שערי עזרה קכו

דהר"ן וכו' אך אליבא. דהרא"ש ניחא דלא הוי כריתות וכו' שו"ר דאף אליבא דהרא"ש ק' דאכתי חשיב כריתות דאפשר דימכרנו ויפול דהשתא לכל הצדדין מותרת לעבור על תנאה דאי משום זה אתה תופס הרי נפל ואי משום ביתך הרי מכרו נמצא דאף אליבא דהרא"ש ק' מה שהק' לעיל עכ"ד. כל ישר הולך רואה דמאי דמק' ורצה לישב אליבא דהרא"ש ושוב הניח בצ"ע אינו הולך בשי' הראשונה שכתב אליבייהו דהתוס' ז"ל דלא חשיב כריתות לא תנאי שאפשר שיבוא זמן שא"א שיתבטל התנאי בשום אופן. אבל אם הוא באפשרות שיחזור התנאי למקומו גם שעכשיו אי"כ תנאי מ"מ לחש"כ כיון שאפשר שיחזור התנאי למקומו וכו'. דאי אזיל בשי' הא' אינם מתישבים דבריו דקאמר דלהרא"ש ק' דאכתי חש"כ וכו' דאי משום זה אתה תופס הרי נפל ואי משום ביתך הרי מכרו. דמה בכך דנפל או"מ הא אפי"ה עדין אפשר שיחזור הדבר לאיסורו שיבנה אותו או יחזור ויקנהו ולא חשיב כריתות א"ו מוכרח דבכאן לא אזיל בשי' הא' והוא מכח דברי הרא"ש דס"ל דנקטי' כחומרא דביתך וכחומרא דזה ואם מת או"מ אסור משום זה ואם נפל אסור משום ביתך דמזה נר' דלא ס"ל כשי' הא'. דאם איתא למה במכרו אסר משום זה בלא זה נמי אסור שמא יחזור ויקננו ובנפל ג"כ בלא ביתך נמי יש לאסור מחששא שמא יחזור ויבנהו. א"ו נר' דלא אזיל בשי' הא' ולכן הק' המש"ל קושיתו הנ"ל. דבזה סרה מהר קושית הגב"י בחי' גיטין עדכ"א שהק' ע"ד המש"ל הנ"ל דלא ירד לעומק כונתו בזה דלפי שי' וכו' והצ"ע ע"ש. דלפי האמור דהרא"ש שהצריך לחומרת ביתך ולחומרת זה מזה נראה דלא אזיל בשי' הא' שכתב המש"ל אליבא דהתוס' ז"ל א"כ תו ל"ק ול"מ ע"ד המש"ל וכנ"ל

ומה שהק' המש"ל ע"ד הר"ן דאוקמא באומר ב"ז שהוא ש"א דעדין איכא קולא אחריתי לענין אם נפל דמותר גם כי חזר ובנאו וכו' אנכי הרואה דקושיתו זאת היא נופלת ג"כ על הריטב"א ונמק"י ז"ל דבס' אשי ה' על דמ"ז כתב וז"ל הריטב"א ושמעי' נמי דביתך זה ובית זה לש"ז תפסי' בין לקולא בין לחומרא שאם נפל ובנאו מותר בו ואם לא נפל אעפ"י שמת או"מ או נתנו אסור בו המודר. גם הנ"י ז"ל כתב שם וז"ל וכבר פי' לעיל דבלשון זה יש בו נמי קולא וכו' ומוכח שם בירוש' דכי אמר ביתך וזה דייני' הלשון שאמר זה ולשון ביתך ל"מ ול"מ אעפ"י שמשמעות ביתך אינו כמשמעות זה ע"כ. ומוכרח לתרץ ולומר לדעתם דהא דאמרי' דלחש"כ או כגון שאמר בפי' לקרקע זו ש"א דהשתא נאסר גם אם נפל כמו שכן תי' הריטב"א בפי' בחי' קדושין וסוכה. או שנאמר כתי' הב' שתי' בחי' גיטין דדוקא לענין שכירות אמרי' נפל אזדא משא"כ לענין נדרים הכל נאסר ואפי' קרקע נאסרת וכתב שם שזה נכון ע"ש. וכיון שכן גם מה שהקשה ע"ד הר"ן ז"ל נופל לתרץ כן דנדרים שאני דהכל נאסר וכמו שכן איהו בעצמו תי' זה בחי' גיטין עדכ"א וכנ"ל. ברם קושיתינו דלעיל ע"ד הריטב"א ממ"ש בחי' גיטין עמ"ש בחי' קדושין וסוכה היא נופלת גם ממ"ש בחי' גיטין דבנדרים נאסר גם הקרקע וכו' על דבריו בחי' נדרים דב"ז לש"ז תפסינן בין לקולא בין לחומרא ודבריו לי צ"י

