שערי עזרה קכב

כשיהיה נפסק הקילוח מההר אותם המים שיורדין אז ממקום פסיקת הקילוח עד הטבילה הן כשאובות ואולי אז לא היו מ"ס שלימות וכו' ע"ש. וא"כ לכאורה י"ל ג"כ בנ"ד מאחר דיש בהגרן הנ"ל בשפתו העליונה חריצים קטנים שמהם יורדים המים למקוה הו"ל המים הבאים לגרן מקרקעיתו עד החריץ הם שאובין והמים הבאים אח"כ הם צפים ע"פ המים שבגרן ויוצאים למקוה ולא הוו תוך חלל הכלי כלל ואי"צ שיהיה הגרן נקוב בשוליו מאחר שהמים שבאים למקוה הם אינם שאובים כ"א שהם צפים ועוברים ע"ג המים השאובים הראשוני' שהם בתוך הגרן עד החריץ. וא"כ יש להכשיר לטבול במקוה ההוא גם בלתי התיקון הנ"ל. הא ליתא דמלבד דדין המבי"ט ז"ל נר' דאינו מוסכם מהפוס' אחרים ז"ל דעיניך הרואות דעמ"ש מרן ז"ל בש"ע ס"ח מעין שמקלח לתוך כלי פסול לטבול בין במים שבתוך הכלי בין לאחר שיצאו מהכלי. כ' הש"ך ז"ל סקכ"ו פי' דאם מעין מקלח לתוך הכלי ויוצאים לחוץ ממנו פסולים לטבול בהם דמה שבתוך הכלי פשיטא דפסול ומה שלחוץ נמי פסול דמיד שעברו בכלי נעשו שאובין וכ' הב"ח סי"ג דל"ש כשהכלי שלם בלא שום נקב והמעין מקלח לתוך הכלי וכשמתמלא יוצאים אח"כ מפיו ולחוץ ל"ש שיש נקב בצדו של כלי וממנו מקלחים מים לחוץ נקראו מים שאובין דלא נתבטל שם כלי מחמת הנקב שמצדו כיון שמקבל מים מהנקב ולמטה. אבל נקב בשולי הכלי כשפ"ה אז ודאי דנתבטל שם כלי וכו' דבדב"ז שוה מעין ומקוה וז"פ ע"כ וכ"כ הט"ז סקט"ו בשם רש"ל ז"ל והוב"ד בבאר הגולה ע"ש. מדפסלי המים שיוצאים אח"כ משפת הכלי או מהנקב שבצידו נר' דלא ס"ל כס' המבי"ט ז"ל דהמים הבאים באחרונה אל הכלי הם עוברים בדרך מעבר דוקא וצפים ע"ג המים הראשונים ולא יקרא עליהם שם שאובים כלל כמ"ש הוא ז"ל אלא ס"ל דאמרי' דהמים שבאו בראשונה הם יוצאים משפת הכלי או מהנקב ע"י המים שבאו באחרונה ודחקו אותם וכבר הם נעשו שאובין ע"י שעברו בתוך הכלי ופסולים לטבול בהם גם אחר שיצאו לחוץ וכ"ר להגאון נו"ב ז"ל מה"ת סי' קל"ט דהביא דברי מרן ז"ל בס"ח ודברי הש"ך והב"ח ז"ל הנ"ל והוק"ל ממ"ש הש"ך בסקכ"ו בשם הראב"ד ז"ל שהמים היורדים לבאר באחרונה קרובים לצאת יותר מן הראשונים ולפי"ז למה פוסל הב"ח במעין המקלח לכלי וכשנתמלא יוצאים הלא אותן המים שיורדים באחרונה כשהוא מלא הם צפים והם לא נעשו שאובין כלל והם קרובים לצאת יותר מן הראשונים ואף אם מתערבים מ"מ מעין מטהר בכ"ש וכו' וכתב דבאמת אי"כ ריח קושיא דודאי אף שהכלי מלא ע"כ גדותיו מ"מ חוזק הקילוח הבא יורד לתוך הכלי אלא שאינו מעמיק לירד ונשארים למעלה וכשמוסיף הקילוח אלו יוצאים שהם עומדים למעלה ותמיד מוציא את הראשון זאח"ז ולעולם יוצאים אלו הבאים וקרובים לצאת מאלו שהיו מתחילה בתוך הכלי רק בקילוח הראשון יצאו בודאי מעט ממה שהיה תחילה. אבל לעולם כל המים באו לתוך הכלי ונעשו שאובים וכן בסעיף כ' כולם באים בודאי לאויר הבור אלא שלא נעשו שאובים שהבור אינו כלי. ולכן המקוה הנ"ל דדברי השואל היא כולה שאובים ופסולה ואפי' הנשים שכבר טבלו אפי' זה שנה אם לא טבלו אח"כ במקוה כשר ולא נעשו נדות מחדש ה"ה בנדתן כאשר היו קודם הטבילה במקוה זאת וכל מה ששימשו עם בעליהן היה באיסור ויטבלו עתה מחדש וה' יס"ל כי בשגגה היה ועל מעל' מוטל וכו' שיסירו המכשול הזה ע"כ ע"ש. וע"צ הדחק י"ל לדברי המבי"ט ז"ל דכיון שיש להחבית שני נקבים זכ"ז ונכנסים המים מהאחד ויוצאים מהשני שכנגדו ס"ל ז"ל די"ל בזה דאינם יורדים המים למטה לתוך החבית שמהנקב ולמטה כלל אחר שמתמלאה מים עד הנקב אלא שהם עוברים דרך מעבר בשני הנקבים דוקא מכניס בזו ומוציא בזו מאחר שהמים אינם מקלחים ובאים מלמעלה אלא הם נכנסים ובאים מהנקב האחד ויש כנגדו נקב אחר הם יוצאים ממנו. משא"כ אם היו המים מקלחים ובאים מלמעלה ויש נקב בכלי שממנו יוצאים המים לחוץ גם הוא ז"ל ס"ל אף שהכלי הוא כבר מלא עד הנקב ההוא עכ"ז המים הם כולם באים לתוך הכלי נחשבים ונעשו שאובים ופסולים. וא"כ לפי"ז בנ"ד גם הוא ז"ל יודה דהמים כולם חשיבי שאובים מאחר דאין כאן נקב שממנו באים המים ויוצאים מהנקב שכנגדו אלא שהמים הם מקלחים ובאים מלמעלה וכנז"ל

