שערי עזרה יא

המחבר משנה זו דהרשב"א שם בב"י בסי' ק"ח ופסקה בפסקיו שם בענין תפי' תשלומין וגם אדרבא מדברי מוהריק"ש עצמו שכתב ופי' דברי מרן בש"ע דהיינו שיהיה סמוך לה כ"כ הראב"ד והרשב"א וכו' נר' להדיא דאית ליה אליביה דמרן בכו' הרשב"א שכך היא כונ' כמו הפר"ח והי"א שאל"כ מאי קא מפרש בכונ' דבריו שבש"ע דהיינו סמוך לה וכו' כמ"ש הרשב"א וכו' דאי רבי לא שנאה שהוא מרן ז"ל לית ליה הדין בכו' הרשב"א ולית הלכתא הכי ר' חייא מנ"ל היאך מוהריק"ש כותב ומעלה אליביה דמרן בפסקיו מה שלא כן איתו וסברתו א"ו מזה הוא אות ומופת חותך לדעת מוהריק"ש אליבא דמרן דס"ל מר בכונ' הרשב"א וכו' יעו"ש. ומהתימה עליו שלא דקדק בדברי הי"א ז"ל במ"ש שמוהריק"ש כתב שלא בא מפו' בהרשב"א והראב"ד וכנ"ל שאילו דקדק בדבריו הו"ל להעיר ע"ד כמ"ש אנן בעניותין לעיל. וכיון שכן שלקח דברי הי"א בהעתקת דברי מוהריק"ש כפשטן א"כ מהראוי הוא דעמ"ש הי"א דזה תלוי בכו' דברי הרשב"א וכו' הו"ל לתמוה עליו שדבריו אין מובנים במ"ש שאין שום גילוי או דיש להבין מדבריו וכו' מאחר דמוהריק"ש כתב שמצא להרשב"א והראב"ד שכ"כ בפי' ולמה הזכו"ל קיצר בזה במקום שהי"ל להאריך באופן שגם על הזכו"ל יש להעיר בזה

עו"ר שם בהזכו"ל ז"ל שהבי"ד החיד"א ז"ל שם באות ו' מ"ש בשם ה' קרבן נתנאל שכתב עמ"ש מרן בס"ג דוקא בזמן תפי' וכו' כלומר אם לא התפלל ערבית ונשכח ממנו עד אחר שהתפלל מנחה אפי' התפלל מנ"ג ויש עדין זמן תפי' מנחה לכל העולם. וכמו כן אם התפלל ערבית בתחי' הלילה אע"ג דתפי' ערבית כל הלילה אין יכול להשלים כיון שלא נזכר לו בשעת תפי' הסמוך לה ע"כ. ודקדק במ"ש אם לא התפלל ערבית והאריך בהם ולבסוף כתב דאולי יש ט"ס בדבריו וצ"ל שחרית במקום ערבית ותמה על החיד"א שלא נתעורר בזה כלום יעו"ש. וסהדי במרומים שקודם ראותי דברי הזכו"ל בלומדי דברי החיד"א ז"ל במ"ב גזרתי אומר דיש ט"ס בדבריו וכנ"ל. ושו"ר שנתכוונתי לד"ע הזכו"ל ז"ל. ועיין בס' זכו"ל אלקלעי ז"ל ח"א אות ת' ד' ק"ס עאו"ב שהבי"ד הרמ"ב ז"ל הנ"ל והאריך הרחיב כדי לפרשם ע"ש. ועיין רואה דאין מהצורך דנר' פשוט דיש ט"ס וכנ"ל ובזה יע"ן ותול"מ

ועפי"ה לעיל בדברי מוהריק"ש ובדברי החיד"א ז"ל במחב"ר אתה תחזה מ"ש ה' שלמי צבור ע"ש הגהות מוהריק"ש ז"ל בשם הראב"ד והרשב"א וכו' וגם מ"ש ה' המגיה בשם המ"ב על שם הק"ן והא"ר ז"ל להחמיר הם כולם דברים נכונים וישרים כאשר יראה הרואה בדבריהם: סימן ד'

