שערי עזרה קיט

ז"ל חושש לסברת המחמירין דס"ל דגם במעין השאיבה פוסלת בו וגם חושש לס' הר"ש ז"ל שלא לסתום הסדק בדהמ"ט ולכן כתב שם בנדונו כן דאזיל לחומרא בתרתי כל כי האי הו"ל לבאר בפי' דחיישי' לסברת המחמירין במעין וכו' וגם לס' הר"ש וכו' ולא למיסתם סתומי דלע"ד גם המחמירין במעין וס"ל דהשאיבה פוסלת בו כמ"ש מורם ז"ל בסעיף מ' יודו לענין סתימת הסדק בדהמ"ט דאין להחמיר בזה ג"כ במעין. והדעת נותנת כן שהרי הרא"ש ז"ל דס"ל דהשאיבה פוסלת במקוה גשמים עכ"ז ס"ל דמניעת המים שלא יצאו ממנו א"צ שיהיה ע"י טהרה ולכן ס"ל דנקב העשוי להוציא בו המים מהמקוה יכולים לסותמו במטלניות שיש בהם גע"ג דיש לחלק משאיבה להדיא וכיוצא לסתימת הנקב שלא יצאו המים ממנו. דמזה י"ל ג"כ להמחמירין וז"ל דשאיבה פוסלת במעין אין מחמירין ג"כ לגבי סתימת הסדק במעין ואם מוהרשד"ם ז"ל חושש להחמיר גם בזה הי"ל לבאר זה בפי'

אשר מזה דן אנכי במקואות שלנו שנמשכים המים מהמעין להם בצנורות של חרס חלולים הקבועים בקרקע מתחת לארץ דדינם כמעין כמ"ש מוהרימ"ט ח"א סי' ח"י ועיין בזל"א חיו"ד אות נ' ועם דהגו"ר ז"ל כלל ד' סי' ד' פקפק בזה וז"ל דכיון שבאים המים מהנהר הו"ל מי גשמים ומעין מעורבים ושאובין פוסל בו. כבר מוהרמב"ח ז"ל שם העמיק הרחיב וסתר דבריו בראיות חזקות והעלה דדין מעין יש להם ואין שאיבה פוסלת בהם כיעו"ש. וא"כ י"ל במקואות שלנו דדין מעין יש להם אין סתימת הנקב שבקרקעית המקוה בדהמ"ט דהיינו במטלניות שיש בהם גע"ג פוסלת בו. והגם דהריב"ה ז"ל הביא ס' הר"ש ז"ל דאין לסתום בדהמ"ט ומרן ז"ל סתם כוותיה בתחילה שם בסעיף נ' מ"מ מאחר דמרן ז"ל בסי' ר"א בסעיף ט"ו ומ' פסק דבמעין אין שאיבה פוסלת בו א"כ י"ל דהא דפסק דאין לסתום בדהמ"ט ז"ד במקוה של מי גשמים דהשאיבה פוסלת בי אמטו להכי סברי מרנן גם במניעת המים מלצאת אין להיות בדהמ"ט משום דעי"ז הו"ל שאובים ופסולים. משא"כ במקואות שלנו דדין יש להם ובמעין ס"ל דאין שאיבה פוסלת בו אין סתימת במניעת המים מלצאת מעכבת בהם בדהמ"ט. ועוד אני אומר דגם הגו"ר ז"ל שפקפק לומר דכיון שבא מהנהר הו"ל מי גשמים ומעין מעורבין והשאיבה פוסלת בהם לא כ"כ כ"א בשאיבה להדיא בכלי וכיוצא לא כן בסתימת הנקב בדהמ"ט בזה אם הוא ז"ל יודה דאין להחמיר מאחר דגם במי גשמים לחוד אעיקרא בפלוגתא מתנייא והרא"ש וסי' מתירים וכנז"ל. ובלא"ה כבר דחו פקפוקו וס"ל דדין מעין גמור יש להם וכבר כתבנו דגם להמחמירין במעין דהשאיבה פוסלת בהם סתימת הנקב מלצאת המים אפילו בדהמ"ט אינה פוסלת וכנ"ל. ולא אכחד דהגם דיש לדון כן במקואות שלנו דדין מעין י"ל ולהתיר סתימת הנקב בדהמ"ט. מ"מ לכתחי' עצהי"ט יש ליזהר שלא לסתום בדהמ"ט מאחר דליכא טירחא ופסידא בדבר ונ"מ היכא דאירע שסתמו את הנקב בדהמ"ט ונתמלא המקוה עי"ז ושוב אח"כ קודם הטבילה הסירו הסתימה ההיא מדהמ"ט וחזרו וסתמו הנקב בדבר שאמ"ט אפילו שלא הריקו את המים ההם שנתמלאו מקודם לא איכפת לן כלל. או אם תהיה המקוה עמוקה וגדולה הרבה שיש בה כו"כ סאין כדי שאפי' שלא יסתם הנקב אחר שהסירו הסתימה הראשונה אלא שישאר הנקב ההוא פתוח יכולה לטבול ולעלות ותשאר המקוה בסוף הטבילה בהכשרה אם בעומק שתהיה גבוה ממעל לטיבורה זרת לפחות שהוא חצי אמה של ששה טפחים כמ"ש מרן בסי' קצ"ח סל"ו ואם בשיעור הסאין הצריכים בעת הטבילה שפיר דמי ובזה האופן השני צריך שיזהרו שבעת הטבילה שיהיו המים ניגרים מהמעין לתוך המקוה כדי שיהיו המים שבמקוה חשובין כמי מעין שמטהר גם בזוחלין מאחר שהמים שבתוך המקוה הם נזחלין והולכין מהנקב ואם לא יהיו המים ניגרים מהמעין בעת הטבילה אזי דין מקוה מי גשמים יש להם שאין מטהר בזוחלין אלא באשבורן כידוע בדברי הפוס' ז"ל ע"ע ובמרן ס"י והא דנראה מדברי ה' אג"ן הסהר ז"ל בסה"ק חוקי חיים סי' ח' דאם סתמו הנקב בדהמ"ט הגם שהסיר דהמ"ט וחזר וסתמו בדשאמ"ט כל שלא הריק המקוה מהמים שבו לא עשה ולא כלום ואפי' שהוא מחזיק יותר מן ש' סאין לא מהני בזה עד שיתרוקן המקוה כולו ושוב יסתמנו בדבר כשר וימלאנו מחדש דכיון שסתמו בדהמ"ט נעשו המים תלושים ושאובים ומוכשרים לקבל טומאה ונפסלו וזה נלמד במכ"ש מנדונו ע"ש. ז"ד במקוה של מי גשמים אבל במקואות שלנו דדין מעין י"ל לא איכפת לן בזה ושפיר דמי לעשות כפי אופן הא' בלי שום פקפוק וכנ"ל

