שערי עזרה קכא

רציתי לתקוע עצמי בדבר הלכה בענין זה ומ"ש הרמב"ם פ"כ מכלים מ"ד כאשר זה הדבר נעשה מתחילתו בקרקע או נעשה לשמש את הקרקע ע"כ משמע כיון שנעשה לשמש את הקרקע אעפ"י שלא נתחבר בקרקע וכן הוא לשון הרמב"ם בחבורו רפ"ט מה' כלים ואין רצוני להאריך בזה עכ"ל. הרי שגם ה' ז"ל כתב שאף שיש ראיות ברורות וכו' ושכן נר' מל' הרמב"ם עכ"ז מאחר שמלשין ב"י ז"ל לא משמע כן לכן לא רצה לתקוע עצמו בדבר הלכה להקל בזה. ומהתימה עליו שלא זכר ש"ר דהרא"ש ז"ל בתשו' הנ"ל בתחילה כ"כ והבי"ד הרמב"ם ושוב כתב מכל מקום איני רשאי לעשות מעשה ושהגדולים החמירו בזה ולכן הצריך שיהיו הסילונות מחוברים בבנין בקרקע או טמונים בתוך הקרקע אף שהם עשויים לשמש את הקרקע וכנ"ל

ומצאתי צד היתר לנ"ד בדברי ה' ז"ל דכתב שם וז"ל והיותר נ"ל לפי הענין דהסילון הלז לא נתחב אל הסילון הגדולה אלא שלא תלקה הכותל ע"י המים אבל לעולם בלא סילון נמי היו המים שותתים ויורדים דרך חור שבכותל וא"כ הוא הכל טהור כמ"ש הש"ך סי' ר"א ס"ק ק"ג. וע"ז סמכו הראשונים מתקני המקוה ההוא ובזה נ"ל שריותא דאוריתא או ע"י זחילות הסולם אז ע"י שיכולין לבוא דרך חור הכותל בלי סילון ואז מותר אפי' ע"י סילון עכ"ד. דמזה יוצא קצת צד היתר לנ"ד בענין הסב'ע מאחר דבלא"ה הם באים המים למקוה בלי הסב'ע הנ"ל ואז מותר אפילו שבאו ע"י הסב'ע ושוב אי"צ להאזהרות הנ"ל שיסירו אותו בשעת הטבילה ובעת פיסוק המים מהמעין ג"כ שרי לטבול במקוה ההוא יען דבלא הסב'ע ג"כ היו באים למקוה המים א"כ המקוה הוא טהור לטבול בו בלתי שום חיבור למעין וכנ"ל. האמנם הדרי בי דזה אינו בנמצא שיבואו המים כולם למקוה גם בלתי הסב'ע כ"א עד שיהיה באבן שיוצאים המים ממנו בשפת המקוה חריץ חקוק מעט ממקום מוצא המים לצד המקוה דאז גם בלתי הסב'ע המים הם כשיוצאים מהחור שבאבן שבשפת המקוה הם ניגרים ובאים בהחריץ ההוא למקוה. משא"כ אם לא יהיה החריץ הנ"ל אלא שהאבן שיוצאים ממנו המים שוה מכל צדדיו אזי כשיוצאים המים מהחור שבתוכו הם מתפשטים ונזחלים אנה ואנה מכל צדדיו ורוב המים אינם נזחלים למקוה אלא חוצה לו ונמצא דרוב המים שבמקוה לא נקוו ואינם ניגרים ומתקבצים שם כ"א ע"י הסב'ע הנ"ל וזה החריץ הנ"ל הצריך רחוק מציאותו ואינו נמצא אלא תרי תלת למאה וכל השאר הם בלתי חריץ והאבן של מקום מוצא המים שוה החלקים ומפחדם שלא ילכו המים לחוץ מסביבות הסב'ע התחוב באבן ואינו מהודק בו יפה כורכין סביב שפת הסב'ע התחתונה התחובה באבן חתיכות בגדים כדי שיהיה מהודק באבן יפה ותעלה המים לתוכו לירד אל תוך המקוה ולא ילכו המים לחוץ למקוה לאיבוד דמצד זה ג"כ של חתיכות הבגדים שיש בהם גע"ג שעל ידם המים הם באים למקוה דאלולי הם היו המים רובם הולכים מחוץ למקוה ונמצא דגם מצד זה המים הם באים למקוה ע"י דהמ"ט. לכן עדין אנחנו צריכים לכל האזהרות הנ"ל עד שיהיה טהור ע"י חיבורו למעין וכנז"ל. וזה שאמרנו שאם יהיה חריץ חקוק מעט בהאבן בשפת המקוה לצד המקוה דמועיל יען דבלא"ה הם באים המים למקוה זה דוקא לגבי הסב'ע שאינו כלי דלאו בר קיבול הוא. אכן לענין המקוה שיש בו גרן ובאים המים למקוה ע"י אזי אפילו שהיו המים באים למקוה בלתי הגרן עכ"ז אינו מועיל כיון שהוא כלי ממש. וכמו שכן מבואר בדברי הש"ך ז"ל שם דכתב וז"ל הבא להמשיך וכו' מיירי שהוא בענין שאין המים ראויים לבוא למקוה זולת ע"י המשכה זו בכלי שמקבל טומאה הילכך אעפ"י שהוא כלי שאינו עשוי לקבלה כיון שהוא מק"ט פוסלת אבל אם המים ראויים לבוא למקוה זולתו אינה פוסלת אא"כ נעשה לקבלה כדלעיל סעל"ה ע"כ. והיינו דלעיל בסעל"ה פסק מרן ז"ל המניח טבלה תחת הצנור אצל המקוה כדי שיפלו ממנה המים למקוה אם י"ל ד' שפות שראויה לקבל המים פוסלת ואם לאו אי"פ. זקפה על צידה לידות אפי' י"ל שפות אי"פ כיון שאינה עומדת בענין שראויה לקבל וכגון שהמים ראויים לבוא למקוה זולתה אבל וכו' ע"כ ע"ש