מי שלא אמר בר"ח יעלה ויבוא בתפילת שחרית ולא נזכר עד שהתפלל מוסף. עיין בס' כנה"ג סי' קכ"ו שהביא בשם הרמ"ע ז"ל דנסתפק בזה ומסיק להלכה דיצא בתפי' מוסף ואיהו ז"ל ש"ר המסכי'ם כמותו להלכה ולמעשה ע"ש. והמג"א ז"ל שם סק"ג הבי"ד הכנה"ג הנ"ל. וכ' עליו החיד"א ז"ל בברכ"י שם או"ג דנר' שהוא מסכים הולך בזה וסיים שכן עיקר דסב"ל וכ"פ בסי' ק"ח או"ד עש"ב. וכן נראה שכן ס"ל להרב עולת שבת בסי' תכ"ב אות א' ועיין בס' משבצות זהב באשל אברהם בסי' תכ"ב שהבי"ד המג"א וכ' וז"ל וה"ה ביו"ט שהתפלל שחרית י"ח של חול והתפלל מוסף דאין חוזר ולכאורה ס"ס לחומרא שמא אין דנין יחיד מש"ץ ושמא קי"ל דיו"ט ושבת ש"ץ נמי חוזר עמ"א קכ"ו ד' וי"ל ס"ס לחומרא בדרבנן לא מחמירינן וצ"ע עכ"ל. גם הרב חיי אדם כלל כ"ד אות כ"ג כתב דאינו חוזר גם ה' בתי כנסיות בסי' פו"ר פסק כן הכנה"ג דאם שכח אלדי'נו בשחרית והתפלל, מוסף דא"ץ לחזור וסיים שם וז"ל וה"ה אם נזכר שלא הזכיר ר"ח אחר ד' שעות שצריך להתפלל מוסף אין לחזור אח"כ תפי' שחרית אחר שכבר התפלל מוסף. ומעשה באחד שהיה בדרך יום ב' של ר"ח וחשב שלא היה כ"א יום א' ר"ח והתפלל של חול ולא התפלל מוסף ולא קרא, הלל ולעת ערב בא וידע שהוא ר"ח ושאל כיצד יעשה ואמ"ל שיתפלל מנחה תחי' ואח"כ מוסף וכ"פ מרן ז"ל ואפילו לי"א כבר כתב מורם דאם הגיע מנחה קטנה יתפלל מנחה תחי' וכיון שכבר התפלל מוסף א"צ להתפלל לשלם תפי' שחרית והלל נראה דיקרא אותו קודם מוסף כדרכו עכ"ל. הנה המג"א והעו"ש ואשל אברהם וחיי אדם ובכ"נ והחיד"א ז"ל כולהו קיימי בסברת הרמ"ע והכנה"ג ז"ל דאינו חוזר להתפלל שחרית דיצא בתפי' מוסף. האמנם הפר"ח בסי' קכ"ו סק"ג פליג על הכנה"ג וס"ל דלא יצא וצריך לחזור ולהתפלל. גם החיד"א ז"ל שינה את טעמו וחזר בו בשיו"ב בקונ"א שבברכ"י וכתב שם על סי' ק"ח וז"ל ד' מ"א ע"א או"ה כתבתי דנקיטי' כהרמ"ע והכנה"ג ועתה אמת אגיד שאחז"ר שכתבתי זה וכבר היה מונח על מזבח הדפוס ראיתי במכתב משם גדול המורים הרשב"א בתשו' כ"י דמי שלא זכר יעלה ויבוא בשחרית ר"ח ולא נזכר עד שהתפלל מוסף והגיע מנחה מתפלל מנחה שתים ואם נזכר בשעת מוסף אינו מתפלל התשלומין אלא במנחה זת"ד הרשב"א בתשו' כ"י וזה מבואר כדעת הפר"ח ודלא כהרמ"ע והכנה"ג. ומעתה הואיל ונפיק מפומיה דהרשב"א הכי נקיטי' ואפשר שגם הרמ"ע אילו שמיע ליה ס' הרשב"א ז"ל היה מבטל דעתו ונמצאו דברי הפר"ח ומוהר"י זיין שהבאתי לפנים קיימין. עו"ש על סי' קכ"ו כ' וז"ל שהרי תפי' המוספין וכו' בפנים הבאתי וכתבתי דהעיקר כהוראת הרמ"ע וזה היה קודם ראותי תשו' הרשב"א כ"י ואשר להיות כבר היה על מזבח הדפוס לא הוה בידי לכתוב בפנים אלא ועיין בקונ"א וכבר לעיל סי' ק"ח בקונ' זה הבאתי תשובה הרשב"א דסבר דלא כהרמ"ע ואחרי הודיע אלד'ים אותנו את כל זאת הרשב"א כן ראוי להורות עכ"ד. ות'ם אני על ה' בתי כנסיות ז"ל שפסק בסכינא חריפא כהכנה"ג ז"ל ויצא ללמוד דין אחר מחודש מזה ולא זכר שר את יוסף הוא החיד"א ז"ל בקונ"א שחזר בו מסברתו הראשו' מכח דברי הרשב"א וקיים סברת הפר"ח וכבר הוא עצמו בפנים בברכ"י סי' קכ"ו רמז מזה בדבריו במ"ש ועיין בקונ"א ובמ"ש הוא ז"ל ומעתה בנפול היסוד נפל הבנין. גם בס' מנחת אהרן פארדו כ' י"ו סוף או"מ הבי"ד הפר"ח ז"ל ופסק כמותו ולא זכר ש'ר מכל דברי החיד"א ראשו' ואח' כלל. ובס' בית עובד בד' צ"ו בדיני יעלה ויבוא אות ו' הביא ס' הרשב"א ז"ל הנ"ל האמנם הניח מקום לטעות בדבריו שקיצר בדבר כיעו"ש וכן צ"ל לא אמר יעלה ויבוא בשחרית ולא נזכר עד שהתפלל מוסף והגיע זמן מנחה מתפלל מנחה שתים שיו"ב סי' ק"ח בשם הרשו

והנה אחר כל האמור ומדובר לעיל עדין הלב מהסס אי אמרי' ס"ב להקל בזה ואינו חוזר ומתפלל שחרית וכס' הרמ"ע והכנה"ג וסיעתייהו ז"ל או נימא מאחר שגדול המורים הוא הרשב"א ז"ל פסק שצריך לחזור כן ראוי להורות וכמ"ש החיד"א ז"ל בקונ"א. ואני הדל לפי קוצר שכלי דעתי נוטה כעת לומר דס"ס מידי פלוגתא לא נפקא וס"ב להקל ושב ואת"ע. ומע' חו"ר הישיבה יצ"ו נטי דעתם לומר כהצד הב' הנ"ל. וכעת לא מכרעא נקי נדר אשובה אראה עוד בזה. והרשב"ש ז"ל סי' ס"ג