שו"ר בס' חת"ס שו"ת חיו"ד סי' ר"ח דהקשה על הגאון נו"ב ז"ל עמ"ש בסי' קל"ו ודחה דבריו וכתב דהך דינא דאין הנזחלים מערבין גופא לא נמצא בש"ס רק הרמב"ם הוא דפסק כהתוספתא והבו דלא לוסיף אלא במ"ג ולא במעין וכו' ודוקא שטף מ"ג שאין בעצמו הכשר לטבול ולא בא אלא לערב המקואות בזה פליגי רבנן אר"י דאין הנזחלין מערבים ופסק הרמב"ם כוותיה ומי יבא אחר המלך אשר כבר עשהו אבל לא שנוסיף עליו שאין הנזחלין מחברים והמקוה הנ"ל מקוה טהורה היא ואין להרהר כלל ע"ש

ומה שנמצא כתוב בס' חת"ס סי' רי"ב וז"ל ואם היה המקוה כולו שאוב והיה בא להכשירו ע"י חיבור למעין גם בזה מצאתי דעת הרא"ה ז"ל בס' שי' מקו לביצה גבי ושוין שמשיקין שכ' שאין חיבור מטהר אלא מב"מ היינו מקוה למקוה ולא מקוה למעין שאלו באשבורן ואלו בזוחלין ע"ש. עיניך הרואות דהיא ס' יחידאה ולא חשו לה כל הפוס' ז"ל ופסקו להיפך דמעין כ"ש מטהר למקוה שאוב בין קדמו מי מעין למקוה בין קדמו שאובין למעין וכ"פ מרן סי' ר"א סי"א ומורם ז"ל מודה בזה ועיקרן ש"ד הם מהרשב"א ז"ל בת"ה וכ"פ כל האח' ז"ל, גם החת"ס ז"ל בעצמו בסי' ר"ט הבי"ד הרא"ה ז"ל וכ' דהוא תמוה מאד ועיין ג"כ שם בסו"ס רי"א ועיין בפתחי תשו' סקט"ו ולכן אין לחוש לזה כלל. ומאחר עלות דמעין אף בזוחלין מטהר ומחבר את השאובין שפיר הוי מש"ל התיקון במקוה שבאים לו המים ע"י הגרן. דכדי שיהיה מוכשר לטבול בו שבשעת הטבילה יהיו נמשכין מי המעין לתוכו שלא ע"י הגרן ובזה מתחברין ונטהרין ושיהיה נזהר שהתיקון וחיבור זה שיהיה בשעת טבילה דוקא ולא מקודם לכן ובשעת הטבילה יהיה נפסק מי המעין ממנו כדי לחוש לדברי הגהת פרישה באות נ"ד דעמ"ש הטור אבל אם ממשיך מים ממעין או ממקוה שרי אפי' ע"י דהמ"ע דחשבינן לזה המקוה שממשיכין המים לתוכו כאילו הוא מחובר למעין וכו' כ' בפרישה וז"ל דאז פשיטא דכשר דמקוה בכולה שאובה נטהר בהשקה אם השיקו לחבירו למקוה כשר (וכתוב שם בהגהה וז"ל ודוקא בעודה מחוברת למעין או למקוה הכשרה אבל אם נפסק קילוח המושך בסילון פסולה אח"כ ד"מ עכ"ה) ולא דמי לממשיך מים מן המעין לכלי שנפסלו וכו' ע"ש. והן אמת דדברי ההגהה הנ"ל לא נתבררו אצלי דמדברי מרן בסעי"א נר' דלא סל"ה דנהי דבסעי' יו"ד פסק דאם נפסק הקילוח חזר להיות לו דין מקוה היינו לענין שאינה מטהרת אלא במ"ס ובאשבורן כמ"ש