שערי עזרה קכ

שם בבאה"ט סק"כ לא שיהיה פסול לטבול בו. וזהו ג"כ שבסעי"א פסק מקוה מ"ש שהמשיכו עליו מי מעין אפי' מי המעין מועטים מטהרין וכו' בין קדמו מי מעין לשאובין בין קדמו שאובין למעין ע"כ. ולדברי ההגהה צריכין אנו לידחק בדברי מרן כדי להסכים דבריו עם סברת ההגהה ולפרש דבריו שאמר מי המעין מטהרין בין קדמו לשאובין בין קדמו שאובין דדוקא צריך שיהיה ג"כ המשכת מי המעין למקוה השאוב בשעת הטבילה וזה אינו במשמעות דבריו. וגם כל כי האי צריך לבאר ולפרש הדין כן ואדרבא נר' מדבריו ומדברי שאר הפוס' דלא סל"ה. מ"מ עצהי"ט יש לחוש לדברי ההגהה להיות התיקון והחיבור בעת הטבילה דוקא וכאמור. וכן שו"ר בבאה"ט סקפ"א דכתב בשם רי"ו דנסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשרו או כיון שנסתם הנקב חוזר לפיסו' כבתחי' וטוב להחמיר לכתחי' ע"כ ועיין בפ"ת שם סקל"ז מ"ש עליו. ואזהרה זו שמענו ג"כ שבשעה שרוצה להמשיך מי המעין לחברם למקוה לטהרו שלא יהיו ע"י הסילון של מתכת שקורין אותו בל' ערבי סב'ע כדי לחוש לס' הפוס' ז"ל דס"ל דגם בהמשכה ממעין צריך שלא יהיה ע"י דהמ"ט כמ"ש מרן ז"ל בסעמ"ט דיש מי שאינו מחלק בין ממשיך מ"ג לממשיך מעין דבכולם צריך שיהא שלא ע"י דהמ"ט ע"ש. וכ' הב"ח ז"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל דאין חילוק ושכך מבואר מדברי הרא"ם וה' רשכ"ב שבמרדכי דאין חילוק והכי נקטי' לחומרא ובש"ע כתב תחילה כדברי רבי' ואח"כ ויש מי שאינו מחלק בכך נר' שדעתו ג"כ דיש להחמיר עכ"ל. וכפי"ז יש ליזהר בזה גם בשאר מקואות שבאים להם המים מהמעין ע"י סב"ע הנ"ל ולא יש בהם גרן. שבשעה שטובלים בהם הנשים שיסירו הסב'ע הנ"ל ושיהיו המים נמשכין מהמעין וניגרין לתוך מי המקוה שיתחברו עם מי המעין כדי לצאת ידי ס' הרשב"א ז"ל ודעי' שס"ל דאין לחלק בין מ"ג למעין דבכולם צריך להיות שלא ע"י דבהמ"ט. ועיין בס' חוקי חיים ז"ל שם דכתב וז"ל וכבר העיד מרן מוהריט"א ז"ל דבאיסור ערוה אנו תופסים כל החומרות וא"כ גם בענין טהרת המקוה חשיב איסור ערוה לטהר אשה לבעלה מאיסור כרת אין ספק דצריך להחמיר כמ"ש מורם ז"ל לסותמו בדשאמ"ט ואם סתמו בדהמ"ט ודאי פסול. וכ"ר בס' בע"ח חיו"ד סי' קצ"ח דחשש להיש מחמירין שכ' מורם ז"ל אם לא שבמקומות שקבלו דעת הרא"ש בין להקל בין להחמיר לא כן אנחנו פה דיתבין בירוש' חזי מאן גברא רבא מרן מוהריט"א ז"ל קמסהיד לתפוס כל חומרי הפוס' עכ"ד. ובפרט בדב"ז דהרשב"א ז"ל דהוא ראש הפוס' ס"ל דאין לחלק ואיכא פוס' אחרים דס"ל כוותיה והב"ח ז"ל כתב דהכי נקטי' לחומרא ושגם מרן ז"ל שכתב אח"כ ויש מי שאינו מחלק בכך נראה דעתו להחמיר ג"כ בודאי הגמור דיש ליזהר בזה. וממילא יוצא דהמקוה הנמשכין לו מים מהמעין ע"י סילון של מתכת הסב'ע הנ"ל אם בשעה שטובלות הנשים מי המעין הם נפסקין מלירד לתוך המקוה הנ"ל אין לטבול בהמקוה ההוא מאחר שנמשכו לו בתחי' המים ע"י סילון מתכת דבהמ"ט מאחר שאינו מחובר בקרקע וכמ"ש מרן ז"ל בסעמ"ח וכן סילון מתכת אסור להמשיך בו מים למקוה שמקבל טומאה ע"ש