וכלפי האמור לעיל דהרא"ש ז"ל לא מלאו לבו להתיר כ"א עד שיהיה עשוי מתחי' לשמש את הקרקע ושיקבענו בקרקע וכנז"ל ראיתי להנו"ב ז"ל במה"ת חיו"ד סי' קל"ז דהביא דברי הרא"ש ז"ל מ"ש בפס' בהלכות מקוואות סי' י"ב ומ"ש בתשו' הנ"ל גם הביא דברי הטור ומרן ז"ל מ"ש בסעמ"ח דאם הסילון ש"מ מחובר לקרקע אפי' מקלח להדיא לתוך המקוה כשר וכו' ודקדק עליהם שסתמו ולא ביארו דמיירי בסילון ש"מ שתחילת עשיתו היה ע"ד לקבוע בקרקע ושכן מבואר בדברי הרא"ש. וכ' דהטור ומרן ז"ל ס"ל בדעת הרא"ש דאפילו שנעשו מתחי' שיהיו משמשים עם הקרקע שהם מקבלים טומאה כ"ז שלא נתחברו בקרקע הוא מתורת חומרא וגזירה שלא יקחו סילון ש"מ שלא נעשה מתחי' לשם כך דמאן מפיס ואתו להתיר גם את זה אבל במחובר או טמון בק' דנתבטל שם עם הקרקע טהורים בכל ענין אפילו לא נעשה לשם כך וכיון שהטור ומרן ז"ל אחזו לחומרא ולא התירו אלא במחובר לק' לכן לא התנו שיהיה תחילה עשייתם לשם כך וכו' עש"ב

ואנכי הדל תיובתא ק"ח ופירוקא לק"ח דאדרבא אם נאמר דכשהוא עשוי מתחי' לשם כך ע"ד לקובעו בק' הוא עדיף והם תפסו לחומרא הי"ל שלא להתיר בסילון ש"מ כ"א עד שיהיה עשוי מתחילה לשם כך וגם שיהיה קבוע בק' מאחר שהם אזלי לחומרא ולפי שיטתו מהראוי היה שיבארו שכצ"ל ועדין הקושיא במקומה עומדת. ויש שיטה אחרת דכשאינו עשוי מתחי' לשם כך עדיף טפי עיין במס' כלים בפ"ח משנה ט' ובפ"כ משנה ד' בפי' הרע"ב ומ"ש התוס' יו"ט צ"ע במשנה יו"ד פ"ו דמקואות ע"ש ועיין ג"כ בפ"ו שם בפי' הרע"ב והתוס' יו"ט ומ"ש הרב"ד והתוס' חדשים עליו ע"ע. ועיין בס' חת"ס חיו"ד סי' קצ"ח דהאריך בדבריהם וכן ג"כ חזר להאריך בזה בסי' ר"ה ור"ו דשם מתבאר באורך השי' אחרת שיש בזה הנ"ל ע"ש וירווח לך

חזרנו לנ"ד דמקוה שיש בו גרן דאין בו מועיל כ"א דבשעת הטבילה דוקא שיהיו משוכין מי המעין לתוכו ושיתחברו מי המקוה עם מי המעין כדי שיטהרו ושלא יהיה חיבור זה לא ע"י הגרן ולא ע"י הסב'ע וכנז"ל. ואין להתיר בנ"ד בגרן אעיקרא דדינא מהא דכ' המבי"ט ז"ל בח"ג סי' ע"א בנדונו בטבילה שמים שלה באים מההר תחת הקרקע ובקרקע יש כמה חביות טמונות בארץ וסמוך לפיהן יש נקב שבו נכנסים המים לחבית וכנגדו יש נקב אחר שמשם יוצאים המים והולכים לחבית אחרת וכעז"ה עד בית הטבילה ומקודם היו נוהגים לנקוב החביות בשוליהם לבטלם מתורת כלי ועתה מחדש אין נוקבים בשוליהם אלא לפי הנז"ל. דכ' דהמים שלמטה מהנקבים בלבד הם שאובים שאינם מגיעים המים לנקבים עד שהחבית מלאה עד מקום הנקבים אבל המים שבאים אח"כ דרך הנקבים אינם תוך חלל הכלי אלא צפים על המים שבחבית שאצל הנקבים ואינם שאובים לא אותם שהם בחבית למטה מן הנקבים וכו' ומה שנהגו מקודם לנקוב תחתית החבית נר' שהוא עצהי"ט דלפעמים