לכן אין לו להניח כבוד אמו ולעשות כבוד לאשת אביו בקו"ע היפך רצון אמו אלא יהיה נידון בשואת"ע והחילוק הוא מסתבר לע"ד ונכון. וי"ל דהחיד"א ז"ל בברכ"י שם דציין ע"ד הלק"ט כונתו היא לומר דגם בהלק"ט הובא מדין זה ואין כונתו להק' עליו. ואפשר דגם בתשו' מוהרמב"ח דחייב לבן לכבד אשת אביו אף במקום קפידא דאם הוא בכה"ג דאמו עדין היא נשואה לאביו וכהתחלת דברי הלק"ט ז"ל

ויש לי סעד לחי' הנ"ל מהגאון החק"ל ז"ל בס"ה מער"ל ח"ב דקס"ה דעלה ונסתפק היכא דרואה מתוך דברי אביו דאין רצונו שיעשה אותו דבר אבל לא ציוה לו בפי' לא תעשה דבר פ'. אך אמו ציותה לו בפי' שיעשה אותו דבר עצמו. מי נימא האם קודמת דהצוואה בפי' אתמר כיון דהאב לא אמ"ל בפי'. והביא ראיה ממוהריק"ו ומוהרש"ך ז"ל בענין נישואי אשה דיש חילוק בין ציוה האב שלא יקח אשה פ' דאז חייב לשמוע לו להיכא דלא ציוה האב בפי' כ"א דמבין ריסי עיניו ניכר והבין דלא ניח"ל דאז לא ישמע לו. וכן הביא ראיה מהריב"ש ומוהרא"ש ז"ל מההיא דמצוה לקדה"מ וכו' ובזה פי' כונת פסוק ורבקה אמרה וכו' הנה שמעתי וכו' ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך ע"ש ואני הדל הבאתי דבריו במ"א ועפי"ד פי' בעניותי כו' פסוק נצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך ע"ש. ובדברי הגאון הנ"ל הוי רבותא יותר דצריך לעבור על רצון אביו בקו"ע. וגם דשם אמו היא עדין נשואה לאביו וחייבת בכבוד אביו. עכ"ז מאחר שאביו לא ציוה בפי' ואמו ציותה בפי' התיר לו בקו"ע. מכ"ש בנדון הלק"ט דאמו היא מגורשת והיא מקפדת בפי' ואביו לא דבר והוי במניעת כבוד לאשת אביו הוא מידי דשוא"ת דודאי