ועלה בדעתי לומר דמאחר דזה הסב'ע תחי' עשייתו עשוי לשם כך שיהיו המים הניגרים למקוה מהמעין שיהיו נגרים ע"י ואינו ראוי ועשוי כ"א לשמוש הזה יש בו קולא דאפי' שאינו קבוע בקרקע שאמ"ט כיון שאינו עשוי אלא לשמש את הקרקע ואמינא לה ממ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כ' ל"א ס"ז במקוה שהמים נכנסין לתוכו דרך סילונות של מתכת דהביא דברי הרמב"ם ז"ל דסילון של מתכת אעפ"י שאין המים העוברים ע"ג שאובין מיהו כיון דפשוטי כלמ"ת טמאים נפסלו המים העוברין ע"ג וכו' אמנם יש להתיר מקוה שהמים נכנסים לתוכה דרך סילונות של מתכת, מטע"א משום שאינן מקבלין טומאה משום שמשמשין את הקרקע כדתנן בפי"א דמס' כלים כלי מתכות שיש לו שם בפ"ע טמא חוץ מן הדלת והנגר והמנעול והפותח שתחת הציר והקורא והצינור מפני שנעשו לקרקע ואפי' אינם מחוברים לקרקע טהורים כיון שלא נעשו אלא לשמש את הקרקע וכן הנך סילונות כיון שנעשו להיות מונחים בקרקע תמיד אינם מק"ט ע"כ. ולפי דבריו אלו גם הסב'ע הנז' הוא כן כיון שנעשה מתחי' לשמש הקרקע להיות מונח שם תמיד שיהיו המים ניגרים ע"י למקוה אינו מק"ט והמים בטהרתן הם עומדי' ושוב אי"צ להאזהרות הנ"ל

ובלומדי דברי הרא"ש ז"ל הנ"ל אנכי הדל הוק"ל דבתחי' הביא דברי הרמב"ם ז"ל והם שבה' מקואות פ"ו ה"ב והעתיק אותם בזה"ל כל כלי שלא נעשה לקבלה אעפ"י שהוא מקבל אינו פוסל המקוה כגון הסילונות וכו' בין שהיו של עץ או של חרס. ונ"ט הוא ז"ל דפשוטיהן טהורין וכיון שלא נעשו לקבלה ה"ה טהורין וגם אין המים העוברים ע"ג שאובין. אבל סילון של מתכת אעפ"י שאין המים העוברים ע"ג שאובין מיהו כיון דפשוטי כלי מתכות טמאים נפסלו המים העוברים ע"ג מההיא דתנן פ"ו וכו'. דנר' דגריס בדברי הרמב"ם בין שהיו ש"ע או ש"ח ומזה הוציא דבסילון של מתכת פוסל המים. ואיך אח"כ כתב על שם הרמב"ם דגבי מקוה כתוב כל כלי שלא נעשה לקבלה וכו' בין שהם של מתכת או ש"ח ע"כ. ולא העיר שוב בזה כלל דכשהם ש"מ הם ראוי פסולים מאחר דפשוטי כ"מ טמאים נפסלים המים העוברים ע"ג כמ"ש בראשונה. ובדברי הרמב"ם הגירסא היא כמו שהעתיק באחרונה בין שהם ש"מ או ש"ח. ולא ראיתי מי שכתב דאיכא גירסא בין שהיא של עץ וצ"י. ועיניך תראינה בפי' המשניות להרמב"ם במס' מקואות בפ"ד מ"ג שהאריך הרחיב בזה לומר שהסילונות בין שיהיו מחרס או ממתכות כולן כשרים לפי שצורתם מוכחת עליהם שהם לא נעשו לקבלה ואפי' היה בהם בית קבול ואיך לא יהיה כן אחר שהם כמו קנה חלול מפולש משני צדדיו ומאין ישובו אלו המים שאובין עש"ב

נחזור לדברינו דאין לפסול המים הבאים למקוה ע"י הסב'ע ש"מ מאחר דמתחי' עשוי לשמש את הקרקע וכנ"ל. ברם מאחר שהרא"ש ז"ל בעצמו שם סיים דמ"מ לא הייתי רשאי לעשות מעשה וגם סיים שם וכתב שגדולים החמירו לפסול מקוה שהמים באים לתוכו ע"י סילונות ש"מ אפשר אם הסילונות מונחות עג"ק ולא נתחברו בבנין עם הקרקע אינם בטלים אג"ק ומקבלין טומאה. אבל אם נתחברו בבנין עם הקרקע או שטמוני' כולם בתוך הקרקע נתבטלו עם הקרקע וטהורין ע"כ. הרי שהצריך דוקא שיהיו מחוברים בקרקע או ע"י בנין או ע"י הטמנה אפי' שהם מתחי' עשויים לשמש את הקרקע וכיון שכן בשעת חיבור המקוה למעין בשעת טבילה כדי שיהיו נחשבין כמעין צריך שיהיה שלא ע"י הסב'ע הנ"ל וכנז' ובשעת פסיקת המים מהמעין אין לטבול באותן המקואות וכנ"ל. וכ"ר בס' חת"ס חיו"ד סו"ס קצ"ט דכתב וז"ל גם מ"ש מהסילון בעצמו קרוב אצלי שהדין עם שכנגדו שכל העשוי לשמש עם הקרקע אעפ"י שאינו מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ויש לנו ראיות ברורות מש"ס דשבת ומלשון הרמב"ם ומאותן משניות דמייתי הרא"ש שם במס' נדה ה' מקואות סי' י"ב אלא שמלשון ב"י סי' ר"א לא משמע קצת כן לא