שערי עזרה קיח

סימן י"ז

שאלה מקוה הבאים לו מים מהמעין ע"י שנמשכין בצינורות של חרס הקבועים בקרקע מתחת לארץ והם ניגרין לסילון מתכת שנותנין אותו בשפת המקוה שקורין אותו בלשון ערבי סב'ע לשיהיו המים יורדין למקוה ומתכנסין שם ויש במקוה אבן חקוק בתוכו שקורין אותו בלשון ערבי גרן בנוי שם ובשפתו חריץ קטן והמים מקלחין ונזחלין מהסילון לתוך הגרן הנזכר וממנו יורדין המים למקוה ע"י החריץ הקטן שבשפת ומתמלא המקוה אם כשר המקוה ההוא לטבילת נשים או לא

תשו' הנה מרן בש"ע חיו"ד סי' ר"א ס"ח פסק מעין שמקלח לתוך כלי פסול לטבול בין במים שבתוך הכלי בין לאחר שיצאו מהכלי. ואם המעין מקלח על שפת הכלי ולתוכו. תוך הכלי אסור לטבול וחוצה לו מותר אפי' אם המים שבתוכו מרובין ע"כ. וכתב הבאה"ט שם סקט"ו וז"ל שיצאו. דמיד שעברו בכלי נעשו שאובין וכ' הב"ח דל"ש כשהכלי שלם בלא שום נקב והמעין מקלח לתוך הכלי וכשנתמלא הכלי יוצאים אח"כ מפי הכלי ולחוץ ול"ש שיש נקב בצדו של כלי וממנו מקלחים לחוץ נקראו מים שאובין דלא נתבטל שם כלי מחמת הנקב שבצדו כיון שמקבל מים מן הנקב ולמטה אבל נקב בשולי הכלי כשפ"ה אז ודאי דנתבטל שם כלי ושרי לטבול אף בתוך הכלי כמ"ש במקוה דבד"ז שוה מעין ומקוה ע"כ. גם שם בסעיף ל"ד כתב מרן אין הכלי חשוב לפסול המים שבו משום שאיבה אא"כ הוא ראוי לקבל קודם שיקבענו ושיתמלא לדעת ואז פוסל בין אם הוא כלי גדול המחזיק מ"ס בלח שהם כוריים ביבש בין אם הוא כלי קטן ביותר ואפי' הם כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ע"כ. ודברי הב"ח ז"ל הנ"ל הם דברי מרן ז"ל בסעיף מ' אלא דמרן שם כתב נקב כ"ש ועיין בהש"ך סקכ"ג מ"ש ע"ד מרן והוב"ד בבאה"ט סקי"ב. וא"כ מזה נראה דלא צריך לטבול במקוה הנ"ל כיון דהגרן הנז' חוקקים אותו קודם שיקבענו בארץ וראוי הוא לקבל ושוב אח"כ קובעים אותו בבנין לא בטל מתורת כלי ונפסלים המים הבאים למקוה ע"י דנעשו שאובין. והגם שקודם שקבעו בבנין בארץ אינו יושב שלא מסומך והוא מיטה על צדו שאין לו בית מושב כהוגן מ"מ מקבל הוא ומתקבצים מים בתוכו אף כשהוא מוטה על צדו ושם כלי עליו ושוב אף שקבעו בבנין לא בטל שם כלי מעליו ופוסל המים הבאים לתוכו משום שאיבה

האמנם נר' דיש צד להקל במקוה הנ"ל ע"י שבשעה שהאשה טובלת יעשו שיהיו המים הבאים וניגרין מהמעין שיהיו נזחלין להמקוה שלא ע"י הגרן הנז' כ"א שיהיו להדיא לתוך המקוה הם נזחלין דאז המים שבמקוה הם נטהרין ע"י חיבורם למי המעין ואפילו שהמים שבמקוה הם מרובין ונקוו ע"י הגרן שהוא כלי ונעשו שאובין עכ"ז מי המעין המועטי' מטהרים אותם כמ"ש מרן שם בס"ח וכ"כ בסי"א מקוה מים שאובין המשיכו עליו מי מעין אפי' מי המעין מועטין המועטין של המעין מטהרין את השאובים המרובים בין קדמו מי מעין לשאובין בין קדמו שאובין למעין ע"כ. וח"ה הוית להגאון נו"ב ז"ל מה"ת חיו"ד סי' קל"ו בענין מקוה העשוי ע"י צינורות המושכין מן המעין אם צריך להיות במקוה מ"ס וכו' דכתב ובאמת הר"ן מיירי לענין טבילת כלים אבל לטבילת אדם בעי' מ"ס אלא דיש חילוק בין מעין למקוה דמקוה מטהר באשבורן ומעין בזוחלין וכו' ואם יכול למלא מקוה זה מ"ש עד שיהיה כאן מ"ס אז יש חילוק אם הקנים המושכין מים מהמעין באים למי המקוה תוך המים ודאי שמחברין אותן למעין ונטהרו השאובין והרי יש כאן מ"ם באשבורן. אבל אם הקנים גבוהים מהמים ושופכים מלמעלה למטה המקוה פסול ואין זה חיבור שאין הזוחלין מערבין כמבואר בסעיף ס' וכו' ע"ש. דלפי דבריו ז"ל יוצא לנ"ד דלא מהני התיקון הנ"ל שכתבנו שבשעת טבילה יעשו שיהיו המים נזחלים לתוך המקוה שלא ע"י הגרן כדי שיהיו מתחברים למי המעין ויהיו נטהרין בזה דמאחר שהמים הבאים מהמעין למקוה הם באים מהשפה העליונה של המקוה והם גבוהי' מהמים שבמקוה ושופכין מלמעלה למטה לפי דבריו המקוה נשאר בפסולו דאין זה מיקרי חיבור