עוד בה בנ"ד איכא רעותא יותר שאין המים המקלחים הבאים מלמעלה הם מקלחים ע"ג שפת הגרן ממש אלא הם באים בחוזק מלמעלה מפי הסילון הסב'ע הנז' לתוך אמצעות הגרן ומעמיקים לירד בתוך המים שהיו ממולאים בתוך הגרן מקודם ועי"כ המים שהם קרובים לשפת החריץ שבגרן נדחקים ויוצאים מהגרן דרך החריץ ההוא למקוה הא ודאי בכגו"ד אין מי שיכחיש וכולהו אזלי ומודו דכל המים הם באו לתוך הכלי ונעשו שאובים ואח"כ יצאו ממנו ע"י החריץ ופסולים לטבול בהם במקוה ההוא אם לא ע"י התיקון הנ"ל שיתחברו למעין בשעת הטבילה דוקא וכנ"ל ובשעת פיסוק המים אין לטבול בהמקוה ההוא הנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט

א. עיין בתוס' יו"ט בשבת פ"א מ"ד דכ' דבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו עליו ג"ל ר"ל דגם בא ראשו ורובו הוא בג"ל. והרמ"ז ז"ל כתב דבא ראשו במ"ס גם הרב"ד במס' זבים כתב כן וה' שושנים לדוד ז"ל הק' עליהם והעלה שדברי התוס' יו"ט עיקר דגם בביאת ראשו ורובו הוי שיעורא בג"ל ע"ש. והמש"ל ז"ל בה' אבות הטומאה פ"ט ה"א האריך בזה והכריח דבין בנפילה ובין בביאה נאמר שיעור זה דג"ל ע"ש. וה' שוש"ל לא זכר לדבריו להביאם סיעתא לדבריו. ומ"ש שם המש"ל דהתוס' ס"ל דבטהור לא גזרו כ"א בנפילה ולא בביאה ובטבול יום גזרו עליו בביאה וכ"ש בנפילה. והרמב"ם ז"ל חולק ע"ז וז"ל דבטהור בין בביאה בין בנפילה טמא ע"ש. עיין בתוס' ר"ע איגר ז"ל במס' שבת אות י"ג שכ"כ ע"ש. וראיתי בתוס' חדשים במס' זבים פ"ה משנה י"א דכתבו שם ע"ד התוס' יו"ט וז"ל וע"ש במש"ל שמחלק בין תרומה לחולין דלתרו' ל"ב שיעור אם בא ראשו ורובו ע"כ. וק"ל דשם המש"ל ז"ל בתחילה נסתפק אם שיעור זה דג"ל הוא גם בביאה או לא והבי"ד התוס' יו"ט דס"ל דל"ש דבין זה וב"ז בג"ל. וכ' דעדין י"ל דבביאה אפי' פחות מג"ל והביא דברי הש"ס במכות ד"ד דאמרו חבית מלאה מים וכו' ופירש"י ז"ל וכתב דנראה דרש"י ז"ל ס"ל שדין זה לא נאמר כ"א אתרומה וכו' דנהי שהטבילה היא כהוגן מ"מ אי' למיחש שמא בא ראשו ורובו בג"ל מ"ש. אבל לחולין הא קי"ל דמקוה שיש בו מ"ס ונפלו לו ג"ל לא פסלוהו ולא גרע ים הגדול ממקוה שלם. וסיים דלפי"ז יש ללמוד מסוגיא זו דאף בביאה נאמר שיעור זה דג"ל ע"ש. הרי לך דלא חילק כלל בין תרומה לחולין אסיפא דמילתא וגם בתחי' דבר לא היה רוצה לחלק בין תרומה לחולין דלתרומה ל"ב שיעור בביאה כמ"ש הת"ח ז"ל כ"א שהיה עולה בדעתו לחלק בין ביאה לנפילה ולכלים בביאה ל"ב שיעור דאפי' פחות מג"ל. והביא סוגיית מכות ופירש"י ז"ל ופשיט לה דאף בביאה בעי' שיעו"ז דג"ל ובין בתרומה ובין בחולין על שניהם הוא אומר דבעי' שיעו"ז דג"ל. והיאך קאמרי הת"ח דהוא מחלק בון תרומה לחולין