שערי עזרה קכג

דלתרומה ל"ב וכו' ודבריהם לי צ"ע. ועיין ג"כ במש"ל ק' פ"א פי"ג הי"א בד"ה הטהור לחטאת וכו' דשם ג"כ חזר על ספיקו הנ"ל אם גם בביאה בעי' ג"ל אי לא והאריך להביא דבריו מ"ש בה' אבוה"ט ודברי התוס' יו"ט וכו' וכ' מ"מ כבר כתבתי דמדברי רש"י בפ"ק דמכות יש להוכיח דס"ל דאף בביאה בעי' ג"ל. וסיים שם דאפשר דלגבי מי חטאת דהחמירו בהם וכו' ל"ב שיעור ומשום מעלה נגעו בה ע"ש. הרי דמבואר בדבריו שם ג"כ דאינו מחלק בין תרומה לחולין דבכולהו ס"ל דגם בביאה בעי' שיעו"ז דג"ל. ודוקא מי חטאת משום מעלה וכו' כיעו"ש. ועיין בס' דובר מישרים בהשמטות ד' ס"ג ע"ב דגם הוא ז"ל לא זכר לדברי המש"ל ז"ל ע"ש

ב. עיין בס' פני אהרן חיו"ד סי' ד' דכתב וז"ל ומ"ש בש"ע שם אינה מתחלת לספור עד יום ה' וכו' היינו עד ולא עד בכלל דיום ה' הוא ראשון לספירתה וכמו שמבואר בב"י כדכתיבנא ע"ש. ומהתימה עליו דאין צריך להביא ראיה לזה ממ"ש בב"י דהרי הוא מבואר בפי' באותו סעיף בעצמו בתשלום דברי מרן ז"ל שכתב כגון וכו' הילכך יום ה' יהיה ראשון לספירתה. וגם בדברי מור"ם ז"ל מבואר כן דכתב ותפסוק יום ד' לעת ערב ויום ה' עולה למנין ע"כ: סימן י"ח

בטור וש"ע חיו"ד סי' רי"ז אמר קונם לב"ז שאני נכנס בו אסור בו לעולם. ואם נפל ובנאה אפי' במקומו וכמדתו הראשונה מותר. גם בחח"מ סי' שי"ב המשכיר בית לחבירו ואמ"ל ב"ז אני משכיר לך ונפל הבית אפי' בנאו המשכיר יכו"ל שלא ידור בו. ומקור ד"ז מש"ס סו"פ השואל. וראיתי בס' לוית חן ואור יקרות ס' מסעי דכתב ע"ז וז"ל נ"ל דהני דינים לא נאמרו לא בחזר ובנאו בנין חדש בעצים ואבנים אחרים אז אמרי' דאין זה בית ראשון. אבל אם הוקם מבנין הישן הוי ב"ז בית ראשון להני דינים וראיה לזה מהא דאיתא בסוכה דכ"ז ר"א אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחוה"מ וכו' וגרסי התוס' קמ"ל כיון דבדידיה קעביד איהי היא לפי שבונה אותה באותם עצים. הרי דאם בונה הנפילה בעצים הישנים שלה היא נחשבת לבנין הראשון שהרי לר"א נחשבת הראשונה והיא סוכה העשויה לז"י. וא"כ ה"נ לענין הני דינים שאם נפל הבית וחזר ובנאה מעצים הראשונים הוי בנין הראשון לענין הני דינים ע"כ. וה' גזע ישי מער' בי"ת אות רכ"ב דחה דבריו וס"ל דמיד דנפל אז"ל ההוא בית וכי חזר ובנאו אפי' מעצי ואבני בית הראשון פ"ח באו לכאן ולאו אותו הבית הוא אלא ביתא אחרינא. והביא ראיה לדבריו ממ"ש סו"פ השואל על הא דתנן המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית אחר היה אחד לא יעשנו שנים. והק' היכי דמי אי באמ"ל ב"ז ונפל אז"ל אי דאמ"ל בית סתם אחד אמאי לא יעשנו שנים. אמר ר"ל דאמ"ל בית שאני משכיר לך מדת אורכו כו"כ וכו' א"ה מאי למימרא אלא וכו' ואכתי מאי למימרא ל"צ דקאי אגודא דנהרא מ"ד מאי כזה דקאי אגודא דנהרא קמ"ל ע"כ. ואם איתא דגם לענין הני דינים כי חוזר ובונהו מעצים הראשונים הוא אותו הבית הראשון וחייב המשכיר לחזור ולבנותו לו מאותם העצים והאבנים של הראשון מאי פריך הש"ס ה"ד וכו' ונדחק בכמה אוקמתות הא שפיר מתוקמא באמ"ל ב"ז ומ"ש חייב להעמיד לו בית היינו מאותם העצים והאבנים של בנין הראשון. אלא מבואר דאף לבנותו מאותם העצים והאבנים לא מחייב והיינו משום דכיון שאמ"ל ב"ז ונפל אזד"ל כלו' דמזלו גרם וכמ"ש רש"י ז"ל שם וכיון שמיד שנפל אזד"ל ואיבד זכותו השוכר מה"ט דמז"ג. גם אם חזר ובנאו המשכיר אפי' באותם עצים ואבנים יכול לומר להשוכר שלא ידור בו. וכן נמי לענין ב"ז בקונם ונפל דאם חזר ובנאו דמותר בו אפי' חזר ובנאו באותם עצים ואבנים דראשון בית אחר הוא זה דמיד שנפל אזד"ל. והראיה מההיא דסוכה אינה ראיה כלל דדוקא לענין הא דסוכה הראויה לז"י לר"א הוא די"ל דכי נפלה וחזר ובנאה מאותם העצים עצמם איהי היא סוכה הראויה לז"י חשיבה והביא ראיה מדברי הריטב"א בחי' לסוכה שם עש"ב