ברם רואה אנכי הפעוט דדבריו אחהמ"ר הם מן התימה דהן אמת דכתב מרן בסעיף ס' ג' גומות שבנחל תחתונה ועליונה של כ"ס והאמצעית של מ"ס ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אעפ"י שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין הנזחלין מערבין אא"כ עמדו ע"כ. מ"מ ז"ד במי גשמים אבל המעין מטהר ומערב אף בזוחלין וכ"כ הש"ך ז"ל בפי' שם וז"ל ודוקא גשמים אבל מעין מערב אף בזוחלין ע"כ. וא"כ מה דמות מההיא דס"ס לנדונו מאחר דבנדונו הוא דהקנים מושכין מים מהמעין להמקוה ומחבר מים שבמקוה למי המעין לשיטהרו השאובין הא ודאי שפיר הוי חיבור דמי המעין מטהרים השאוב ובין גם בזוחלין ודבריו נפלאו ממני וצ"י

וכזאת יש לעמוד ע"ד מוהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' קצ"ח בנדונו בנקב העשוי בקרקעית המקוה כדי להריק ולפנות בו המים שבמקוה אם יש לסתמו בדהמ"ט במטלניות שיש בהם גע"ג דכתב וז"ל כי עם היות אמת שכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו אפי' בדבר גדול מזה מ"מ אחר שדעת הר"ש הוא שאין לסתום ביד ולא בדהמ"ט איני יודע טעם למה לא נחוש לדבריו בדבר שאפשר לתקן אפי' שלא ע"י הדחק שאפי' שהיינו צריכים לדחות לקיים דבריו היה ראוי לנו לעשות כ"ש כי מה דוחק לעשות חתיכות קטנות דקות ודברים אחרי' שאימק"ט ולסתום בהם בזה אני איני מסכים להקל ח"ו וכי הר"ש גברא הוא דאין לחוש לדבריו בזה"ז כ"ש שעינינו הרואות שהריב"ה כתב סברתו בספרו וכו' שכיון שהטור הביא סברת הר"ש הא ודאי מילתא היא ובמקום דאפשר ודאי ראוי לחוש לדבריו כי איני צריך להאריך בשבחו ע"כ. ואנכי העבד אחהס"ר ת'ם אני דמאחר דבנדון ההוא הוי במקוה שנמשכין לו מים מהמעין ואתי תדיר ולא פסיק וכמ"ש שם הרדב"י ז"ל הפוסק הא' דדין מעין יש לו ובמעין אין חשש שאיבה ומטהר בכ"ש כמ"ש הרשב"א ז"ל והוב"ד שם. א"כ הגם שהר"ש ז"ל אסר לסתום הסדק בדהמ"ט מ"מ ז"ד במקוה של מי גשמים שהשאיבה פוסלת בהם דין הוא דס"ל דאין לסתום בדהמ"ט. משא"כ במעין דאפי' יש שאובין גמורים המעין בכ"ש מטהרם ואין השאיבה פוסלת בו בודאי דגם הר"ש אינו מצריך לסתום הסדק בדבר שאינו מק"ט ומה שהטור ז"ל הביא סברת הר"ש ז"ל הוא לענין מי גשמים דוקא ומהי תיתי לומר שהר"ש ז"ל אוסר במעין עד שיאמר הוא ז"ל דבמקום דאפשר ראוי לחוש לדבריו מאחר שהטור הביא סברתו ודי לנו לומר לחוש לס' הר"ש ז"ל במקום שאפשר במקוה של מי גשמים דוקא משא"כ במקוה של מי מעין א"צ ליזהר בזה ועיין במרן הב"י ז"ל מ"ש בשם מוהריק"ו ז"ל שורש קט"ו וקנ"ו בדין מעין ועיין ג"כ בס' חיים מדבר מ"ש בזה. והכנה"ג ז"ל בהגה"ט אות מ"ו הביא דברי הפוסק המתיר ודברי מוהרשד"ם ז"ל דכתב דיש לחוש לדברי הר"ש וכו' ע"ש ולא העיר מזה והוא מהתימה דלי הדל לע"ד צ"י. ואם נאמר דהוא