שערי עזרה יב

כתב בסוף התשו' לנדונו ועוד דהא קי"ל דמוספים כל היום שלא יתפלל תפי' השחר אחר תפי' מוסף ותול"מ יע"ש בדבריו אם יש תחת האפשרות להביא ראיה מדבריו אלו לסברתי הקלה כמות שהיא. שו"ר דבהרשב"ש יש ט"ס וכצ"ל אלא יתפלל תפי' השחר אחר, תפי' מוסף. ומוכרח להיות כן בדבריו כאשר יראה הרואה שם. ומעתה שוב ליכא ראיה מדבריו לסברתנו וגם זיל לאידך גיסא ליכא מדבריו ראיה להיפך שכן ס"ל שצריך להתפלל מנחה שתים דאנא אמינא דדוקא בנדונו שלא התפלל שחרית כלל אזי ס"ל שצריך להתפלל שחרית אחר מוסף משא"כ אם התפלל שחרית ומשום שצריך להזכיר מענינו של יום בתפילתו הוא שמצריכים אותו שיחזור ויתפלל כיון שכבר התפלל מוסף דיו באופן שאין מדבריו הכרע. ועיין בס' חסד לאלפים סי' ק"ח או"ב שכתב וז"ל וכן אם לא נודע לו בשחרית שהיה ר"ח ונודע בחצי היום יתפלל תיכף מוסף ואח"כ מתפלל מנחה שתים וי"א שכיון שהתפלל מוסף א"צ לחזור ולהתפלל תפי' שחרית לכן יתפלל שחרית נדבה עכ"ד. ואם באנו לומר שיתפלל נדבה כמ"ש החס"ל ז"ל אזי מוכרחים אנו שנכניס עצמנו בסלע המחלוקת אם בזה"ז יוכל האדם להתפלל בתורת נדבה או לא. דהנה כבר ידוע מ"ש ה' חיי אדם סוף כ' כ"ז דבזה"ז אסור להתפלל נדבה גם בספק התפלל אסור לחזור ולהתפלל יע"ש הטעם. גם בפסקי תוס' הוב"ד בס' הרא"ר ז"ל סי' ק"ח סק"ה כתב דבזה"ז אין להתפלל אותם בתורת נדבה וכו' וכ' שהאחרונים לא הזכירו זה ע"ש. האמנם ה' פתה"ד ז"ל שם סוף או"ג כתב וז"ל מיהו עיין לה' תוס' שבת ז"ל בתחי' ספרו שכתב דלפי מ"ש מורם ז"ל בהגהה לעיל סי' ק"א דהאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כונה היה נראה דאין להתפלל נדבה מיהו י"ל דוקא בתפי' חובה אמרינן הכי משא"כ בנדבה יהיב דעתיה לכוין ע"ש ה"ה בהך דקמן דיהיב דעתיה ומתפלל בנדבה עכ"ד

שו"ר לה' מוהרח"ף ז"ל בס' לב חיים ח"ב סי' קס"ט במי ששכח בר"ח והתפלל תפי' חול שלא אמר יעלה ויבוא בעבודה וגם לא התפלל תפי' מוסף ולא נזכר עד זמן תפילת מנח"ק דהבי"ד הרמ"ע והרשב"א והחיד"א ז"ל וכתב דהנראה נכון בעיני לצאת כל הדעות דיתפלל תפי' מנחה בלחש בצבור ובחזרה יכוין לתשלומין בעבור תפי' שחרית דאע"ג דש"ץ הוא מכוין לתפי' מנחה וזה מכוין לתפי' תשלומין יצא כמ"ש הברכ"י בא"ח סי' ק"ח ואח"כ יתפלל תפי' מוסף ועיין להברכ"י שם שכתב בהדיא שכח ולא התפלל שחרית ומוסף ונזכר במנחה יתפלל מנחה ואחריה מוסף ואח"כ תפי' שחרית ואם התפלל מוסף קודם מנחה יצא יע"ש עכ"ד. ולצד שלא הזכיר יעלה ויבוא בשחרית ולא נזכר עד שהתפלל מוסף נלע"ד מאחר דסו"ס איכא פלוגתא בזה הגם דגדולי המורים ס"ל דיתפלל מנחה שתים עכ"ז אם אפשר לו לעשות כתיקון מהרח"ף ז"ל דבחזרת מנחה יכוין לתשלומין של שחרית מוטב ואם לאו אי"צ לחזור דסב"ל ושב ואת"ע. דאפי' כלפי מרן ז"ל דקבלנו הוראותיו אמרי' כן סב"ל ואפי' יחיד נגד רבים וכמו שהארכתי בזה בס"ד במ"א לקמן בדיני ברכות יעו"ש: סימן ה'