ולדידי ראיתו שהביא אינה ראיה דעדין י"ל דהגם דנאמר דאם נבנה הבית מאותם עצים ואבנים של הראשון הוא ניהו הבית הראשון מיקרי. מ"מ אינו מן הדין שנחייב להעמיד לו הבית מאותם העצים והאבנים של הראשון ושיוציא הוצאות לכתחי' מכיסו ושיטרח בבנינו כדי לתתו לשוכר לדור בו ולכן אמרי' נפל אזד"ל שמז"ג. ברם היכא דכבר הוא מעצמו הוציא וטרח ובנה אותו מעצים ואבנים של הראשון. עדין י"ל ולספק דאית ליה לשוכר זכות בגויה דבית הראשון חשיב הוא זה. ואם היה האופן דגבל את עפר בית הראשון ועשאו לבנים ובנה מהם בית השני ליכא ספיקא בזה דבית אחר מיקרי בין לענין קונם ובין לענין משכיר ב"ז. וראיה לזה ממ"ש בקמא דצ"ו אמ"ר פפא האי מאן דגזל עפרא מחבריה ועבדיה לבינתא ל"ק מ"ט דהדר משוי ליה עפרא. לבינתא ועבדיה עפרא קני. מאי אמרת דילמא הדר ועביד ליה לבינתא האי לבינתא אחריתי היא ופ"ח באו לכאן פירש"י פ"ח ב"ל לא זו היא לבינה הראשונה אלא זו לבינה אחרת שהוצרך תיקון וגבול בפ"ע ומשונה היא מהראשונה דא"א לצמצם או קטנה או"ג ע"כ. אבל אם בנה הבית מעצים ואבנים של הראשון עדין י"ל ולספק דדינא הוי דמיקרי בית הראשון להני דינים. ואפשר דהלו"ח ז"ל להכי תפס את דינו לגבי עצים ואבנים ולא לגבי עפר ובדקדוק תפס כן משום דבעצים ואבנים יוכל להחזירם ולתתם כמות שהן בלתי תיקון וי"ל דהוא ניהו הבית הראשון משא"כ בעפר. וזהו לפי דברי רש"י ז"ל שכתב בדין הלבינה דזו היא לבינה אחרת שצריכה תיקון וגיבול האמנם לפי האמת דגם לגבי עצים ואבנים קרוב לודאי הוא דבית אחר מיקרי דא"א בלתי תיקון בהם הן בעצים והן בתיקון האבנים וקביעותם בטיט דהו"ל כאילו בית אחר הוא. ועוד טעם כעיקר והוא דא"א לצמצם שיהיה ממש כמדת הבית הראשון באורך וברוחב ובגובה אלא או"ג או"ק מעט וכמו שמפורסם זה והוי כמ"ש רש"י ז"ל גבי לבינה דמשונה היא מהראשונה דא"א לצמצם או"ק או"ג ולכן מיקרי בית אחר. וראיה זו מההיא דלבינה קלסוה רבנן יצ"ו דראיה חזקה היא לומר דהגם דנבנה מעפר ועצים ואבנים של הראשון עכ"ז בית אחר מיקרי ופ"ח באו לכאן ברם מע' ה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו שדי בה נרגא וההוא אמר דלשון תורה לחוד ולב"א לחוד ובנדרים הולכין אחר לב"א וכיון שכן אם חזר ובנאו מיניה וביה הו"ל כאילו הוא בית הראשון שנדר עליו זת"ד יצ"ו. ואחהמ"ר לא צדק בזה כלל שהרי ה' לו"ח ז"ל למד לדינו הנ"ל מההיא דסוכה דבית ראשון מיקרי ולא העיר מצד זה כלל. גם התוס' ז"ל בההיא, דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם כשהקשו מהא דאם מת מותר תירצו דכל יוצאי חלציו קרויים בית אביה ולמדו אותה מקרא דקאמר שבי אלמנה בית אביך וכבר אביה מת ע"ש. ונודע דתנאים ונדרים הם שוים כמ"ש הריטב"א ז"ל בחי' לקידושין ע"ד ה' ע"ש. גם בגמ' דקאמרה האי