וראיתי להמש"ל ז"ל בס"ה פר"ד בדרך הקדש דרו"ח דהביא דברי הר"ן דנדרים ודברי הרשב"א שבחי' גיטין שבפ' המביא תנין וכתב נמצא דהרשב"א פליג עליה דהר"ן דלהר"ן בב"ז כיון דנפל אזדא ומותר ליכנס בו ולהרשב"א אף בב"ז אם נפל אסור. והריטב"א בחי' דחה דברי הרשב"א וס"ל דאם נפל מותר ליכנס בו ושהביא ראיה ממ"ש במד' קהלת אם יבואון אל מנוחתי למ"ז אינם באים אבל באים הם למנו' אחרת משל למלך שכעס על בנו וכו'. והנה כפי ס' הריטב"א אפי' באומר קונם לביתך אם נפל ובנאו מותר ליכנס בו שהרי אין חילוק בין אומר קונם לביתך לאומר קונם לביתי ובכולם מת או שמכרו מותר. ואם נפל אליבא דהר"ן אסור ליכנס בו דכיון דקאמר ביתי כל שהוא ביתו אסור ולהריטב"א האומר קונם לביתך או לביתי שאתה נכנס אם נפל מותר ליכנס. בו ומטע"ז באים דור המדבר לעת"ל וכו' עש"ב. והבי"ד ג"כ ס' נשמ"ח בדרשות ד"ט ע"ש. ות'ם אני דאדרבא דברי הריטב"א בחי' גיטין בפ"ב כתב כדברי הרשב"א ממש דחילק בין גיטין לנדרים וכנ"ל ולפי דבריו נמצאו דברי הריטב"א סתרי אהדדי. ותו דלפי"ד דהריטב"א ס"ל דבב"ז ונפל מותר ליכנס בו והביא ראיה ממד' קהלת. קשה מה ראיה היא זו דהתם בדהמ"ד הוי כאומר קונם לביתך שאיני נכנס דהלשון הוא אם יבואון אל מנוחתי ועיין בס' נשמ"ח שם בע"ג ד"ה אמור מעתה וכו'. ומה ראיה מביא מזה לדחות דברי הרשב"א דס"ל דב"ז ונפל אסור ליכנס בו. ואם כונתו להביא ראיה מהתם היא בדרך רבותא דהתם דהו כמי שאומר ביתי שאתה נכנס בו עכ"ז כיון דנפל אזד"ל מכ"ש היכא דאומר ב"ז דאם נפל אזד"ל ומותר ליכנס בו. כל כי האי הי"ל לבאר ולא למינקט נפשיה בקצירי. ועו"ק לס' הר"ן שס"ל דבאומר ביתך או ביתי גם אם נפל אסור מה יענה לדברי המד' הנ"ל דמוכח ממנו דמותר ומדוע לא הוק"ל לה' תנא ז"ל ע"ד הר"ן ז"ל מדברי המד' וכ"ז כעת לי הדל צ"י

ועיין בס' יושב אהלים בפ' עקב דתמה ע"ד הפ"ד דאיך הבין דהריטב"א ס"ל דאפילו אמר קונם ביתך ונפל וחזר ובנאו דמותר ליכנס בו וכו' וכתב שהוכרח הפ"ד בזה ממה שהריטב"א הביא ראיה מההיא דאם יבואון א"מ שהרי התם קאמר לביתי בכנוי ועכ"ז מותר כשנפל וחזר ובנאו. ושוב דחה זה די"ל דהריטב"א ס"ל דהתם עיקר השבועה היתה שלא יבואו לפלטין זה וכאילו כתיב מנוחתי זו וצ"ת עכ"ד. ולפי"ד ראית הריטב"א לדחות דברי הרשב"א א"ש בדרך פשוטה דהרי התם בדהמ"ד הוי כאומר ב"ז ועכ"ז כיון שנפל אזד"ל וכשחוזר ובנאו מותר ליכנס בו היפך דברי הרשב"א שס"ל דאסור ואנכי בריה קלה ל"י מדוע היוש"א ז"ל לא הוק"ל ע"ד הפ"ד ז"ל כפי הבנתו בדברי המד' שהוא הוי כאומר ביתך או ביתי שאיך יכון כפי ס' הר"ן ז"ל וכנז"ל ועוק"ל כפי מה שמבין היוש"א ז"ל בדעת הריטב"א ז"ל דס"ל באומר ביתך ונפל דאסור ליכנס בו אם חזר ובנאי כס' הרשב"א ולא בא לחלוק עליו כ"א בב"ז ונפל וחזר ובנאו דס"ל להרשב"א דאסור והק' על הפ"ד ז"ל דאיך הבין בדעתו היפך זה ונתן הכרח להבנתו ושוב דחאה. דהי"ל להקשות קושיא זו בפשיטות מדברי הריטב"א בחי' סוכה עדכ"ד דנר' מדבריו שם היפך מה שהבין הפ"ד ז"ל בדעתו. שהרי שם בההיא דע"מ שלא תלכי לב"א לעולם הוק"ל אמאי לא הוי כריתות דהא אם מת וכו' ואפי' אמר לב"ז ש"א דהשתא אפי' מת אסורה נפל אזד"ל וכו' ותירץ דמיירי וכו' ע"ש. דממאי דהוק"ל נפל דוקא לצד שאומר ב"ז שהוא ש"א והוצרך לתרץ נראה דס"ל כס' הרשב"א והר"ן ז"ל שאם אמר ביתך שאני נכנס נפל ובנאו עדין באיסורו עומד היפך דברי הפ"ד ז"ל ומזה הי"ל להק' עליו. ולזה י"ל דבודאי לא שלטו מאו"ע היוש"א ז"ל בדברי הריטב"א שבחי' סוכה הנ"ל דאילו ראה אותם היה מקשה מהם בפשיטות ע"ד הפ"ד ז"ל

ותבט עיני דהשע"ה בפ"ח מה"ג הי"א דהקשה ע"ד הרשב"א בפ"ב דגיטין דתי' דהכא באומר שלא