אות א' הרב אליא רבא בסי' קכ"ג אות ו' הק' על מורם והלבוש ז"ל שכתבו דהש"ץ ימתין כדי הלוך ד"א קודם שיחזור למקומו להתפלל בקו"ר דהם כ"כ עפ"י מ"ש הב"י ז"ל לשון הרשב"א ז"ל אבל בעיקר לשון הרשב"א מההפרש שכתב משמע דדעתו שיכול לחזור מיד ואי"צ להמתין ד"פ והאריך לפרש דברי הרשב"א שכתב ושמעתי שש"ץ שלהם עושין כן וכו' וכתב דיש חסרון וטעות בתשו' זו יעוש"ב. ומצוה להביא מן ההדיוט מה שנלע"ד בכונת דברי הרשב"א ז"ל דאיהו ס"ל דיכול הש"ץ לעשות כן ר"ל דיחזור מיד למקומו. וסיים דאדרבא נר' שצריך לעשות כן שהרי כשהתפלל לעצמו צריך לעשות ג"פ ואם לא עשה כן הרי אמרו שהוא כמי שלא התפלל וא"כ כיון שהש"ץ ג"כ צריך לעשות ג"פ צריך לחזור מיד למקומו כדי להתפלל בקו"ר ומה שסיים ושמעתי מאחד מגדולי האשכנזים שש"ץ שלהם עושין כן שממתינין במקומן כדי מהלך ד"פ. היינו שעושין כן שממתינין במקומן במקום שסיימו תפילתן שהתפללו בלחש ואינם פוסעין ג"פ לאחוריהן להקל משום טורח צבור דסגי שימתינו במקומן כדי הילוך ד"פ. וזה הביא אותו הרשב"א מה ששמע שש"ץ של האשכנזים עושין כן בדרך אגב אבל איהו ס"ל דגם הש"ץ צריך לעשות ג"פ ושעי"כ צריך לחזור מיד למקומו. וחזר הרשב"א ז"ל לדבריו הראשונים שאמר דחוזר מיד למקומו וליכא משום השב ונתן הפרש בין יחיד לש"ץ כנ"ל יותר בכונת דבריו מלהגיה ולומר דיש חסיר ויתיר בדבריו וכמו שכ"כ בספרים דטפי עדיף לישב דברי הראשונים ז"ל בפי' שונים מלהגיה בדבריהם אם לא ע"צ ההכרח

ב' עוד ראיתי להא"ר ז"ל בסי' נ"ה דעמ"ש שם בש"ע ס"כ צריך שלא יהא מפסיק טינוף או כותי וכתב המג"א ז"ל שרצ"ל עבודה זרה אבל עוע"ז אינו מפסיק. איהו ז"ל פליג עליו וכתב וז"ל וליתא דמב"י ולבוש מבואר דמפסיק ע"כ. ואחהמ"ר ת'ם אני ע"ד דבלבוש כתוב ע"א ואדרבא לשון זה נוטה לומר עבודת אלילים מדלא כתב עוע"א וכ"כ ה' דב"ש ז"ל סי' קפ"ט בפי' דהיה דעתו להגיה שבמקום מילת כותי היה כתוב בית ע"ז או עכו"ם כמו שכתוב בס' הלבושים שם ר"ל בית עכו"ם שהיה מפסיק במילואה בין ב"ה ובין בית המונח ע"כ יעו"ש. גם הרב"ד ז"ל בסי' ל"ב פליג על המג"א והבי"ד ה' מחב"ר ז"ל שם ע"ש. ויש להעיר ע"ד הרב"ד ז"ל שאחר שהביא דברי המג"א וכתב עליו דאינו יודע מניין לו כי בב"י כתוב גוי בהדייא סיים בדבריו וכתב ועיין בדב"ש סי' קפ"ד ע"כ. דנר' מזה דהוא מבין דהדב"ש ז"ל ס"ל דגוי מפסיק כמ"ש הוא ז"ל והוא קשה דאדרבא נהפוך הוא וכמו שכן הוא מבואר שם בדבריו. ועיין בבאה"ט ובס' בתי כנסיות בסי' זה שכ"כ יעו"ש. ואם נאמר שכן היא כונתו במה שציין ע"ד לומר דשם כתב להיפך. זה אינו מדרך הפוס' והמחברים ז"ל לכתוב כן בסתם אחר שהם בתחילה פליגי על הזולת בפירוש כנודע. ועיין בלבושי שרד בסעיף הנ"ל דכתב על דברי מרן דמשמע דדיעה ראשונה עיקר מדכתב דיעה זו בלשון י"א וכו' ע"ש. וכעת אני הדל לא ירדתי לכונת דבריו דלענ"ד ליכא פלוגתא בזה כאשר יראה הרואה ומ"ש בלשון י"א הוא משום שכן דרכו של מרן ז"ל בש"ע לכתוב סברא שלא נמצאת בהרבה פוס' בשם י"א אעפ"י שאין חולק עליה כאשר הסמ"ע ז"ל כ"כ בסי' י"ז וכ"ו סקי"ג ול"ה סק"י וכללא כליל לן כהכי ע"ש. ומאי שבא ציו'ן בדבריו על רמ"א ז"ל והמג"א סק"ג שבסי' ע"ו אנכי לא ראיתי שם רמז מזה כלל כיעו"ש

וראיתי להביא כאן מ"ש אצלי זה ימים מקדם בהרחבה בהאי כללא דמרן ז"ל בש"ע חו"מ סי' קע"ה בדיני מצרנות ס"א כתב וי"א אפי' אם הוא מצרן מסלקו השותף. ותמה הסמ"ע שם עליו דלמה כתב האי דינא בשם י"א דלא מצא מי שחולק ע"ז. והש"ך כתב שם דהרא"ש כתב בשם רש"י דאם כבר קנאה המצרן השותף אינו יכול לסלקו עוד. ובזה יתיישב תמיהת הסמ"ע והבי"ד הבאה"ט שם. ואנכי הדל קל"ט מאחר דהוא ז"ל בעצמו כתב בסי' י"ו וסי' כ"ו סקי"ג וסי' ל"ה סק"י דדרך המחבר לכתוב וימ"ש אף דאין בו מחלוקת א"כ מאי קק"ל הכא.